יושבת ועדה ממשלתית חדשה, אחת החשובות שקמו כאן בעשורים האחרונים, ורוב הציבור כלל לא שמע עליה. בניגוד לוועדת גרמן, שעוסקת בהפרטת מערכת הבריאות, ועדת אלאלוף שעוסקת בתוכנית למלחמה בעוני אינה זוכה לאותן כותרות בעיתונים או בטלוויזיה. לעת עתה זו ועדה שנותרה רחוק מהעין, רחוק מהלב.
מדוע, בעצם? התשובה טמונה בנושא הלא סקסי שבו עוסקת הועדה, עוני. אף אחד לא אוהב לעסוק בעוני. זה כואב ומצער, אין פוטנציאל לרווחים, ולכן לאף אחד כמעט אין אינטרס להשאיר אותו על סדר היום. אנשים שחיים בעוני עסוקים בהישרדות יום-יומית, והיתר אינם רואים את העוני כבעיה שלהם. אלא שהעוני בישראל הוא בעיה של כל אחד מאיתנו. במציאות שבה רשתות הביטחון החברתיות כל כך מדולדלות, קל מאד ליפול לעוני. איבוד מקום עבודה, מחלה או תאונה יכולים להביא במהירות את רוב הישראלים אל מתחת לקו העוני. לא במקרה אחד מכל ארבעה בישראל חי כיום בעוני, אחד מכל שלושה ילדים.
סוגית העוני אינה רק בעיה אישית, היא גם שאלה חברתית-לאומית. הציבור בישראל עדיין מעוניין לחיות במדינה שיש בה ערכים של סולידריות וחמלה כלפי מי שאין לו, ומצפה מהמדינה לדאוג לו. עוני אינו גזירה משמים, ולמדיניות ציבורית יש תפקיד מוביל בהעמקת העוני או הקטנתו. מדינות רבות שלקחו על עצמן קידום חברתי כלכלי הצליחו להקטין את ממדי העוני באופן מרשים. די להיזכר במצבן של מדינות אירופה לאחר מלחמת העולם השניה וברמות הרעב והעוני ששררו בהן, לעומת שיעורי העוני הנמוכים בהן כיום, כדי להבין שלא מדובר בחלום. ממשלות ישראל אינן עושות חשיבה אמיתית בנושא כבר יותר מדי שנים. להפך – מדיניותן הביאה לשורה ארוכה מדי של תחלואים, שהכפילו את ממדי העוני בעשורים האחרונים, עד שזכינו להגיע למקום הראשון והמפוקפק בשיעור העוני מבין כל מדינות ה-OECD.
על רקע זה, כינוסה של ועדה למלחמה בעוני הוא בשורה משמחת. תאמרו, נכון, עוד ועדה. ואכן, נראה כי הממשלה יודעת היטב מה עליה לעשות כדי להקטין את ממדי העוני: העלאת שכר המינימום ואכיפתו, הקטנת ההעסקה הקבלנית (ולו בשירות הממשלתי בלבד), עידוד יצירת משרות בשכר ראוי, השקעה בחינוך, בבריאות ובדיור, יצירת מדד ממשלתי לקיום בכבוד והעלאת קצבאות הקיום, אם למנות רק כמה צעדים מתבקשים. אולם, גם ועדה היא בשורה, אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר עיסוק בנושא. בכל זאת, נקבע לה לוח זמנים קצר וקצוב, ואם היא תכוון את הממשלה לשינויי המדיניות המתבקשים תהיה בכך התחלה משמעותית.
גורמים הבקיאים בפעילות הועדה הביעו חשש שבמקום להתמקד בשינויים הגדולים שדרושים, הועדה תתמקד בביטחון תזונתי, התחום אותו קידם ראש הועדה בעבר. אם זה יקרה, יהיה בכך פספוס גדול, שלא לומר בכייה לדורות, כי ביטחון תזונתי חשוב, אבל לא מקטין את העוני, ומי יודע מתי תשוב הממשלה לעסוק בנושא.
כמובן שהשאלה הגדולה היא מה תעשה הממשלה ביום שאחרי הוועדה. כדי להבטיח שהיא תעשה משהו, כולנו צריכים להתגייס. לייצר כבר עכשיו דיון ציבורי משמעותי וער על שאלות של מדיניות ביחס למלחמה בעוני. לכן, הנכם מוזמנים לכתוב לועדה, להגיע לדיוניה, לדרוש את מה שצריך לשנות. כי אלו החיים של כולנו.
פורסם בידיעות אחרונות ב-22.1.2014
קישורים:
ניירות עמדה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לוועדת אלאלוף: דיור, בריאות, תעסוקה, מים, קצבאות קיום
