"ברצוני לידע אתכם כי חודש שלם אנחנו ללא מים. אנו, הורים לארבעה ילדים, אזרחים שומרי חוק ומשרתים את המדינה (בתי קצינה בצה"ל ובני חייל), שמשתכרים יחד 8000 שקל בחודש. איננו יכולים להרשות לעצמו להחסיר מילדינו מזון לטובת תשלום חוב המים שהצטבר. מבקש את עזרתכם". כך כתב השבוע אזרח מהצפון לאגודה לזכויות האזרח.
לתשומת לב שר האנרגיה והמים החדש, סילבן שלום, תלונות כאלה מתקבלות על בסיס קבוע. כמי שהצהיר שיפעל להפחתת יוקר המחיה ושהפריפריה קרובה ללבו, הנה נושא שקריטי לטפל בו בדחיפות. הציבור צמא לכך.
מה שקרה למשק המים בישראל בשנים האחרונות הוא דהירה ברכבת הרים משוגעת. גם הקימו את תאגידי המים והביוב, וגם העלו באופן דרמטי את מחירי המים. וכל זה נעשה בלי חשיבה על האזרח, במיוחד זה שאין לו. כאן המקום להזכיר: מים הם לא מוצר צריכה, הם זכות יסוד. בלעדיהם אין חיים. בעולם מוכרת הזכות למים באופן נרחב. במדינות המערביות ישנם הסדרים שמבטיחים את הזכות למים במחיר סביר לכל נפש, גם למי שמחוסר אמצעים. לא אצלנו.
ההתחלה היתה לפני כעשור, כשהממשלה החליטה להיפטר מאגפי המים והביוב ברשויות המקומיות ולהקים תאגידים. הטענה הייתה שהכספים שהגיעו לרשויות המקומיות מחשבונות המים של הציבור לא הושקעו בתשתיות, והדבר יצר נזקים אדירים למערכות המים והביוב. אפשר היה לקבוע שאגפי המים ברשויות יתנהלו כמשק כספים סגור, וכך להבטיח שהכסף יילך לתחזוק המערכת, אבל לא. הממשלות בישראל בעשורים האחרונים מאמינות בהפרטה, וזה גם מה שעשו כאן. בשלב זה התאגידים הם עירוניים, אולם החוק מאפשר למכור אותם לידיים פרטיות.
את עבודת התאגידים הסדירו ברמה הכלכלית, כולל חובתם להיות רווחיים, אבל לא ברמה החברתית. החוק לא כלל שום הסדרים ליחסים בין התאגיד לבין אזרח בעל חוב. כל שנקבע הוא שרשות המים תקבע כללים, למשל, לעניין ניתוק וצמצום אספקת מים. אלא, שרשות המים טרם עשתה זאת, אף שחלפו 12 שנה מאז חוקק חוק תאגידי מים וביוב.
בשטח, המשמעות של הדברים מרחיקת לכת. עשרות אלפי משפחות מנותקות ממים כל שנה עקב חובות. לפני עידן התאגידים, אגף המים והביוב היה צריך לדבר עם אגף הרווחה לפני ניתוק מים ולבדוק את מצבה של המשפחה. אם המשפחה היתה חסרת אמצעים, היא לא נותקה. היום כל תאגיד עושה מה שהוא רוצה. בודדים ממעטים לנתק, לרוב מנתקים בלי חשבון.
כוונת האוצר להפחית את מספר תאגידי המים היא הכיוון הנכון, אולם היא אמורה להוזיל את מחירי המים ב-5% בלבד. המחיר יישאר גבוה. השר שלום, מה דעתך על האתגר הבא: להוציא ממחיר המים את כל העלויות הנלוות, כמו מימון התעשיה, התיירות והחקלאות, מימוש הסכמים מדיניים, עלות תאגידי המים, מסים ועוד שאר הפתעות, ובמקביל להחזיר את סבסוד הממשלה למים, כפי שהיה עד לפני שנתיים?
הגיעה השעה לעשות סדר בבלגן. מחיר המים הוא הנושא המרכזי, אך גם ההסדרים לגבי בעלי חוב צריכים להיות חברתיים הרבה יותר ולאפשר את המשאב הקריטי הזה גם למעוטי אמצעים.
עו"ד טלי ניר היא מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח
פורסם בידיעות אחרונות ב-7.5.2013
