יהושע רץיהושע רץ
מתוך הבלוג "שומר הסף – יומנו של מורה בתיכון אזורי"
אבנר הוא שומר בית הספר האולטימטיבי: תימני חייכן ומסביר פנים לתלמידים ולמורים, מזעיף פנים לנהגים לא-מוכרים המבקשים להיכנס עם רכבם לתוך בית הספר, ותמיד זורמות כמויות אדירות של תה עם נענע ב"בוּדקה" שלו, שאותה הוא חולק עם דימיטרי הרוסי העגמומי ועם שמיניסטים מזדמנים ש"הבריזו" משיעור ומוצאים אצלו מקלט ואוזן קשבת. כולם מכירים אותו והוא מכיר את כולם, ומסיימי י"ב רבים כבר זכו ממנו לטפיחה אדירה על הגב ולסיפורי זיכרונות מביכים על התנהגותם המטופשת כאשר היו ילדים נבוכים ומגוחכים בכיתה ז'.
לקראת ראש השנה, כאשר שאלתי בכיתה: "מכירים את אבנר?" הייתה התשובה צפויה כמובן. מי לא מכיר את אבנר?! "איפה יהיה אבנר לדעתכם" המשכתי ושאלתי, "כאשר מוזמנים מחר כל מורי בית הספר ל'הרמת כוסית' לקראת השנה החדשה?" עכשיו כבר היו התשובות מגומגמות מעט. ברור להם שאבנר יהיה בעמדתו הקבועה ליד השער, אך לפתע זה נשמע קצת צורם.
"אבנר ואני", הסברתי לכיתה, "שנינו דומים בנושאים רבים. אנחנו עובדים שנים בבית הספר, נשארים כאן שנה אחר שנה בעוד מחזורים של תלמידים עוברים כאן ויוצאים. שנינו מהווים חלק מהמוסד הזה, כל אחד מאתנו תורם את חלקו בהתאם למקצועו. אלא שאני מקבל את שכרי מבעלי הבית, זוכה לשי בחגים, לציון אירועים ולהשתלמויות, ואבנר, לעומת זאת, הוא עובד קבלן, שאין לו יחסי עובד ומעביד עם בית הספר". לא המשכתי לעסוק בסוגיה המסובכת הזו, שאמורה להעסיק את המבוגרים יותר מאשר את התלמידים, רק הצעתי שבבוקר ראש השנה, נזמין אותו אלינו לכיתה, נכיר אותו מעט יותר ונעניק לו שי קטן וברכה לבבית. ההצעה התקבלה בשמחה ואבנר הפקיר את ביטחון בית הספר לרבע שעה, במהלכה פיקד דימיטרי על הגזרה באומץ.
השבוע, לאחר החג וחזרה קצרה לבית הספר לפני חופשת סוכות, החלטתי לנסות ולנצל עוד קצת את החוויה החביבה של המפגש השונה עם אבנר. "מישהו זוכר איך השארנו את הכיתה אתמול בסוף היום?" שאלתי. תלמידיי האינטליגנטיים (כבר י"ב) יודעים היטב את התשובה. הם ערים לנס הקטן המתחולל מדי בוקר כאשר הכיתה שרצפתה הייתה מכוסה אתמול בקרעי נייר, עטיפות כריכים ושאריות שונות, נראית נקייה ומצוחצחת בבוקר שלמחרת. הם רואים את רכב ההסעות של קבלן הניקיון הנכנס לבית הספר בסוף היום, באותן דקות בהן הם ממתינים לאוטובוסים הצהובים של המועצה האזורית המפזרים אותם ביישובי הסביבה ומסוגלים לקשר בין דמויות הנשים העוטות מטפחות ראש ויורדות לעבודתן בכיתות שהתרוקנו, לבין החלל הנקי המקבל את פניהם בבוקר שלמחרת.
הזכרתי שבחודש הבא נצא ל"סמינר חברה וכלכלה", במהלכו נשהה בעיר הגדולה תל-אביב, ניפגש עם נציגי עמותות ומתנדבים, נכיר את הדילמות בנושא העובדים הזרים ומהגרי עבודה ונערוך דיונים מלומדים. אך לפני שניסע העירה, הצעתי, אולי נוכל להישאר בביה"ס שלנו פעם אחת אחרי סיום הלימודים, נצטרף לעובדות הניקיון וכך, תוך כדי עבודה משותפת איתן, ננסה לדעת דבר או שניים אודותיהן. נבקש רשות לשאול אותן שאלות אישיות על מקום מגוריהן, משפחתן וילדיהן, ואולי גם על חלומותיהן ושאיפותיהן בחיים. את הרשמים שנאסוף, נוכל להציג לשאר תלמידי השכבה.
השאלה נותרה פתוחה עקב קוצר הזמן, וכך נוצרת גם הזדמנות לתלמידים לחשוב מעט על ההצעה ולשקול אותה, ואני ניגש להתמודד עם הקשיים הארגוניים והביורוקרטיים של הרעיון: אישורים כאלה ואחרים, בעיות הסעה ושאר קשיים המוכרים היטב לכל המבקש לעשות מעשה בלתי-שגרתי.
"ומהו הרציונל בסיפור?" ישאל איש חינוך מקצועי היודע שכל פרק לימוד או מעשה חינוכי, נבנים על בסיס הגיוני ממנו נגזרות מטרות ראויות ומהן בונים את המעשה. מהו הרציונל?
הפער, אני משיב לשואל הדמיוני. הפער המתמיד בעבודתנו, בין ערכים נשגבים בהם אנו עוסקים ועליהם אנחנו מלמדים ובוחנים, הכותרות המרשימות המעוצבות בכרזות החינוכיות ("האחר הוא אני", "הזכות לכבוד והחובה לכבד") לבין המציאות הצמודה אלינו ומלווה אותנו עד שהיא הופכת שקופה כמו האוויר שאנו נושמים. אבנר השומר שכולם מחבבים אך איש לא שאל על תנאי עבודתו, עובדות הניקיון שהן חסרות שם ונטולות פנים – אלה גם אלו שקופים לנו, מי יותר ומי פחות, כולם מהווים חלק בלתי-נפרד מ"המערכת" בה אנו חיים, וכולם מובנים מאליהם כמו האוויר שאנו נושמים.
"השנה" אני אומר לתלמידי י"ב, "השנה נקדיש זמן ככל שנוכל לתחילתו של תהליך היציאה מן הבועה. שנה טובה!"
יהושע רץ הוא מורה לאזרחות ומחנך י"ב בתיכון אזורי בצפון, מרצה במכללה האקדמית "אורנים" ועוסק בחינוך לחיים משותפים במסגרות שונות.
הבלוג של יהושע רץ – כל הפוסטים
