חוק ועדות הקבלה – רישיון לאפליה

במכתב מציינים עורכי הדין דבי גילד-חיו וגיל גן-מור כי הצעת החוק מקדמת ערכים של בדלנות, הדרה ואפליה, ואף מצביעים על כך שברוב הישובים הקהילתיים וההרחבות, אורח החיים ממילא אינו שיתופי והמרקם החברתי אינו שונה מכל שכונה בכל ישוב בארץ שיש בה חיי קהילה.

הם מציינים כי על אף שבאופן מוצהר אוסרת הצעת החוק על אפליה מחמת גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות, הרי שבפעל, היא תאפשר אפליה בהסתמך על הקריטריון העמום של "התאמה למרקם החברתי"; הניסיון המצטבר מראה כי השימוש העיקרי בסעיף ההתאמה החברתית בוועדות הקבלה נועד למנוע כניסתן לישוב של אוכלוסיות "לא רצויות" – ערבים, אנשים עם מוגבלות, אמהות חד-הוריות, מזרחים, דתיים – וכל מי שאינו נראה לוועדת הקבלה מתאים למגורים בישוב מסיבה זו או אחרת.

בימים אלה תלויה ועומדת עתירה לבג"ץ בדרישה לאסור על קריטריון "ההתאמה החברתית" לצורך סינון מועמדים ביישובים קהילתיים המונים פחות מ-500 משפחות ובהרחבות קהילתיות. העתירה הוגשה על ידי התוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א בשם דוד ואהובה קמפלר, שנדחו על ידי ועדת קבלה בהרחבה קהילתית, יחד עם האגודה לזכויות האזרח. עתירה דומה הוגשה גם על ידי ארגון עדאלה.

לדברי עו"ד גיל גן-מור: "זה החוק הראשון בשורת החוקים האנטי-דמוקרטיים שמקדמת הכנסת הנוכחית, שמגיע לקו הסיום. הרטוריקה הגזענית נגד ערבים בה נקטו חלק ממקדמי החוק מבישה, אך חשוב שהציבור ידע כי כל אחד מאיתנו יוכל למצוא עצמו נפגע מהחוק הזה. המחוקקים עומדים להקריב את השוויון לטובת זכות-היתר של תושבי יישובי איכות חיים מבוססים, רובם ללא כל אפיון ייחודי, שרוצים לעשות סלקציה לתושבים חדשים וכל זאת בקרקע ציבורית. גם אם החוק יעבור, האגודה לזכויות האזרח תמשיך במאבק הציבורי והמשפטי לביטולו".

להלן המכתב במלואו.

‏21 בנובמבר 2010

שלום רב,

הנדון: הצ"ח לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב) – קריאה שנייה-שלישית במליאה מחר 22.11.10

לקראת ההצבעה בקריאה שנייה-שלישית שתיערך מחר 22.11.10 במליאת הכנסת בהצ"ח ועדות קבלה לישובים, אנו קוראים לכם – להתנגד לחוק המוצע.

הנוסח המוצע פוגע בזכות החוקתית לשוויון באופן בלתי מידתי ולכן אם יתקבל, יהיה החוק בלתי חוקתי ודינו בטלות. החוק יעניק לתושבי ישוב קהילתי זכות להפלות את מי שאינו עומד בשורה של מבחני התאמה עמומים ורחבים, וזאת גם כאשר מדובר בישובים גדולים יחסית אשר אינם מקיימים יחסי שיתוף או תלות הדדית בין התושבים, ואין להם מאפיינים מיוחדים מלבד הרצון לחיות בקהילה סגורה וסלקטיבית.

רצ"ב כנספח הסבר מפורט המבהיר מדוע החוק בלתי ראוי ופוגעני.

לחילופין בלבד, אנו מציעים לקבל את ההסתייגויות הבאות, בכדי למזער את נזקי הצ"ח הפוגענית:

1. הרכב ועדת הקבלה – סעיף 6ב (ב)(1)

לפי הצעת החוק תורכב ועדת הקבלה מאלו: שני נציגי הישוב , נציג התנועה שהישוב מסונף אליה או נציג נוסף של הישוב, נציג הסוכנות או ההסתדרות הציונית ונציג המועצה האזורית.

ההסתייגות: יש להוסיף: "נציג השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה"; וכן למחוק את המילים: "נציג הסוכנות היהודית לארץ ישראל או ההסתדרות הציונית העולמית".

הסבר: תכלית החוק הינה לבחון כי המבקשים להצטרף לישוב ישתלבו בישוב ולא יגרמו לפגיעה במרקם החברתי. לאור זאת יש לקבוע כי בוועדה ישב נציג השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה. מאחר ויישובים קהילתיים אינם מיועדים ליהודים בלבד, אין מקום לכלול בחוק נציג של הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית בוועדת הקבלה.

2. התאמה לחיים בקהילה – סעיף 6ג (א)(4)

לפי הצעת החוק ניתן לדחות מועמד אם הוא "אינו מתאים לחיי חברה בקהילה". ההחלטה צריכה להתבסס על חוות דעת מקצועית

ההסתייגות: יש למחוק את סעיף 6ג(א)(4)

הסבר: המונח אי התאמה לחיי חברה בקהילה הינו עמום ומהווה פתח לאפליה פסולה של כל אדם שלא נתפס על ידי הוועדה כ"מתאים". גם החיוב לעבור מבדקי אישיות ולהצטייד בחוות דעת מקצועית כלשהי (לרבות גרפולוג וכדומה) הינה משפילה ומהווה פגיעה בפרטיות. אנו מציעים למחוק סעיף זה ולמצער, לקבוע כי ועדת הקבלה מוסמכת לחייב מועמד להצהיר כי הוא מודע לאופי הישוב ולמרקם החיים בו, כי הוא מודע לציפיות הישוב מתושביו, וכי הוא מתחייב לכבד את החיים הקהילתיים ולא לפגוע בהם.

3. הסתייגות לחילופין בלבד לסעיף 6ג(א)(ד): יש להוסיף ברישת סעיף 6ג(א)(4) את המילים: "בישובים שבהם עד 120 בתי אב – "

הסבר: לחלופין, אנו מציעים כי לכל הפחות יוחל הסעיף זה רק לגבי ישובים קטנים, עד 120 בתים בנגב ובגליל. ככל שמדובר בישוב קטן המרוחק ממוקדים עירוניים, גוברת ההצדקה לבחינת התאמתו של מועמד לחיים בקהילה קטנה ומבודדת.

4. התאמה למרקם חברתי-תרבותי – סעיף 6ג (א)(5)
לפי הצעת החוק ניתן לדחות מועמד בשל "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב, שיש יסוד להניח שיש בו כדי לפגוע במרקם זה".

ההסתייגות: יש למחוק את סעיף 6ג(א)(ה)

הסבר: סעיף זה עמום ורחב מקודמו ויאפשר לכאורה לוועדת הקבלה לדחות כל מי שאינו דומה למרקם החברתי-תרבותי הקיים בישוב. אם תושבי הישוב הינם זוגות עם ילדים, עשויה הוועדה לסבור כי קבלת אם חד הורית עלולה לפגוע במרקם החברתי הקיים. אם בישוב מתגוררים אנשים חילונים, עשויה הוועדה לסבור כי קבלת אדם מסורתי תיפגע במרקם התרבותי הקיים. לגיטימי לדרוש מאדם לכבד את החיים הקהילתיים במקום, אך אין לאף אדם זכות לדרוש כי כל שכניו יהיו דומים לו מבחינה חברתית, מעמדית או תרבותית. אין מקום לאפשר סינון של אדם המעוניין להתגורר בישוב ולכבד את חיי הקהילה שבו רק משום שהוא אינו חלק מאותו מרקם חברתי-תרבותי של תושבי הישוב. יש להתנגד לסעיף זה ולהסירו מהצעת החוק.

5. מאפיינים ייחודיים של הישוב – סעיף 6ג (א)(6) (ריישא)

לפי הצעת החוק ניתן לדחות מועמד על בסיס "מאפיינים ייחודיים של הישוב הקהילתי או תנאי קבלה הקבועים בתקנות האגודה, אם ישנם כאלה, ובלבד שקיבלו את אישור הרשם".

ההסתייגות: יש לנסח את הסעיף מחדש כדקלמן: "המועמד סרב להצהיר כי בדעתו לכבד את מאפייניו הייחודיים של הישוב הקהילתי"

הסבר: רשות המקרקעין עשויה להקצות מקרקעין לטובת הקמת ישוב קהילתי לקהילה עם מאפיינים ייחודיים במקרים מיוחדים. אלא שהקמת ישוב בעל מאפיינים ייחודים אינה קרקע להליך סינון. אנו מציעים כי בישוב שהוקם עבור קהילה עם מאפיינים ייחודיים, תוכל ועדת הקבלה לדרוש ממועמד, כתנאי לקבלתו לישוב, להצהיר כי בדעתו לכבד את מאפייניו הייחודיים של המקום.

6. תנאי קבלה שייקבעו בתקנון – סעיף 6ג (א)(6) (סייפא)

לפי הצעת החוק ניתן לדחות מועמד על בסיס "מאפיינים ייחודיים של הישוב הקהילתי או תנאי קבלה הקבועים בתקנות האגודה, אם ישנם כאלה, ובלבד שקיבלו את אישור הרשם".

ההסתייגות: יש למחוק המילים: "או תנאי קבלה הקבועים בתקנות האגודה, אם ישנם כאלה, ובלבד שקיבלו אישור הרשם"

הסבר: אין לאפשר לתושבי ישוב שהוקם כישוב קהילתי ללא מאפיינים ייחודיים, לקבוע בתקנון הישוב תנאי קבלה, גם אם אלו אושרו על ידי הרשם. בישוב כזה, הכלל הוא כי כל אדם יכול להתקבל בכפוף להוראות ממ"י ולמצער, להוראות חוק זה. אין לתת לרוב מקרי של תושבים שהתקבלו לישוב שנוסד כישוב קהילתי ללא מאפיינים ייחודיים לקבוע תנאי קבלה בתקנון ש"יינעלו" את אופי היישוב או אופי האוכלוסייה. לכן יש להסיר לחלוטין את הסייפא המוצעת.

7. איסור אפליה – סעיף 6ג (ג)
לפי הצעת החוק: ועדת קבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות.

ההסתייגות: יש להוסיף בסוף הסעיף: "מעמד אישי או הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית או פוליטית".

הסבר: יש להוסיף לסעיף איסור ההפליה עילות שחסרות בו – איסור להפלות מועמד אך מחמת מעמד אישי או הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית או פוליטית.

בכבוד רב ובברכה,

דבי גילד-חיו, עו"ד
מקדמת מדיניות וחקיקה

גיל גן-מור, עו"ד
זכויות בדיור

נספח

"הצ"ח ועדות קבלה לישובים – מדוע הצ"ח לא ראויה?" – עמדת האגודה לזכויות האזרח

הצעת החוק מבקשת להעניק לאגודות שיתופיות, שהינן גופים פרטיים, סמכות חוקית לערוך הליכי סינון, מטעמים שונים, בין מי שמבקש להתגורר ביישוב קהילתי שהוקם על אדמות מדינה. לפני הכול, מדובר בהצ"ח מיותרת, שכן תיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל שנחקק זה מקרוב, הקנה את הסמכות לקבוע הגבלות על מכירת מגרשים בישובים קהילתיים לרשות המקרקעין וזו בוודאי תפרסם את החלטותיה בחודשים הקרובים, ותוך התחשבות בפסיקת בג"ץ בעתירות קודמות ובעתירות תלויות ועומדות בנושא.

ר' סעיף 10 לחוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט-2009; בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד (1) 258, 272 (2000); ע"א 3962/97 בארותיים נ' ארד, פ"ד נב(4) 614 (1998); בג"ץ 3552/08 קמפלר נ' מינהל מקרקעי ישראל (תלויה ועומדת); בג"ץ 8036/07 אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל (תלויה ועומדת).

1. תיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל מייתר את הצורך בהצ"ח זו. אם אין מנוס מפגיעה בזכות לשוויון בהקצאת קרקע ציבורית, מן הראוי שרשות ציבורית, כמו רשות המקרקעין, שתפעל לפי אמות מידה ממלכתיות, היא זו שתהיה בעלת הסמכות להגביל העברת זכויות במקרקעי המדינה, תוך עריכת איזונים בין הזכות לשוויון וצדק חלוקתי לבין אינטרסים מתנגשים בכל מקרה לגופו. הצעת החוק הנוכחית, לעומת זאת, מבקשת להעביר את שיקול הדעת לגופים פרטיים ובעלי עניין כמו האגודות השיתופית, והדבר פסול.
ר' בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002).

2. לגופו של עניין, הזכות החוקתית לשוויון מחייבת כי לכל אדם תהיה זכות להתגורר בכל ישוב, וודאי בישוב, שלצורך הקמתו הקצתה המדינה מקרקעי ציבור. הצעת החוק תאפשר לגוף פרטי, לפגוע בשוויון מסיבות שונות, המנויות בהצעת החוק.

3. הזכות לשוויון אינה מוחלטת ולעיתים מתנגשת עם ערכים ואינטרסים נוגדים. אין לנו התנגדות, למשל, להתניית הקבלה לישוב ביכולתו הכלכלית של המועמד להקים בית בישוב קהילתי תוך פרק הזמן הקבוע, שכן מדובר בקריטריון מידתי, שמטרתו למנוע הקצאה של מגרש למי שממילא לא יוכל לממשה, דבר שללא ספק ייפגע בהתפתחות הישוב. אולם לצורך כך אין צורך בוועדת קבלה.

4. לעומת זאת, מתן סמכות גורפת לסינון המועמדים על ידי ועדת קבלה מטעם האגודה השיתופית, לפי קריטריונים עמומים של התאמה לאורח חיים, למרקם חברתי או השקפת יסוד הינה פסולה ואף אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

5. ברוב הישובים הקהילתיים וההרחבות אורח החיים ממילא אינו שיתופי והמרקם החברתי אינו שונה מכל שכונה בכל ישוב בארץ, שיש בה חיי קהילה. במיוחד כך, כשהחוק חל גם על ישובים גדולים יחסית של עד 500 בתים. הניסיון המצטבר מראה, שהשימוש העיקרי במערכת הסינון נועד לאפשר לאותן קבוצות אוכלוסיה המתגוררות בישובים אלו, אשר נמנות על פי רוב על השכבות המבוססות באוכלוסיה, זכות יתר לבחור את שכניהם כטוב בעיניהם, ודרך כך לוודא כי לא יתקבלו לישוב אוכלוסיות "בלתי רצויות". בראש ובראשונה – ערבים, אך גם אנשים עם מוגבלות, נשים חד הוריות, מזרחים, דתיים – כל ישוב לפי סוג האוכלוסייה שיסדה אותו – וכל מי שאינו נראה לוועדת הקבלה מתאים למגורים בישוב מסיבה זו או אחרת, ולו בשל דעות קדומות של חברי הוועדה.

6. גם הקריטריון של התאמה להשקפת היסוד של הישוב, כפי שזו תוגדר בתקנון הישוב, פסול מכל וכל ומשמעו, כי קבלה לישוב עשויה להיות מותנית בדעותיו הפוליטיות או השקפת עולמו של המועמד, אף כאשר המועמד מעוניין ליטול חלק בחיים הקהילתיים. כפי שראינו בישובי משגב, באמצעות סמכות זו יהיה מי שיבקש למנוע ממי שאינו בעל השקפה לאומית "ציונית", כפי שתגדיר זאת ועדת הקבלה – כשהכוונה היא למנוע מערבים וחרדים להתגורר בישוב, אך באותה מידה יש ישובים שמייסדיהם דוגלים בערכי החילוניות ומסרבים בשל כך לקבל אנשים מסורתיים ודתיים, וגם זה פסול מכל וכל.

7. גם ועדת הערר אינה נותנת מענה לאי החוקיות של הצעת החוק, שכן ממילא מנחה הצעת החוק את ועדת הערר לפעול על פי אותם קריטריונים פסולים שעל פיהם נערך הסינון בוועדת הקבלה.

8. לסיכום – מדובר בהצ"ח שהערכים היחידים שהיא מקדמת הם בדלנות, הדרה ואפליה, במקום חיים משותפים וכיבוד זכויותיו ואורח חייו של האחר, וגם בשל כך אנו מתנגדים להצעת החוק. אם קיימים מקרים חריגים בהם יש הצדקה להגביל קבלה לישוב מסוים, הרי שהסמכות לכך נתונה כבר היום בידי רשות המקרקעין החדשה, וראוי שהיא זו שתכריע לפי העניין אך לא לתת לגוף פרטי כמו האגודה השיתופית שיקול דעת רחב להפלות.