אם רון חולדאי וראשי הערים מדברים על חשיבות הדיור הציבורי – זאת ההזדמנות שלהם להראות גם מעשים, בלי תלות בממשלה בירושלים
"אני אומר בצורה ברורה שכשמדברים על מצוקת הדיור זה קודם כל עניין של תפישת עולם וערכים. השאלה היא האם אנחנו, כחברה, מאמינים שזו אחריות של מדינה וממשלה לדאוג לכך שלכל אזרח תהיה קורת גג כזכות בסיסית – או שאנחנו משאירים את הנושא לכוחות נעלמים של הקדוש ברוך הוא או כוחות השוק". מלים כדורבנות. הדובר אינו פעיל דיור ציבורי אלא ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי.
ואולם האם סולם הערכים הזה מתבטא בעשייה למען בעלי ההכנסה הנמוכה בעיר? עד היום – כמעט שלא. תל אביב כבר זמן רב מדירה את מעוטי האמצעים. חולדאי אוהב לדבר על ערכים, אבל כשהוא נדרש להציג תוצאות הוא מיד פוטר עצמו מאחריות: "בשורה התחתונה", אמר בכנס, "בסוף דיור כזה צריך להיבנות על ידי המדינה".
ומה לגבי האחריות של חולדאי כראש עיר עשירה? את האופן שבו הוא מגשים את סולם הערכים שלו ניתן היה לראות בעתירה שהגישו נגדו תושבים חסרי דיור ממאהל "האין ברירה" בשכונת התקווה. הדיירים, תל אביבים ותיקים חסרי דיור, ביקשו דיור ציבורי או פתרון סביר אחר בטרם מפנים אותם מהמאהל. העירייה התנגדה בטענה שהטלת חבות עליה לבנות דיור ציבורי, תוביל לכך שנזקקי כל הארץ ינהרו לתל אביב. העירייה כמובן טענה שאינה מתנגדת לבניית דיור ציבורי, ובלבד שזה ייעשה על ידי הממשלה תוך ראייה ארצית. בית המשפט אישר לפנות את המאהל.
אז יש ערכים אבל יש גם תירוצים. בשנים האחרונות, תושבים בערים רבות שמעו מראשי העירייה התחמקויות דומות – אין לי סמכויות, זו אחריות של הממשלה ולא נושא עירוני. כעת יש לחולדאי ודומיו הזדמנות להראות שאפשר אחרת, ושניתן לתת ביטוי לערכים החברתיים שלהם. לפני חודשים ספורים חתם שר הפנים, גלעד ארדן, על צו מכוח סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר להקים בניין להשכרה מוזלת כצורך ציבורי בקרקעות עירוניות (שטחים חומים).
בניין המגורים יוקם להשכרה ציבורית בבעלות עירונית ובניהול העירייה. הדירות מיועדות לזכאים שקבעה הממשלה, כש-15% מהדירות ייועדו למי שכבר גר שלוש שנים בעיר. עירייה המעוניינת בכך, יכולה לקבוע את שכר הדירה ולסייע גם למשפחות מעוטות הכנסה, שממתינות לדיור ציבורי למשל, או למשפחות חד הוריות שאינן זכאיות לדיור ציבורי – והכל בשכר דירה המתאים ליכולתן. לפי הצו, השכירות היא ארוכת טווח ויציבה יותר מהמקובל בשוק – לשש שנים (ראוי להאריך תקופה זו), ושכר הדירה לא יעלה מעבר למדד ועוד אחוז בשנה.
הצו מכיל הזדמנות ליצירת דיור ציבורי־עירוני מסוג חדש. בשיטה זו נחסכת עלות הקרקע, שמהווה חלק משמעותי בעלות הקמת בנייני מגורים. היא מאפשרת יצירת פתרונות לאוכלוסייה המודרת גם במקומות שאין בהם היום בנייה חדשה. בנוסף, הפיזור של הפרויקטים יבטיח כי האוכלוסייה מעוטת האמצעים לא תרוכז בכיס עוני בחצרות האחוריות של העיר, אלא בסביבת מגורים הטרוגנית, בלי סגרגציה על בסיס כלכלי־חברתי.
אנשי העירייה ודאי יטענו כי יש הרבה צורכי ציבור המתחרים ביניהם, ויש מחסור במבני ציבור, אולם הצו מאפשר לעירייה לבנות את אותו דיור ציבורי־עירוני גם כשימוש משלים, למשל מעל גן הילדים, וכך לנצל את השטח לשתי מטרות ציבוריות. גם דיור ציבורי הוא צורך ציבורי של העיר ושל החברה, בדיוק כמו כל צורך ציבורי אחר, ובכל עיר צריך להבטיח מגורים הולמים לכל שכבות האוכלוסייה.
אם חולדאי וראשי הערים מדברים על חשיבות הדיור הציבורי כערך חברתי שלא מן השפה ולחוץ – זאת ההזדמנות שלהם להראות גם מעשים, בלי תלות בממשלה בירושלים. נגמרו התירוצים.
הכותב הוא מנהל מחלקת זכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח
פורסם באתר TheMarker ב-7.6.2015
