באחת המדינות בעולם שכבר סובלות מאי שוויון קיצוני, הלכו וקיצצו לא מזמן בקצבאות הילדים בטענה ש'אין כסף'. אחר כך גילו שיש כסף, אבל לא החזירו את הקצבאות. כתוצאה מכך, עוד עשרות אלפי ילדים ירדו מתחת לקו העוני. המדינה הזו היא כאן.
באחת המדינות בעולם שמלאי הדיור הציבורי בה הוא אלפי מונים פחות מבמערב, הממשלה מקדמת הצעת חוק להמשך חיסול הדיור הציבורי. המדינה הזו היא כאן.
באחת המדינות בעולם שחמישית מאזרחיה סובלים מאפליה שיטתית, בית הנבחרים מקדם שלל יוזמות להכשרת ושידרוג הפרקטיקות הללו. המדינה הזו היא כאן.
באיזו מדינה ששיעור ההכרה בה בפליטים ומבקשי מקלט הוא בערך אפס, היועץ המשפטי לממשלה נותן אור ירוק להמשך ההתעללות הממוסדת במי שברחו לכאן כי אולי חשבו שמה שיכול להתרחש כאן הוא יותר אנושי, הגון, או אולי אפילו סתם עומד בסטנדרטים מינימאליים כמו אי כליאה של ילדים. אבל המדינה הזו שכולאים בה ילדים – היא כאן.
זה, ועוד הרבה, זה הכול קורה כאן, במדינת ישראל ובשטחים הכבושים שבשליטתה. ועוד לא אמרתי כלום על התוכניות לנישול הבדואים מאדמותיהם בנגב, או על ניתוק אנשים מאספקת המים (כן, מסתבר שזה לוקח יותר מעשר שנים לגבש כללים בעניין הזה. ובינתיים? שישתו מהים של עכו, כנראה), או על השיטה השולטת בשטחים של זכויות לישראלים וליהודים מכאן וכיבוש צבאי לפלסטינים מכאן. זה הכול קורה כאן.
אז בשבוע זכויות האדם, לקראת יום זכויות האדם הבינלאומי בעשרה בדצמבר, מה בדיוק יש לנו לחגוג?
אולי לא לחגוג, אבל לכבד.
לכבד את תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. תחשבו על זה: הציבור הכי מנוחשל בישראל מזה כבר שלושה דורות, שהממשלה מסיתה נגדו, שהורסים לו בתים ופחונים. האנשים האמיצים האלו, הם כאן: לא מוותרים, ממשיכים ונאבקים על הזכויות שלהם.
לכבד את זכאי הדיור הציבורי. תנסו לדמיין איך זה לחיות עם סיוע שאיננו מסייע בשכר דירה, בלי בטחון בקורת הגג שלך. איך אפשר במצב כזה לחפש עבודה או לגדל משפחה? אבל האנשים האמיצים הם כאן: לא מוותרים, מתעקשים על חינוך ופרנסה, ממשיכים ונאבקים על זכויותיהם.
לכבד את למעלה מאלף מבקשי המקלט שעדיין כלואים בסהרונים, חודשיים ויותר מאז שהורו על שחרורם. האם הם מודעים למאמץ החקיקה הציני שכל תכליתו התזזיתית היא לאפשר את המשך כליאתם? האנשים האמיצים הללו הם כאן: לא אומרים נואש, למרות אי הצדק הנורא שבכליאתם; לא אומרים נואש וממשיכים לקוות לחופש ולעתיד טוב יותר.
והרשימה עוד ארוכה: כל בנות ובני אדם שהם מושאי הפגיעה בזכויות; שהם המטרות לקיפוח, אפליה או נישול. אלו הם בדיוק מי שלא אומרים נואש וממשיכים להיאבק על זכויותיהם ולמען כל בנות ובני האדם.
לכבודם ולכבוד האופטימיות שלהם, ההתעקשות שלא להתקפל ולא לוותר, התקווה והידיעה שבסופו של דבר העוול יובס והצדק יהיה קרוב יותר – לכבודכן ולכבודכם, אנחנו מציינים את יום זכויות האדם: עכשיו ב-2013, ובכל שנה. לא מתייאשים, לא מוותרים: ממשיכים ונאבקים ביחד למען כל הזכויות של כל אחת ואחד מאיתנו.
