טלי ניר ואשרת מימון
שוק העבודה המודרני דורש מעובדיו השכלה, התמחות ומיומנות, והם צריכים להתאים את עצמם לתנאיו. זה לא דבר פשוט. לטובתם, ובעיקר לטובת המשק הישראלי, כדאי שהמדינה תסייע להם בכך. זאת יודע גם נחמיה שטרסלר, שתקף בחריפות את חברי ועדת העבודה של הכנסת, ובראשם חברי הכנסת חיים כץ (ליכוד) ושלי יחימוביץ' (עבודה), על שהביאו לביטולה של תוכנית ויסקונסין ("שירות מיותר ב-2.6 מיליארד", 27.7).
שטרסלר מציג במאמרו נתונים חלקיים, ושכח את התמונה הכוללת. מאז סוף שנות ה-80 קוצץ התקציב של שירות התעסוקה ביותר מ-70%. מסלולי ההכשרה המקצועית קוצצו בניגוד לכל היגיון, ונסגר המרכז לייעוץ פסיכולוגי של השירות.
במדינות ה-OECD המצב שונה. שם מטפל כל פקיד ב-40 דורשי עבודה, והתקציבים גבוהים בהרבה. שם מושקעים בממוצע 0.4% מהתוצר המקומי הגולמי במובטלים, בעוד אצלנו עומד תקציב שירות התעסוקה על 0.02% בלבד. ולמרות זאת, במבחן התוצאה גבר שירות התעסוקה על תוכנית ויסקונסין שמאות מיליונים הושקעו בה: בתוכנית היה התקציב לכל דורש עבודה המקבל הבטחת הכנסה גדול פי 14 מאשר בשירות התעסוקה, וכל פקיד טיפל ב-50 בני אדם, שעה שבשירות התעסוקה טיפל כל פקיד ב-340 בני אדם. ובכל זאת, ההשמה בוויסקונסין היתה רק פי שניים.
ההמלצות להרחבת תוכנית ויסקונסין שמזכיר שטרסלר הן של ועדות ממונות מטעם, ואפילו הן הודו שרק מעט ממשתתפי התוכנית מצאו עבודה במשרה מלאה וגם אז, לפרקי זמן קצרים. באופן ברור התוכנית לא חילצה מובטלים מעוני. הוועדות כלל לא בדקו את עלות התוכנית מול התועלת שהביאה. העיקר שלכיסי החברות הפרטיות המפעילות זרמו 50 מיליון שקלים רווח נקי, שעה שמאלפי מקבלי הבטחת הכנסה נשללה גמלת קיום.
עיקר קצפו של שטרסלר יצא נגד הצעת החוק שגיבשו הח"כים יחד עם האגודה לזכויות האזרח ועמותת סינגור קהילתי, שמבקשת להבטיח סיוע למובטלים, באמצעות "סל שירותים מינימלי", שיכלול הכשרה מקצועית, השלמת השכלה, החזר הוצאות טיפול בילדים קטנים בזמן ההכשרה ומימון של הוצאות הנסיעה אליה.
כן קובעת ההצעה זכות להחזקת רכב, האסורה כיום על מקבלי הבטחת הכנסה. ברבות ממדינות ה-OECD, נהוג לסייע למובטלים לרכוש כלי רכב, בהנחה שזה מרחיב את הזדמנויות העבודה שלהם ודו"ח של הארגון קבע כי האיסור בישראל הוא "נוקשה באופן בלתי רגיל".
כן, כדי להבטיח יציאה ממעגל האבטלה, יש להשקיע במובטלים. לכן, מבקשת הצעת החוק להעמיד את תקציב שירות התעסוקה על 0.4% מהתמ"ג, בדומה למדינות ה-OECD. דו"ח בנק ישראל לשנת 2009 מתח ביקורת על ההוצאה הממשלתית "הנמוכה מאוד" לשיפור שוק התעסוקה. היום ברור שרק תקציב משמעותי יוכל להבטיח סיוע רציני לדורשי העבודה. אגב, בעלויות שהושקעו כדי להרחיב את תוכנית ויסקונסין לפריסה ארצית היה צורך להשקיע מיליארד שקלים וחצי בשנה. אז מה בדיוק הבעיה?
חברי הכנסת שהבינו זאת ראויים לשבח. אחרי הכל, זאת הציפייה שלנו מהם כרשות מחוקקת אחראית: לבחון את שוק העבודה, לראות למרחוק ובמרכז את האזרח, ולמצוא פתרונות אמיתיים שיובילו לשינוי שייטיב עם כולם, גם עם המעסיקים שיזכו לעובדים מוכשרים.
הכותבות הן עורכות דין באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם באתר הארץ ב-5.8.10
