מתוך מחקר שערך אסף קלטר עבור האגודה לזכויות האזרח בישראל, דצמבר 2013. למחקר המלא, כולל מראי מקום (pdf).
1. מים כזכות אדם והאיסור על ניתוק במדינות רבות
בעבר נתפסו המים כמוצר צריכה, אולם בעשורים האחרונים ישנה מגמה הולכת וגוברת של הכרה במים כזכות יסוד. מדינות וגופים בינלאומיים רבים מגדירים כיום את הגישה למים ואת היכולת לרוכשם במחיר סביר כזכות אדם בסיסית.
כדי להבטיח את זכות היסוד למים, אימצו מדינות שונות חקיקה האוסרת במפורש על ניתוקם של משקי בית פגיעים מאספקת המים. כך הועברה חקיקה לאומית בבריטניה, בהונגריה, בצרפת, בהולנד, בשוויץ, בפלנדריה שבבלגיה ובדרום אפריקה.
במדינות רבות נוספות הונהגה מדיניות משפטית, מנהלית, או ממסדית האוסרת דה פאקטו על ניתוקם של אנשים פרטיים מאספקת המים. זהו המצב באוסטרליה, ארגנטינה, אוסטריה, בלגיה, ברזיל, אירלנד, לוקסמבורג, מקסיקו, ניו זילנד, נורווגיה, ספרד, שוודיה, שווייץ, בריטניה ובאוקראינה. גם במדינות אחרות קיימת מגמה לכיוון רפורמות שיאסרו על ניתוקים.
2. מדיניות מים לאומית המיועדת להפחתת ניתוקים וסיוע לאוכלוסיות מעוטות אמצעים
במדינות רבות הונהגה מדיניות מים חברתית, שמטרתה להבטיח גישה למים במחירים סבירים גם לאוכלוסיות חסרות אמצעים כלכליים ולהפחית את מספר הניתוקים מאספקת מים, כפי שמפורט בטבלאות הבאות.
טבלה 1: מדיניות תעריפי מים וסובסידיות במדינות שונות (לחצו להגדלה)
טבלה 2: מדיניות לאחר שנצבר חוב מים במדינות שונות (לחצו להגדלה)
מבט עולמי משווה: גישות להבטחת הזכות למים במדינות שונות – המחקר המלא (pdf)
עיקרי המחקר בכתבת "תוכנית חיסכון" של ערוץ 2, 7.1.2014
