המשא ומתן הקואליציוני אינו מבשר טובות לציבור בישראל. לא כי הוא יוביל לקרע בעם, כפי שמאיימת ש"ס, או יוציא את יאיר לפיד כמי שבגד בבוחריו, אם לא ישלים את מהלך "השוויון בנטל". אלא משום שהסטת הדיון לנושא היחיד הזה מבטיחה שמכל הבחינות האחרות – מה שהיה הוא שיהיה.
למרבה הצער, נראה כי ספין "השוויון בנטל" עובד: הנושאים החברתיים והכלכליים שעמדו בליבה של מערכת הבחירות כמו נשכחו, ואינם נדונים במסגרת הדיונים הקואליציוניים. איש מהמועמדים לשבת בממשלה לא מתבטא לגביהם, אף שבלעדיהם לא ניתן יהיה להתניע את תהליכי השיקום הנדרשים למדינת ישראל.
זה מוזר מאד, במיוחד נוכח העובדה שאנו נמצאים רגע לפני אישור תקציב המדינה. מה שמוכרע כעת במשא ומתן הקואליציוני, יגזור את עתידה של המדינה לשנים הקרובות. אם יוחלט בו על מדיניות אחרת מזו שהונהגה בעשור האחרון בתחומי ההוצאות וההכנסות של המדינה, יש סיכוי להתחיל בשינוי. אם לא, צפויות לנו עוד שנים של שקיעה. אפשר להניח שהמפלגות שיכנסו לממשלה יצביעו בעד הצעת התקציב וחוק ההסדרים. עכשיו זו ההזדמנות שלהן להשפיע על תוכנם. הנושא הקריטי ביותר להחלטה הוא סוגיית הכנסות הממשלה.
כדי שיובטח לציבור מינימום של זכויות חברתיות, צריך להבטיח שהכנסות אלה יהיו מספיקות. אבל מה שקרה וקורה בישראל כבר יותר משני עשורים הוא שהכנסות המדינה דווקא הולכות ויורדות. הסיבה היא הפחתות המסים הגדולות, שנעשו בעיקר בתחומי מס ההכנסה ומס החברות: ההנחות והפטורים ממסים הניתנים לחברות גדולות, המיסוי הנמוך על רווחי הון וההטבות לבעלי ההכנסות הגבוהות. כולם יחד גורמים לכך שאין מספיק הכנסות כדי לעמוד בצרכים של החברה בישראל.
המדיניות הזו אינה מוצדקת ואינה צודקת מיסודה. ממשלות ישראל מתגאות כבר שנים בצמיחה הכלכלית, אבל פירות הצמיחה אינם מגיעים לרוב האוכלוסייה. מדוע? כי מערכת המס הקיימת משמרת את העושר אצל מי שיש לו, ואינה ממלאת את תפקידה כמי שאמורה לחלק מחדש את משאבי החברה ולצמצם את הפערים.
להמחשה ראו את הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור: המזומנים והפיקדונות השונים, איגרות החוב והמניות. מדו"ח שפרסם מרכז אדוה עולה כי אלה שילשו את עצמם בין השנים 1995 ל-2010. אלא שהעושר החדש הזה אינו ממוסה כראוי ונשאר בידי קבוצה מצומצמת בלבד. במקביל, השכר של רוב הציבור בישראל נותר נמוך: כשלושה רבעים משתכרים עד גובה השכר הממוצע במשק, כ-8,800 שקל. לא סכומים שמהם אפשר לחסוך.
מה המסקנה מכל זה? שרוב הציבור עובד למען העושר של מעטים. לכל הפחות היה ראוי למסות אותם כמו שצריך, וכן לבטל לפחות חלק מהפטורים הרבים ממס. רק כך ניתן יהיה להחזיר לציבור את מה שמגיע לו בשירותי בריאות וחינוך מעולים, מערכת רווחה מתפקדת וביטוח סוציאלי הוגן לימים קשים.
ממה שמדווח מהמשא ומתן הקואליציוני נראה כי המדיניות בתחומים האלה כלל לא עלתה לשולחן הדיונים. רגע לפני אישור תקציב חדש, חייבים לפתוח לגביהם דיון מחודש. השתיקה מסמנת הסכמה עם מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו להמשיך תמהיל המסים הבעייתי ואת קיצוצי התקציבים בתשתיות החברתיות של מדינת ישראל.
מנבחרינו החדשים, כמו גם הוותיקים, מצופה היה להקשיב לבוחרים דווקא בנקודה הקריטית הזו, שעתיד המדינה תלוי בה. ואולי עדיין לא מאוחר?
פורסם בידיעות אחרונות ב-10.3.2013
