עת"מ 494/07 אמון נ' שר הפנים; עע"מ 8947/08 אמון נ' שר הפנים
עו"ד: עודד פלר
בחודש מאי 2007 הגשנו לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב עתירה בדרישה להקנות למהגרת עבודה רישיון לישיבת קבע בישראל, בשל ישיבתה הממושכת בישראל. העותרת הגיעה לישראל מן הפיליפינים, ובמשך 17 שנים עבדה בה ברישיון כדין. היא טיפלה בזוג קשישים, ולאחר שהלכו לעולמם סירב משרד הפנים לחדש את רישיונה ודחה את הבקשה להקנות לה מעמד של קבע.
בעתירה נכתב כי בעותרת טיפלה במעסיקיה במסירות ובנאמנות, הקדישה להם את מיטב שנותיה הבוגרות ולא זכתה להקים משפחה משלה. במהלך תקופה זו הפכה ישראל לביתה, קשריה עם מדינת המוצא שלה התרופפו, וספק רב אם בגילה תצליח להשתלב בשוק העבודה בפיליפינים. העתירה סקרה בהרחבה כתיבה של מלומדים מתחומי המשפט, הפילוסופיה והסוציולוגיה, בישראל ובעולם, על אודות הגירת עבודה וההסדרים הנלווים לה, על הגירת נשים העוסקות בסיעוד ועל הקניית מעמד למהגרים לאחר ישיבה ממושכת. בפני בית המשפט הובאו נתונים על כך, שלגישתה של מדינת ישראל ביחס למהגרות ולמהגרי עבודה, שהשתקעו במדינה לאחר שנים ארוכות של ישיבה ועבודה כדין, אין אח ורע במדינות העולם המערבי. מדינות אלה קולטות הגירת עבודה ומתמודדות עימה שנים ארוכות מישראל ובהיקפים גדולים ורחבים מאלה שבישראל, וכולן הכירו זה מכבר בזכותם של מהגרות ושל מהגרי עבודה לרכוש מעמד של קבע – תושבות ואף אזרחות – לאחר שנים של ישיבה כדין.
חרף כל אלה לא מצא בית המשפט כל פסול בהחלטת משרד הפנים. בפסק הדין, שניתן בחודש אוקטובר 2008, קבע השופט כי העותרת נותרה בארץ תקופה ממושכת "על פי רצונה והסכמתה", ומשום כך טענותיה "מקוממות" ויש בהן "משום עזות מצח וכפיות טובה", ש"הרי איש לא כפה את שהייתה בארץ", ו"איש לא מנע ממנה להישאר במולדתה וארץ אזרחותה". חרף הנתונים שהובאו בפני בית המשפט, ולפיהם מספר עובדי הסיעוד הנמצאים בישראל ברישיון מעל ל-17 שנים הוא 22 בלבד (ומספרם של עובדי הסיעוד השוהים ברישיון מעל 10 שנים הוא 724 בלבד), פסק בית המשפט, כי קבלת העתירה "תביא לבקשות דומות של אלפי שוהים זרים בתחום הסיעוד השוהים בארץ תקופות ארוכות, אשר יהיה קשה, ואף בלתי אפשרי", כדברי בית המשפט, "לסרב להם בשל התקדים שיווצר".
הגשנו ערעור לבית המשפט העליון. בדיון הבהיר הית המשפט כי לא יתערב בשיקול הדעת הניתן לשר הפנים. בהמלצת בית המשפט חזרנו מן הערעור, ונקבע כי המערערת תגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדה, מכוח קשרי זוגיות עם אזרח ישראלי. בחתימת פסק הדין ציינו השופטים: "ראינו להוסיף כי המלצתנו במקרה דנן לחזרה מן הערעור אין בה משום הבעת עמדה השוללת ברמה העקרונית את האפשרות כי הגורם המוסמך יבחן בעתיד, בלא קשר למקרה הקונקרטי, קביעתו של נוהל או הסדר לעניין עובדים זרים המועסקים בתחום הסיעוד והשוהים כדין בישראל לאורך תקופה ארוכה העשויה להגיע לעיתים כדי עשרות בשנים. זאת, בלא שאנו נוקטים עמדה בעניין זה."
פסק הדין בערעור, 1.7.2010
