גילי רעי
מעולם לא הכרתי את אבי, אבל הוא מלווה אותי בכל אשר אפנה. הוא נהרג במלחמת יום כיפור, ברמת הגולן, יומיים לפני שנולדתי – אני לא זכיתי להכיר אותו והוא לא אותי. גם בלי לנתח את כל האופנים והצורות בהן השפיע עליי השכול, אין לי ספק שהיתה לכך השפעה עצומה על השקפת עולמי: החוויה האנושית הבסיסית והעזה של כאב על אובדן חיים חידדה אצלי את הכבוד לאדם באשר הוא אדם, ואת המחויבות הבלתי מתפשרת שלי לזכויות אדם ולצדק חברתי. אותה השקפה שהביאה אותי להצטרף לצוות קרן החדשה לישראל לפני כעשר שנים והיום לתפקידי כסמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, ארגון הדגל של הקרן.
את רונן שובל, יו"ר "אם תרצו", לא מעניין הכאב האישי שלי, ושל עוד רבים אחרים ששכלו את יקיריהם במערכות ישראל. במהלך נכלולי ומבחיל מאין כמותו, יזם הארגון שבראשו הוא עומד "קמפיין" שתוכנן במיוחד לעלות ביום הזיכרון. לשיטתם של "אם תרצו", האבל האישי שלי והאבל הלאומי, הם רק עוד מנוף אפקטיבי למסע הסתה נגד הקרן החדשה לישראל ונגד קהילת זכויות האדם בישראל. כך, במחי יד, הם שוללים את ההשתייכות שלי למשפחת השכול ומסמנים אותי ואת חבריי כאויבי הציבור.
"אם תרצו" רוכשים לעצמם פרסום הודות למנגנון משומן של הסתה והטעיה. בניסיון שקרי להציג עצמם כארגון הפועל מלבו של הקונצנזוס, הם מנסים לעורר עוינות כלפי כל מי שהשקפתו שונה משלהם. לדידם, כל מי שמעז לבקר את הממשלה או את צה"ל הוא בבחינת אויב המדינה. מכיוון שהם יודעים שכל הסתה שקרית מוצלחת צריכה לכלול גם קמצוץ אמת, הם מנפקים "דוחות" מופרכים שבהם שקרים מוחלטים ורסיסי אמת מעובדים יחדיו בצורה מניפולטיבית לכדי האשמות מפחידות על קונספירציה ובגידות. תקשורת חסרת אחריות, שאינה בוחנת את השקרים הללו בעין ביקורתית, נותנת להם במה ומשנה תוקף.
אני לא מוכנה להצטדק, לא על החלק החשוב והמכובד שיש לארגוני זכויות האדם הישראליים בקהילת זכויות האדם העולמית, ולא על העשייה המפוארת והחשובה שהקרן החדשה לישראל מובילה כבר שנים למען דמותה של מדינת ישראל כמדינה מוסרית יותר. ואני מקדמת בברכה כל ביקורת עליי, על פעילות הארגון שלי, ובעצם על כל אחד, כל זמן שזו ביקורת עניינית שנסמכת על מידע אמיתי שנבדק בקפדנות, וכל זמן שיש הסכמה על כללי היסוד – שבמדינה דמוקרטית, עם חירות ביטוי ומחשבה, אחד היסודות החשובים הוא הזכות לבקר את השלטון, ואפילו את הצבא. הניסיון לקבוע מיהו ציוני מספיק נלהב ומי לא "נאמן" למדינה, הוא מהלך שאחריתו בפאשיזם.
רונן, אני מאחלת לך שלעולם לא תדע את צער השכול. אני גם מאחלת לך שאף אחד לעולם לא יעשה שימוש ציני בטרגדיות פרטיות שלך, לצורך קידום מטרותיו הפוליטיות. את אבא שלי לקחה המלחמה, ומה שנותר הוא הזיכרון. אל תנסה לקחת לי גם את זה.
גילי רעי היא סמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח
