הממשלה שבויה באידיאולוגיה קיצונית של התנערות ובתפישה שדיור הוא מוצר שהשוק יספק ולא זכות בסיסית. יש פתרונות, אך האם יש רצון לשנות?
גיל גן-מור
דו"ח מבקר המדינה מונה כשלים רבים של הממשלה בטיפול במצוקת הדיור, שממנה סובלים כיום רוב התושבים, ומקדיש פרק מיוחד לדיור בר-השגה. אבל המבקר לא נוגע בשאלת היסוד – האם הממשלה בכלל מעוניינת לנקוט בצעדים ממשיים הנדרשים להבטיח את הזכות לדיור לתושבי המדינה?
כך נראה מחדל ממשלתי: בשנת 2011 נחקק בקול תרועה חוק הוד"לים, ועדות לדיור לאומי, שהוגדרו על-ידי ראש הממשלה נתניהו "סופרטנקר שיפתור את מצוקת הנדל"ן". בלחץ המחאה החברתית, קבעו חברי הכנסת שבמסלול המהיר שנותן הוד"לים לא יעלה על הדעת שיקדמו שכונות יוקרה, ויש להקים דרכו גם דיור בר-השגה, כלומר, דיור מוזל להשכרה ארוכת טווח, לבעלי הכנסה נמוכה ובינונית.
ממשלת נתניהו נאלצה להסכים, כמי שכפאה שד. החוק עבר, אבל הממשלה דאגה להפוך אותו לאות מתה. עד היום, שלוש שנים וחצי לאחר שחוקק, לא הותקנו התקנות הכלולות בו, מרכיב מרכזי להשלמת תהליך החקיקה. לכן, לא מפתיע שעד היום לא תוכננה באמצעות הוד"לים אף לא יחידת דיור אחת של דיור בר-השגה. לפני שלושה חודשים, בעתירה של ארגוני הקואליציה לדיור בר-השגה, נזף בית המשפט המחוזי בממשלה על ההתעלמות הגורפת מהחוק שהיא עצמה חוקקה וחייב אותה לדון מחדש בשתי תוכניות ענק בירושלים שתוכננו כשכונות לעשירים בלבד.
דוגמה נוספת: כבר ב-2005 קבעה תוכנית המתאר הארצית כי יש לקדם דיור בר-השגה בתוכניות בנייה המקדמות במערכת התכנון. ואכן, כמה רשויות מקומיות החלו לקדם תוכניות הכוללות רכיב של דיור בר-השגה. מי שעצר את התוכניות הללו היה משרד המשפטים שגרס כי דרושה לשם כך חקיקה מיוחדת. התוכניות נגנזו למרות ההשקעה הרבה של אותן רשויות.
נדרשו ארבע שנים תמימות ולחץ ציבורי רב כדי שהממשלה תסכים להסדיר את הנושא בחוק התכנון. בדיונים בנושא עלו הצעות מצוינות, אולם ברגע האחרון הממשלה נעמדה על הרגליים האחוריות ורוקנה את ההצעה מתוכן. דיור בר-השגה הוגדר באופן אבסורדי כדיור להשכרה במחיר שוק, התמריצים צומצמו והוכנסו עוד מכשולים מכוונים שבפועל הפכו את כל היוזמה לכותרת ריקה מתוכן. לא במפתיע, עד היום לא מומש התמריץ אפילו פעם אחת. זה כמובן לא הפריע לנציגי הממשלה לתפוס כותרת.
האם זו רק חובבנות? לטעמי לא. נראה שלמרות המחאה, למרות המשבר, ולמרות השינוי התפישתי שהתחולל בציבור וגם בקרב רבים מנציגיו בכנסת, הממשלה ברובה עדיין שבויה באידיאולוגיה קיצונית של אי-מעורבות, ובתפישה שדיור הוא מוצר שהשוק אמור לספק, ולא זכות בסיסית שבאחריות המדינה לממש. לכן, במקום לתת מענה אמיתי לבעיה, יוצרים אשליה של פתרונות, כשבמקביל, מרוקנים אותם מתוכן אמיתי.
מה שדו"ח המבקר עושה הוא לחשוף את כישלון הקונספציה. אם הממשלה חשבה שדי ביותר שיווקים ליזמי הנדל"ן ומסלולים מהירים לתכנון כדי לפתור את הבעיה, בא המבקר ומראה שזה נכשל. ולא פלא שכך, שכן הצפת השוק בדירות לא טובה לעסקים. בניה בפריפריה לא רווחית, דיור בר השגה להשכרה – בעיני הקבלנים מדובר בכאב ראש. לכן המדינה לא משיגה את היעדים, ואת התוצאות העגומות של המדיניות כולנו חווים.
ייבחר מי שייבחר בבחירות הבאות – כדי להביא לשינוי אמיתי, על הממשלה החדשה יהיה להבין ששוק הדיור מחייב מעורבות משמעותית בהרבה. הממשלה הבאה צריכה להבין שכדי לממש את הזכות לדיור, עליה לקחת אחריות ולנקוט צעדים ממשיים במעורבות ישירה או ברגולציה. הממשלה הבאה יכולה להחליט שבכל פרויקט מגורים במדינה יהיה אחוז מסוים של דיור בר-השגה ודיור ציבורי. הממשלה הבאה יכולה להסדיר מיד את שוק השכירות ולפתח פרויקטים להשכרה ארוכת טווח. הממשלה הבאה יכולה לחזור לבנייה ציבורית של פרויקטים בתמהיל דירות מגוון. היא יכולה לקדם פרויקטים של בעלות משותפת שתאפשר רכישה מדורגת של הדירה גם למי שאין להם הורים עשירים. הממשלה הבאה יכולה להשקיע בחיזוק ובהתחדשות ערי הפריפריה הוותיקות, שם השוק הפרטי לא מתעניין, במקום להשקיע ביישובים קטנים ואליטיסטיים.
הממשלה הבאה חייבת לזכור שדיור הוא זכות בסיסית של כל אחד, ועל המדינה מוטלת האחריות העליונה לייצר את התנאים שיאפשרו דיור בר-השגה בסביבת מגורים טובה, למנוע היווצרות של ערים לעשירים במרכז ופריפריה ענייה. היא תידרש לתת פתרונות דיור אמיתיים למי שידו אינה משגת ויש לה שפע של כלים לעשות זאת. היא יכולה. השאלה היא האם היא רוצה?
עו"ד גיל גן-מור הוא מנהל צוות זכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח וממייסדי הקואליציה לדיור בר-השגה
