דוד לסרי
בחג הפסח היהודים זוכרים ומזכירים את אירוע יציאת ישראל ממצרים המתואר באריכות ובפירוט בתנ"ך.
לחג הפסח ישנם אינספור מובנים, משמעויות ומסרים שכל אחד מהם ראוי לדיון גם בהיבטים רלוונטים לימינו. אני רציתי להפנות לפירוש יפה שנתן הרב סולובייצ'יק, שהיה מנהיג רוחני יהודי חשוב במאה הקודמת בארה"ב.
המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל לאחר יציאת מצרים הייתה ביסוס לוח שנה עברי חדש שיתחיל את ספירת חודשי השנה מחודש ניסן, הוא חודש יציאת מצרים. על כן חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה העברית המקראית. (ראש השנה הנוכחי הוא התפתחות מאוחרת יותר של תקופת הגמרא).
סולובייצ'יק, בספרו "זמן חירותנו", שואל מה מיוחד במצווה זו "שזכתה" להיות המצווה הראשונה לאחר יציאת מצרים?
תשובתו יפהפייה. הוא אומר שאחד המאפיינים של דיכוי ושעבוד הוא חוסר שליטה של האדם המשועבד בזמנו. הזמן של העבד מעוצב ומאורגן על ידי השולט בו. עם ישראל הצעיר זה עתה שוחרר מעול עבדות מצרים, ועליו לקחת אחריות על הזמן שלו ולעצב אותו מחדש בדמות לוח שנה משלו.
בהקשר זה מעניין להשוות בין יציאת מצרים למהפכה הצרפתית במאה ה-18. המהפכנים הצרפתים רצו להשתחרר לחלוטין מההגמוניה של המלוכה והכנסייה, ואחד הצעדים הראשונים שהם נקטו היה לייסד, תחת לוח השנה הנוצרי, לוח שנה "מהפכני" עם שמות חודשים שונים (הלוח המהפכני, למעשה, מתחיל מרגע המהפכה). הם רצו לבטא בכך שחרור מהשעבוד לזמן של הכנסייה (בפועל, זה לא החזיק מעמד…).
חשוב להדגיש, אין מדובר בשעבוד תמידי של הגוף לצורכי המעביד. אין המדובר בעבדים העובדים בפרך 18 שעות ביום בעבודת כפיים קשה. השעבוד מתבטא כאן באופן שבו העבד אינו מסוגל לשלוט בזמנו ולתכנן את "סיפור חייו".
רבות מהפרות זכויות האדם שבהן אנו נאבקים נוגעות לזכותו הבסיסית של אדם לשלוט בזמנו, לתכנן את צעדיו. המאבק הוא קשה מפני שלא מדובר בפגיעה פיזית או חמורה בזכות אדם. אין מדובר בפגיעה בשלמות גופו או בשלילת חירותו לנוע ממקום למקום. קשה למדוד אותה וקשה להמשיג אותה.
כך, פליטים אריתריאים וסודנים לא נחשבים "כלואים" באופן מוצהר במתקן חולות "הפתוח" אלא שהם נדרשים לחתום 3 פעמים ביום. בכך, למעשה, נמנעת מהם האפשרות לתכנן פעילות מעבר לכמה שעות קדימה. הזמן שלהם בחולות עובר בהמתנה "לשום דבר", כלשונה של העתירה נגד הכליאה. הזמן שלהם משועבד בניגוד לרצונם.
כך, תושבי השטחים וירושלים המזרחית נאלצים לכלות זמן רב מאוד במחסומים, מעברים, עיכובים ושאר אמצעים שנועדו לשלוט בהם. סדר יומם מעוצב בהתאם לגחמות החיילים במחסום או בסיור, ופקודה שרירותית יכולה לעכב אותם שעות רבות ובכך לשבש לחלוטין את שגרת יומם. אין להם אפשרות בסיסית לנהל את זמנם.
אז נכון, לא קיימת "זכות האדם לנהל את זמנו", אך נדמה לפעמים שפגיעה כזו שוללת מהאדם רכיב חשוב בזהות האישית ומפשיטה אותו מהאפשרות לבחור את דרכו במסגרת המוגבלת של הזמן הניתן לנו על פני האדמה.
שנזכה גם בשנה הבאה לעשות כל שביכולתנו לאפשר לכל אישה ואיש לנהל את זמנם וחייהם ללא הפרעות, עיכובים ומחסומים.
חג פסח(א) שמח לחוגגות מכל הדתות.
דוד לסרי הוא מתמחה באגודה
