מעבר קלנדיה: נבנו מסלולים נוספים להקלת העומס – אך הם אינם מופעלים

28 ביולי, 2010

לכבוד
אלוף אבי מזרחי
מפקד פיקוד מרכז

לכבוד
תא"ל יואב מרדכי
ראש המנהל האזרחי

שלום רב,

הנדון: הפעלת המסלולים הנוספים במעבר קלנדיה

1. אנו פונים אליכם בבקשה דחופה לסיועכם בנושא הנדון, לאחר שכבר לפני חודשים רבים הושלמו בנייתם של מסלולים נוספים למעבר תחבורה ציבורית ועמדות בידוק רגלי במעבר קלנדיה, ומאז ועד עתה הם עומדים שוממים, מבלי שנעשה בהם כל שימוש.

2. פתיחת המסלולים הנוספים אמורה להקל הן על עומסי התנועה במעבר קלנדיה וסביבותיו, והן על מעבר הולכי הרגל, המעוניינים לעבור מכיוון קלנדיה לכיוון ירושלים המערבית. זאת, מאחר שהנוסעים בתחבורה הציבורית, אשר עתידים לעבור במעבר החדש, לא יעמדו בשרוולים המיועדים להולכי רגל, אלא בשני שרוולים חדשים, המיועדים לשם כך.

3. נזכיר, כי מעבר קלנדיה ממוקם בתוך שטח השיפוט של ירושלים, ומחלק את התחום המוניציפאלי שלה, באופן המותיר חלק מתושבי ירושלים מחוץ לגדר ההפרדה. מכאן, שהמעבר משרת הן את תושבי השטחים המורשים להיכנס לשטח ישראל, והן את תושבי ירושלים המתגוררים מעבר לגדר.

4. כידוע לכם בוודאי, סובל מעבר קלנדיה מעומס תנועה רב, של הולכי רגל וכלי רכב כאחד, ובתנאים הקיימים בו, מתארכים זמני ההמתנה במעבר הרבה מעבר לזמנים להם התחייבו הרשויות לבג"צ במסגרת עתירה שעסקה בתוואי הגדר באזור שכונת א-ראם (בג"ץ 5488/04 מועצה מקומית אלראם ואח' נ' ממשלת ישראל ואח').

5. מתלונות חוזרות ונשנות שהגיעו אלינו עולה, כי כיום מתארכים זמני המעבר להולכי רגל ולכלי רכב, ובשעות העומס (שעות היציאה לעבודה והחזרה ממנה) מגיעים זמני המעבר לכשעה ואף יותר. המצב עתיד להחמיר עוד יותר בקרוב, עם תחילת חודש הרמדאן.

6. ברי לכל, כי התארכות זמני ההמתנה במעבר כרוכה בפגיעה קשה בכל האנשים העוברים בו, ובמיוחד באוכלוסיות החלשות יותר (קשישים, ילדים, נשים בהריון, חולים ועוד).

7. יוזכר, כי במסגרת הבג"ץ המוזכר לעיל, קבע בית המשפט העליון את התנאים הבאים:

"בעדכון האחרון מטעם המשיבים נמסר כי על פי נתוני ההפעלה של מעבר קלנדיה בחודש יוני 2006, משך זמן ההמתנה לכלי רכב ולהולכי רגל היה דקות ספורות. בשעות השיא הגיע זמן ההמתנה למעבר כלי רכב ל- 15 דקות ולמעבר הולכי רגל ל- 25 דקות." (פסקה 36 לפסק דינו של כב' הנשיא בדימוס ברק)

וכן –

"אם יוכח כי בסופו של יום הכניסה לישראל אינה כרוכה בעיכוב משמעותי, לא ניתן לומר כי נפגעה זכות כלשהי של האזרחית והתושבים המתגוררים ביהודה ושומרון." (פסקה 34 לפסק דינו של כב' הנשיא בדימוס ברק)

ולסיכום קבע כב' הנשיא בדימוס ברק את התנאי הבא:

"על המשיבים לדאוג כי יקבעו הסדרי מעבר ומשטר נגישות סבירים של העותרים לירושלים, באופן המצמצם, עד כמה שניתן, את הפגיעה בהם… שוכנענו, כי מעבר קלנדיה, במתכונתו הקיימת, מאפשר משטר נגישות סביר לירושלים… אם יתברר כי שגרה זו איננה פועלת כראוי, זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות אל בית משפט זה." (פסקה 55 לפסק הדין)

8. נראה, אם כך, כי ההתנהלות הנוהגת כיום במעבר קלנדיה מהווה הפרה של פסק דינו של בית המשפט העליון, ופוגעת בזכויות האדם של תושבי ירושלים ותושבי השטחים הכבושים, המבקשים להיכנס לישראל. וזאת, נזכיר, בשעה שמסלולי התחבורה הציבורית, אשר בבנייתם הושקעו בוודאי כספים רבים, עומדים שוממים.

9. האגודה לזכויות האזרח בישראל, שהיתה בין העותרים בעתירה הנ"ל, עוקבת לאורך השנים אחר הנעשה במעבר קלנדיה. במסגרת זו, פנתה האגודה פעמים רבות לגורמים שונים במשטרה ובצבא, בדרישה להקל על עומס התנועה במעבר, ולהקפיד על הכללים אותם התווה בג"ץ בפסיקתו המצוטטת לעיל, בהתבסס על התחייבות המדינה.

10. לאור ההבטחות שניתנו ביחס לעבודות ההכשרה של הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית, סברנו כי מסלולים אלו יפתחו ויקלו על העוברים במעבר. כך גם הונחינו על ידי משטרת ישראל, במכתבה מיום 6.9.2009, בו נאמרו הדברים הבאים:

"בחודש מרץ השנה [שנת 2009 – ק.צ.] החלו להתבצע במעבר עבודות בינוי במטרה להכשיר לשימוש את הנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, הסעות תלמידים וכלי רכב לצרכים הומאניטאריים. נמסר לנו כי עבודות אלו עתידות להסתיים עד לסוף השנה. במסגרת העבודות יוקמו בסמוך לנתיב זה 2 עמדות בידוק רגלי מיוחדות לנוסעי תחבורה ציבורית. עמדות אלו יופעלו בשעות העומס ויאפשרו לנוסעי התחבורה הציבורית לעבור בידוק בסמוך למקום עצירת האוטובוס, בלא להמתין בתור לבידוק עם כלל הממתינים בשרוולים הרגליים. בכך יהיה כדי להקל על מעברם של נוסעי התחבורה הציבורית במעבר, ולזרזו. בנוסף, יהיה בכך כדי להפחית את העומס המוטל על המעברים הרגליים, ולקצר את זמני ההמתנה בהם."

11. גם במכתבו של רמ"ט השר לביטחון פנים, מר אודי שלוי, מיום 13.6.2010, הוזכר, כי הושלמה בנייתו של מעבר התחבורה הציבורית, וכי הפעלתו צפויה "להקל משמעותית" (כדבריו) על הנוסעים בתחבורה ציבורית ועל הולכי הרגל.

12. אולם, לאחרונה, התברר לנו כי ההבטחות שניתנו אינן ממומשות. במכתבו של נצ"מ יהודה יהושע, מפקד עוטף ירושלים במג"ב מיום 29.6.2010, הובהר, כי המעבר איננו נפתח "בשל פערים מבצעיים שלא הושלמו", וכי "נעשים מאמצים להשלים הפערים על מנת להקל על העומס במעבר".

שלושת המכתבים המוזכרים לעיל מצורפים למכתבנו זה, ומסומנים בהתאמה באותיות א'-ג'.

13. מכל האמור לעיל עולה, כי אין חולק בקרב כל הגורמים המוסמכים על תפקוד המעבר, על כך שיש בפתיחתם לתנועה של נתיב התחבורה הציבורית והשרוולים למעבר רגלי הסמוכים לו, כדי להקל באופן משמעותי על האנשים העושים בו שימוש.

14. למיטב הבנתנו, עתה, משהושלמה כאמור בנייתם של המעברים החדשים, כל שנותר הוא להקצות כח אדם לצורך פתיחת המעברים. האחריות לאספקת כח אדם להפעלת שרוולי התחבורה הציבורית החדשים – ומכאן, לפתיחת השרוולים החדשים לתנועה – מוטלת על צה"ל.

15. אשר על כן, נבקשכם להביא – בדחיפות ובאופן מיידי, ועוד לפני תחילת חודש הרמדאן -לפתיחת שרוולי התחבורה הציבורית שבמעבר קלנדיה.

16. בנסיבות המתוארות לעיל, נודה לכם על תגובתכם המהירה, על מנת לייתר פניה לערכאות משפטיות.

בכבוד רב,

קרן צפריר, עו"ד

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

קטגוריות: זכויות תושבי ירושלים המזרחית,חופש התנועה והגדר

סגור לתגובות.