יהושע רץיהושע רץ
הבלוג "שומר הסף – יומנו של מורה בתיכון אזורי"
"כהנא צדק". הכתובת כמו צעקה אליי מהשולחן בכיתה, בכתב-יד מרושל ב"טוש" כחול, לא בולטת במיוחד ואלמלא טרחתי להרים כמה כסאות שלא הורמו על השולחנות בסוף יום הלימודים, לא הייתי רואה אותה.
לאחר שראיתי את הכתובת, התחלתי למצוא עוד כמוה בכיתות נוספות, עם התוספת המקובלת "מוות לערבים".
לנקות ולמחוק? לדווח הלאה להנהלה? לקרוא לתלמידים לראות ולפתוח בדיון? הכתובות הללו עדיין אינן בגדר מגיפה, עוד לא הופיעו כ"גרפיטי" על קירות, ומי שכתב אותן, מן הסתם לא יידע להשיב לשאלה מי היה אותו כהנא שצדק או טעה. אם "אקרא לדובים מן היער", כלומר אתייחס לכתובת בכיתות ובביה"ס בכלל, יתחילו הרוחות לסעור, הוויכוחים יתלקחו ושדים ייצאו מהבקבוק ויפריעו לשגרת הלימודים.
שתי דקות וקצת מים וחול ניקוי והכתובת מעולם לא הייתה שם.
אבל אז מתעורר היתוש המעצבן, אותו מורה לאזרחות קטן ומטריד השוכן בירכתי מוחי: "ואם תמחק את הכתובת, מחקת את התופעה?" "ומה לגבי עוד כתובות כאלה הממתינות בכיתות נוספות? הן הופכות את המשפט הזה לחלק מהנוף, לעניין נורמלי ומקובל. ואתה עומד מנגד?"
צילמתי אפוא את "כהנא צדק" במכשיר הנייד שלי, ובמפגש הבוקר עם הכיתה שאלתי מי מכיר ומי יודע משהו על הרב כהנא ועל השקפת עולמו. כן, הם ראו את השם הזה, חלקם מכירים גם את סמל האגרוף השחור בתוך מגן-דויד שחור על רקע צהוב. לא, הם לא ממש מכירים את האידיאולוגיה, לא שמעו על ספריו, לא נולדו עדיין בשנים בהן היה מנהיג וחבר כנסת.
"רבותי, הישמעאל הראשון – בואו ונלמד שיעור בתורה – מה עושים עם ישמעאל […] הנה שרה, אם יהודייה, רחמנית – ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה. החוצה. טרנספר. אני אטרנספר, אתה תטרנספר, אנו נטרנספר…"
אני מקרין קטעים מכתביו של כהנא באתר לזכרו: "שרה ידעה, הבינה. לא ייתכן דו-קיום. דו-קיום לא יהיה כאן. דו-קיום בין יהודים לערבים? […] עם סרטן אין דו-קיום. סרטן אתה חותך וזורק, ואם לא אתה מת…"
תמר, תלמידה אהובה ושקדנית, ניגשת אל הלוח ומסבירה לי ולכיתה: "כהנא באמת צדק. אם אלה דבריו, הרי שהוא ידע על מה דיבר. באמת אין דו-קיום ואין סיכוי לדו-קיום". היא ממשיכה ומצביעה על קטעים נוספים ממשנתו המוקרנים על הלוח, ורמת הדריכות בכיתה עולה. הזמן מתקצר וצריך לסיים ולמהר לשיעור אנגלית, אבל התלמידים מתקשים להתנתק מהנושא שהתחיל להיות מעניין. "הפכתם את דמינו למים. למה לא ינסה מחר מחבל לרצוח יהודים, כאשר מובטח לו שתוך תקופה קצרה הוא יצא מהמלון ברמלה?" מראה תמר עוד משפט מדברי כהנא, וכמה ראשים מהנהנים בהסכמה.
שלומי, השקט בדרך כלל, ניגש למקלדת וסורק דפים נוספים באתר. "בעל הנס – הרב כהנא לילדים" – סרטון מצויר! חיוכים בכיתה, קריאות "תריץ! תריץ!", ואני מתחרט על הרגע בו פתחתי את המפגש, על שהדלקתי את המחשב ואת המקרן בכיתה, ונוזף בעצמי בכעס: "אידיוט! היית צריך למחוק את הכתובת מהשולחן ומזיכרונך ולהסתפק בהודעות היומיות על "מילוי מקום" בתנ"ך ותזכורת למי שלא הביא עדיין אישור הורים לנסיעה לסמינר "החברה הישראלית"…
יומיים עברו, ובהפסקה שאחרי שיעור האזרחות ניגשו אליי תמר ורועי (מזה זמן שהוא מחזר אחריה, אינטלקטואל ביישן שכזה, כנראה שיש התקדמות…). "רצינו לספר לך שישבנו בספריה אחרי המפגש (הבריזו משיעור אנגלית!!) וחקרנו את העניין הזה עם כהנא, וקצת נבהלנו… אתה לא הזכרת את הרעיון של 'מדינת הלכה' שכהנא ניסה לקדם, ולא הראית כמה גזענית הייתה התנועה שהקים. חייבים לדבר על זה שוב…"
"כהנא לילדים", חשבתי לעצמי. הנה הסכנה. כמו סוחר סמים המציע עולם נפלא לנערים במצוקה רגשית, כך גם הסיסמאות הללו המוצעות לילדים מפוחדים המביטים סביב ומחפשים מבוגר אחראי והוא עסוק ואינו מתפנה אליהם. אני נזכר כמה עוצמה הייתה למשפט שאמר כהנא בבחירות 1984: "תנו לי את הכוח – אני אטפל בהם!" וחושב לעצמי שאולי הנער אשר כתב על השולחן על השולחן בכיתה, ביקש קצת ביטחון, חיפש תשובות, ואולי רבים מאיתנו כבר לא יודעים מה לעשות וכל שנותר לנו הוא לכתוב משפטים חסרי שחר בטוש כחול…
