העונש הציוני
 של יאיר לפיד

עו"ד גיל גן-מור

לגיטימי שלפיד הפוליטיקאי יחזיק בעמדה לפיה "צעיר שתורם שלוש שנים מחייו הוא אזרח טוב יותר וראוי יותר" – אבל לא לגיטימי, שלפיד, שר האוצר, יקדם חקיקה כזו

 

גיל גן־מור

 

שר האוצר, יאיר לפיד, תומך במתן הטבת המע"מ לרוכשי דירה ראשונה למי ששירת בצבא. לפיד מנמק את תמיכתו בכך ש"צעיר שתורם שלוש שנים מחייו הוא אזרח טוב יותר וראוי יותר, ומגיעה לו העדפה בולטת וברורה". לגיטימי שלפיד הפוליטיקאי יחזיק בעמדה זו – אבל לא לגיטימי, שלפיד, שר האוצר, יקדם חקיקה כזו.

לפיד יטען שהוא נבחר כדי לקדם את ערכיו, אבל בדמוקרטיה גם כוחו של הרוב מוגבל. משעה שלפיד נבחר לתפקיד שר האוצר, הוא משרתם של כלל האזרחים. אוצר המדינה מופקד בידיו, אבל זה לא האוצר הפרטי שלו או של בוחריו. אוצר זה שייך גם לאלה שהצביעו עבורו וגם לאלה שלא. חובת הנאמנות הזאת מיתרגמת לחובה בסיסית אחת – על השלטון לנהוג בשוויון בכל פעולותיו, ללא אפליה וללא שרירות.

לכן, אם שר האוצר מעוניין לקדם מטרה ראויה כמו סיוע בדיור לרוכשי דירה הראשונה, מחובתו לסייע לכל מי שעומד בתנאים אובייקטיביים ושוויוניים של נזקקות לסיוע בדיור, והוא אינו יכול להתנות את קבלת ההטבה בכך שמישהו, להשקפתו, הוא אזרח טוב יותר או פחות. השירות הצבאי או האזרחי אינו רלוונטי למצוקת הדיור של זוגות שמבקשים לרכוש את דירתם הראשונה – בדיוק כפי שבקביעת סטנדרטים לקבלת טיפול רפואי, הצורך הרפואי הוא זה שקובע, והוא בלבד. הרי לא יעלה על הדעת שהזמינות של טיפול רפואי תיקבע על בסיס שירות בצבא או נאמנות לערכים מסוימים.

לגיטימי לתגמל את המשרתים בצבא לאחר שחרורם, כדי לצמצם את הפער הכלכלי שנוצר בינם לבין מי שלא שירת. המדינה נותנת מענקים לחיילים משוחררים, ובצדק. אבל לפיד לא הציג, ולא יכול להציג, כל נתון אובייקטיבי המצביע כי פער כלכלי שנוצר בגיל 20 נשמר גם בשלב שבו זוג רוכש את דירתו הראשונה, בדרך כלל בשנות ה-30 לחייהם.

לכן, את הטעם להבחנה הפסולה בהטבה מנמק לפיד בתכלית אחרת, חיצונית, שאין לה כל קשר למצב הכלכלי – עידוד והוקרת המשרתים בצבא. אבל האם יש קשר בין הטבת המע"מ להוקרת המשרתים? ממש לא. ממי שמבקש להוקיר את השירות ניתן לצפות שימצא דרך נאותה להוקיר את כלל המשרתים (אולי בהעלאת שכרם?), אבל הטבת המע"מ אינה חלה באופן אחיד על כלל המשרתים, אלא תיטיב רק עם מיעוטם – אלה שלהוריהם אפשרות לסייע להם בהון הראשוני הנדרש לרכישת דירה חדשה מקבלן. היא לא תיטיב עם הרוב המכריע של המשרתים, שיכולים להרשות לעצמם "רק" דירה מיד שנייה או דירה שכורה.

באופן אבסורדי שווי ההטבה גבוה יותר לאלה שירכשו דירה יקרה יותר או יבקשו לגור באזור מבוקש יותר, שכן היא נקבעת כשיעור משווי הדירה. האם שירותם של חיילים אמידים ראוי להוקרה בסכום גבוה יותר מזה של חיילים עניים?

בנוסף, נראה שהצעת החוק יותר משהיא באה להיטיב עם המשרתים, מטרתה היא לסמן ולהעניש כלכלית קבוצות מיעוט, שאינן מקבלות את השקפת הרוב ומסרבות להיטמע במוסדותיו. הכוונה כמובן היא בעיקר לחרדים, כמיעוט דתי, ולערבים, כמיעוט לאומי. לפיד, למעשה, מודה בזה בחצי פה, כשהוא אומר "אין בכוונתי להתנצל על זה שאני ציוני".

אבל ספק רב אם לפיד עצמו באמת מאמין שבריונות כלכלית מסוג זה תוביל להשתלבות המיעוט במוסדותיו של הרוב, המעוצבים בצלמו ובדמותו של הרוב. כל מי שעיניו בראשו מבין שרק באווירה של קבלת המיעוט כשווה זכויות, ניתן ליצור דיאלוג אחר. הצעת לפיד מחזקת את הפלגנות, את הוקעת המיעוט ומדגישה דווקא את הזיקה בין הנאמנות והכניעה לערכי הרוב לבין שוויון זכויות והזדמנויות בחברה. גישה זו אינה דמוקרטית ולא תביא ללפיד את השינוי החברתי לו הוא מייחל.

 

הכותב הוא ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח בישראל ונציגה בקואליציה לדיור בר־השגה

פורסם באתר TheMarker ב-9.7.2014

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: דיור בר השגה,הזכות לדיור,זכויות חברתיות

סגור לתגובות.