נחמיה שטרסלר, הפרשן הכלכלי הבולט, יוצא תכופות נגד מה שהוא קורא פופוליזם במדיניות החברתית כלכלית, אבל מאמרו בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין החוק למניעת הסתננות "למה רמת אביב לא קולטת אפריקאים?", רצוף אמירות פופוליסטיות, לזות שפתיים וטעם רע. מי שינחת ממאדים עלול לחשוב שמדובר בנחמיה האדום, לוחם למען צדק חברתי והאדם הפועל, ולא בפרשן שמתנגד בעקביות ובקולניות ליוזמות למען זכויות העובדים והמוחלשים וזכויות חברתיות. מפאת חוסר מקום, אתייחס רק לכמה מהדברים.
שטרסלר מבקר בחריפות את בג"ץ שהקריב כביכול את תושבי דרום תל אביב רק שוכח לציין שבג"ץ בכלל דחה את רוב הטענות, ואישר את השמתם של אלפי מבקשי מקלט כולם מסודן ואריתריאה במתקן חולות, למרות שמשרד החוץ קבע שלא ניתן לגרשם לעת הזו לאריתריאה ולסודאן.
בניגוד למשתמע ממאמרו, אם בג"ץ ראוי לביקורת, זה על כך שאישר הגבלת חירות קשה ביותר, זאת אף שציין שלא מצא דוגמא אחת בכל המדינות המפותחות לכליאה כה ממושכת במתקן דוגמת חולות, שמנוהל על ידי השב"ס ומזכיר מתקן כליאה. שטרסלר לא מציין, שבג"ץ אישר את הצעדים מרחיקי הלכת הללו בעיקר כדי להקל על הנטל בשכונות הערים שבהן מתרכזים מבקשי המקלט, שהרי המדינה הצהירה בבג"ץ שהחוק לא נועד לשבור את רוחם של מבקשי המקלט באמצעות כליאה ממושכת אלא הפחתתו של הנטל המוטל על שכונות מסוימות בערים. אם שטרסלר מעט יותר אובייקטיבי, במקום סיסמאות ריקות מתוכן אולי יהיה מוכן לבחון רעיונות לאמצעים חלופיים ריאליים, שיאפשרו פיזור מבוקר של מבקשי המקלט ויקלו על הנטל הקיים בשכונות מסוימות, צעדים שלא דורשים הגבלת חירות כה קשה וממושכת, ושיש לגביהם הסכמה.
על ארגוני זכויות האדם כותב שטרסלר ש"הוא עוד זוכר איך התנגדו לבניית הגדר בגבול מצרים". טענה זו שגויה. מפרשן ברמתו ניתן לצפות לא להסתמך על הזיכרון המתעתע. אף אחד מהארגונים לא התנגד לבניית הגדר ואף ראו בה יתרונות. הטענה הייתה שעדיין צריך יהיה לבדוק את בקשת המקלט של מי שיתדפק על השער.
שטרסלר מתנגד לדרישה לתת רישיון עבודה למבקשי המקלט, בין היתר בטענה שהם לוקחים את מקומות העבודה לישראלים. האם שטרסלר לא יודע שלמעט ה-2,000 שבחולות, רוב מבקשי המקלט ממילא עובדים? הרי כיצד יתקיימו? הארגונים הם אלו שהציעו לממשלה להקפיא אשרות למהגרי עבודה חדשים בשיטת הדלת המסתובבת הנצלנית, שרק מטיבות עם חברות כוח האדם. הארגונים ביקשו במקום זאת לאפשר את שילובם של מבקשי המקלט שכבר ממילא פה, ושלא ניתן לגרש, באותן עבודות שיועדו למהגרי עבודה, תוך פיזורם בארץ, עד שתפוג העילה להגנה הקולקטיבית שהעניקה להם הממשלה. הארגונים הם שנאבקים לכך שעובד זר לא יהיה נטול זכויות, כדי שלא יהווה כוח עבודה מנוצל וזול, שיעודד מעסיקים להעדיפו על פני הישראלים. הממשלה מתנגדת ליוזמות אלו, אבל כנראה נוח יותר לשטרסלר להתגולל על הארגונים.
שטרסלר כותב "מרגיז אותי גם שאותם ארגונים אדישים לחלוטין למצוקת המעמד הנמוך, אנשי הצווארון הכחול". פתאום שטרסלר דואג לצווארון הכחול? כמנהל היחידה לזכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח אני יודע שכל ניסיון לפעול לתיקון עוול חברתי, סביר שייתקל במוקדם או במאוחר בעטו המושחז של שטרסלר. כשאנו דורשים לחזק את שירות התעסוקה ולתת אופק למובטלים, שטרסלר נגד. כשמבקשים שבנקים לא יסלקו משפחות לרחוב, שטרסלר נגד. כשעותרים נגד קיצוץ שרירותי בקצבאות, שטרסלר נגד. דיור בר השגה ושכירות הוגנת? שטרסלר נגד.
אז הנה מחשבה – יש מקום למורכבות בשיח על מדיניות ההגירה, נושא סבוך שבו יש לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים, ולתושבי דרום ת"א יש טענות מוצדקות, אבל בואו לא נתבלבל – צריך להטיל ספק בסולידריות הפתאומית של שטרסלר ודומיו עם אנשי הצווארון הכחול בשכונות. יותר סביר שעבורם זו בעיקר עוד הזדמנות להצטייר כחברתיים, ולנצל נושא מורכב ורווי יצרים כדי להסית על הדרך נגד ארגונים אזרחיים הדורשים יום יום כלכלה המכבדת זכויות אדם וצדק חברתי, במטרה להחליש את הלגיטימיות שלהם בעיני הציבור ולשמר את הסדר הקיים.
פורסם (בקיצורי עריכה) באתר הארץ ב-30.8.2015
