התרומה של נושאי נשק לשמירה על הביטחון מוטלת בספק, כפי שגם בכירים במשטרה התבטאו אתמול, אך הבעיה הגדולה יותר היא הפגיעה שהיא עלולה לגרום בחפים מפשע.
ועדה ממשלתית קבעה כבר בשנת 2005 שמספר כלי הנשק בישראל הוא מופרז, לא תואם את המצב הביטחוני, ומגדיל את הסכנה לציבור במקום לצמצם אותה. ואלו היו ימים שבהם האינתיפאדה השנייה עדיין התנהלה.
קיים חשש ששימוש בנשק בידי ידיים שאינן מספיק מיומנות עלול לגרום לפגיעה קשה שלא לצורך, גם במפגעים, שיש לעצור ולא להרוג, וגם באנשים סביבם, שעלולים להיפגע מירי לא מדויק או מטעות בזיהוי. עם כל הרצון לשמור על ביטחון האזרחים, הסיכון פשוט גדול מדי.
צריך לזכור שאת את רובם המוחלט של כלי הנשק נושאים גברים, ונשים הן אלו שמאוימות מכך. זו לא תחושת בטן, אלו נתונים רשמיים של מדינת ישראל. נשיאת נשק בידי אזרחים כבר הובילה בעבר לעלייה בפגיעות אלימות, בהתאבדויות ובפליטות כדור. בשנים 2000 עד 2013, שימוש בנשק של מאבטחים מחוץ לשעות העבודה הוביל ל-31 מקרי רצח, 17 מתוכם של נשים.
האגודה לזכויות האזרח פעלה בעבר במסגרת קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" יחד עם עשרה ארגונים נוספים למען צמצום כלי הנשק במרחב הציבורי. בכך תמכה אף השרה מירי רגב, שבהיותה יו"ר ועדת הפנים אמרה שמאבטחים צריכים להשאיר את כלי הנשק בחברות האבטחה ולא לקחת אותם לביתם.
פורסם בידיעות אחרונות ב-9.10.2015
