עתירה כנגד הצבת מחסומים סביב הכפר נחאלין

בג"צ 01/ 3637
בפני בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. —- —–, עו"ד
2. אל-קאנון – העמותה הפלסטינית להגנה על זכויות האדם והסביבה
3. האגודה לזכויות האזרח בישראל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד נימר סולטאני ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או נטע עמר ו/או עאוני בנא ו/או מיכל פינצ`וק

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל: 02-6521218; פקס: 02-6521219

– נ ג ד –

המשיב:

מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
לשכת אלוף פיקוד מרכז 64, ד"צ 2367, צה"ל

עתירה למתן צו על תנאי

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא יסיר לאלתר את המחסומים הפיסיים ויתקן את הכבישים, באופן שיאפשר תנועה סבירה וסדירה של כלי רכב אל הכפר נחאלין שבנפת בית לחם וממנו, בצירי התנועה הבאים:
א. הדרך המזרחית-דרומית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות נווה דניאל;
ב. הדרך הדרומית-מערבית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות גבעות;
ג. הדרך הצפונית-מזרחית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות ביתר, הכפר חוסאן והכפר אלח`אדר;
ד. הדרך המרוחקת קילומטרים ספורים דרומית מהצומת המחבר בין כביש מס` 60 לאלח`אדר וממוקמת מזרחית לכביש מס` 60, המובילה לחברון ובית לחם.

2. מדוע לא יימנע מלהשתמש באמצעים אלה בצירי התנועה הנ"ל בעתיד.

בקשה לקיום דיון דחוף

עתירה זו עניינה הפגיעה הקשה והבלתי סבירה בזכות התנועה של תושבי הכפר נחאלין. בחצי השנה האחרונה החל המשיב להשתמש בשיטות המצור והכיתור להגבלת תנועתם של תושבים פלסטינים, וזאת בנוסף לסגר הכללי המוטל על הגדה המערבית מאז 8.10.00. המצור מוטל על ידי מחסומים פיסיים וצבאיים, אשר שוללים לחלוטין את זכות התנועה. במקרה נשוא עתירה זו מדובר במצור כך שצירי התנועה הנ"ל סגורים לתנועת כלי רכב. המשיב משתמש באמצעים אלה באופן גורף כענישה קולקטיבית ולתקופות ממושכות. המשיב מפר ע"י כך את הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי ואת הוראות המשפט הישראלי. המשיב אף נוהג בניגוד למדיניותו המוצהרת בבג"צ 32/01 אלעדרה נ` מפקד כוחות צה"ל והיא לאפשר לכל הפחות כביש גישה אחד פתוח, המאפשר לתושבי הכפר להגיע לישוב הסמוך וכן לישוב ממנו מקבלים אספקה ושירותים חיוניים.

הפגיעה בזכות התנועה ע"י האמצעים הבטחוניים הדרסטיים והדרקוניים, הננקטים ע"י המשיב במהלך חצי השנה האחרונה, גורמים להפרות חמורות ביותר של הזכויות הבסיסיות של תושבי הכפר נשוא עתירה זו, בין היתר: כבוד האדם, הזכות לבריאות וקבלת טיפול רפואי, הזכות לחינוך, הזכות לעבודה ולתנאי מחייה בסיסיים של התושבים.

אשר על כן, בשל חומרת הפגיעות היומיומיות בזכויות האדם של תושבי הכפר נחאלין בפרט וכפרים סמוכים לו כגון: חוסאן, בתיר וואד פוקין, מתבקש בית המשפט לקיים דיון דחוף בעתירה זו.

ואלה נימוקי העתירה:

העותרים

1. העותר מס` 1 (להלן – "העותר") הינו תושב הכפר נחאלין שבנפת בית לחם, עו"ד במקצועו ועובד בעמותת אל-קאנון.

2. העותרת מס` 2 (להלן – "אל-קאנון") הינה עמותה, אשר פועלת למען ההגנה על זכויות האדם בשטחים הכבושים.

3. העותרת מס` 3 (להלן-"העותרת") הינה אגודה, ששמה לה ה.

החלק העובדתי

4. הכפר נחאלין שבנפת בית לחם ממוקם באזור C וגרים בו כ- 6,000 נפשות בערך. כ- 1500 מתוכם הם ילדים מתחת לגיל 13.

5. הכפר מוקף במספר התנחלויות, שהוקמו במשך השנים, וחלקן הוקם על אדמות שהופקעו מתושבי נחאלין וכפרים אחרים, כגון: התנחלות נווה דניאל, התנחלות ביתר, התנחלות ביתר עלית, התנחלות גבעות והתנחלות גוש עציון.

6. לכפר שלוש כניסות:
א) הדרך המזרחית – דרומית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות נווה דניאל (להלן – דרך א`).
ב) הדרך הדרומית – מערבית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות גבעות (להלן – דרך ב`).
ג) הדרך הצפונית – מזרחית לנחאלין, העוברת ליד התנחלות ביתר, הכפר חוסאן וכפר אלח`אדר (להלן – דרך אלח`אדר).

7. כל הכניסות האמורות לעיל סגורות באופן הרמטי ע"י מחסומים פיסיים מתחילת האינתיפאדה ועד היום, במובן זה שאין מעבר לכלי רכב, כפי שיפורט להלן לגבי כל דרך ודרך בנפרד.

8. האמצעים שהמשיב נוקט מפלים כנגד התושבים הפלסטינים לטובת המתנחלים היהודים. למשל – הדרך מכביש מס` 60 לביתר, אשר משמשת את המתנחלים המגיעים להתנחלות, איננה סגורה, ואילו הדרך הסמוכה לה, שמשמשת את תושבי נחאלין והכפרים הסמוכים בדרכם לבית לחם חסומה במחסום פיסי.

9. ככל הידוע תושבי נחאלין לא היו מעורבים באירועים כלשהם נגד הצבא או המתנחלים במהלך חצי השנה האחרונה, ולמרות זאת המצור על הכפר נמשך מאז תחילת האינתיפאדה.

10. האמצעים הננקטים ע"י המשיב כפי שיתואר להלן לא השתנו מאז תחילת האינתיפאדה. כלומר – ללא קשר לנסיבות באיזור, המחסומים הפיסיים שרירים וקיימים באופן מתמשך ורציף.

מצ"ב העתק מפה של הכפר נחאלין וסביבתו- סומנה ע/1

דרך א`:

11. דרך זו היתה עורק התנועה העיקרי עבור תושבי נחאלין עובר לאינתיפאדה לצורך כניסה ויציאה אל הכפר וממנו.

12. לאחר תחילת האינתיפאדה, בחודש אוקטובר 2000 או בסמוך לכך, הציב הצבא מחסום פיסי בדרך זו. עקב כך נמנע השימוש בדרך זו מתושבי נחאלין.

13. המחסום הפיסי הקיים בדרך זו מאז תחילת האינתיפאדה ועד היום, הוא כדלקמן: ישנם חמשה מחסומים פיסיים לאורך הכביש, שהם בעיקר ערימות עפר גבוהות, אבנים וקוביות בטון גדולות. המרחק בין כל ערימה לערימה הוא בין 10 ל-20 מטרים. בנוסף לכך, בין הערימות ולאורך הכביש האמור, חפר הצבא את הכביש ויצר תעלה שאינה מאפשרת תנועת כלי רכב בין הערימות. יש לציין, כי מדובר בכביש הררי משופע, דבר שמקשה על תנועה ברגל.

14. זאת ועוד, לעתים ישנם חיילים שמסתובבים ליד החסימה האחרונה הקרובה להתנחלות נווה דניאל ומונעים את המעבר גם ברגל.

15. סגירת דרך זו גורמת, בין היתר, לשיתוק מוחלט של מפעל לגריסת וחיתוך אבנים, הממוקם ליד המחסום הפיסי הראשון מצד נחאלין ושייך לתושב נחאלין, בגין אי יכולת להעברת חומרי גלם במשאיות. הדרכים האחרות, גם אם הן פתוחות, אינן מאפשרות תנועה של משאיות, שמועמסות עליהן אבנים גדולות. וזאת מכיוון שמדובר בדרכים צרות, אשר עוברות מתוך הכפר עצמו. הבעלים של המפעל, שמעסיק כ-20 עובדים שרובם מנחאלין, נאלץ להביא את המשאיות עד לחסימה האחרונה ומשם משליך את האבנים ומתחיל להעביר אותן למפעל. לצורך כך הוא נאלץ לפתוח דרכי עפר ליד המחסומים, אולם אלה נסגרו במהרה ע"י הצבא. ביום 3.5.01 הסיר הבעלים של המפעל בטרקטור ארבעה מתוך חמשת המחסומים הנ"ל על מנת להעביר אבנים למפעל. הצבא הבחין במתרחש במהרה והורה לו להחזיר את המחסומים כפי שהיו באופן מיידי. ואכן המחסומים הוחזרו באותו יום, כשלוש שעות לאחר פתיחתם.

16. יש להדגיש כי דרך זו איננה משמשת את המתנחלים ומובילה רק לנחאלין.

מצ"ב תמונה (מיום 3.5.01) של החסימה החמישית בדרך זו- סומנה ע/2

דרך ב`:

17. לאחר תחילת האינתיפאדה, בחודש אוקטובר 2000 או בסמוך לכך, הציב הצבא מחסום פיסי בדרך זו. עקב כך נמנע שימוש בדרך זו מתושבי נחאלין.

18. המחסום קיים מאז ועד היום, וכולל שתי ערימות עפר גבוהות. המרחק בין הערימה האחת לשנייה הוא בערך כ-70 מטרים. יש לציין כי מדובר בדרך הררית משופעת.

19. בנוסף לחסימה הפיסית, שמונעת כאמור תנועה בכלי רכב, מוצבים לעתים חיילים, אשר מונעים את המעבר של תושבי נחאלין בדרך זו גם ברגל.

20. יש להדגיש, כי דרך זו איננה משמשת את המתנחלים ומובילה רק לנחאלין. לכן הטענה כי סגירת הדרך היא לצרכים צבאיים ולבטחון המתנחלים, אינה נכונה כלל ועיקר.

מצ"ב תמונה (מיום 3.5.01) של דרך זו- סומנה ע/3

דרך אלח`אדר:

21. לאור חסימתן של שתי הדרכים הנ"ל, הפכה דרך אלח`אדר לעורק התנועה היחידי עבור תושבי נחאלין ותושבי כפרים נוספים, כפי שיובהר להלן.

22. לאחר תחילת האינתיפאדה, בחודש אוקטובר 2000 או בסמוך לכך, הציב הצבא מחסומים פיסיים וצבאיים בדרך זו. מחסומים אלה שוללים באופן מוחלט תנועת כלי רכב בדרך זו.

23. בכביש מנחאלין וחוסאן לאלח`אדר ישנו מחסום פיסי, שמוצב בסוף הכביש לפני המפגש עם כביש אחר, שמוביל מכביש מס` 60 מערבה לביתר ובית שמש. המחסום שממוקם מערבית לכביש מס` 60 כולל ערימת עפר גבוהה וקוביות בטון (להלן-"המחסום הראשון").

מצ"ב תמונה (מיום 3.5.01) של המחסום הראשון- סומנה ע/4

24. במרחק של בערך קילומטר אחד מהמחסום הראשון מוצב מחסום פיסי נוסף, הממוקם מזרחית לכביש 60 ובכניסה המערבית לכפר אלח`אדר. שם הציב הצבא מתחילת האינתיפאדה ערימת עפר גבוהה ואבנים גדולות (להלן-"המחסום השני").

25. בין שני המחסומים הפיסיים הנ"ל הציב הצבא מחסום צבאי, המאויש בחיילים והממוקם על הצומת, המחבר את כביש מס` 60 לכניסה המערבית של אלח`אדר.

26. החיילים במחסום הצבאי האמור מאפשרים, לעתים, מעבר ברגל של התושבים הפלסטינים בין שני המחסומים, אך לעתים מבזים ומשפילים את העוברים ושבים.

27. בין המחסום הצבאי לבין המחסום הפיסי השני ביצע הצבא חפירות בכביש בשני מקומות.

28. במשך כחודש וחצי (מאמצע מרץ 2001 ועד 2.5.01) המחסום הפיסי השני היה פתוח באופן מאוד חלקי שאיפשר מעבר של מכונית אחת בזמן נתון. תושבי אלח`אדר פרצו את המחסום על מנת לאפשר לאמבולנסים לעבור בדרך לצורך הסעת נפגעים מהכפר חוסאן לבי"ח בבית לחם. הפתיחה הייתה בשעות הערב, החיילים ירו על התושבים בשעה שפתחו את הדרך ופגעו במספר תושבים. המחסום נפתח כולו ביום 2.5.01, אולם שוב נסגר לתנועת כלי רכב בצורה מלאה ביום 4.5.01 ועד היום ע"י מניעת מעבר מכוניות במחסום הצבאי.

29. מתחילת האינתיפאדה והצבת המחסום השני נפתחה הדרך לתנועת כלי רכב רק שלוש פעמים (במשך 7 חודשים), כאשר אחת מביניהן הייתה ביום 28.2.01, האחרונה מביניהן היתה ביום 2.5.01 למשך יומיים בלבד לאחר מכן שוב נסגרה הדרך ונמנעה תנועת כלי רכב ע"י הצבא במחסום הפיסי השני.

30. יש להדגיש, כי המחסום הפיסי הראשון היה סגור כל הזמן באופן רציף גם כאשר נפתח המחסום השני.

31. התושבים פרצו דרך עפר קשה מאוד למכוניות, שמאפשרת גישה מחוסאן לכביש המוביל מביתר לכביש מס` 60, ובכך עקפו את המחסום הפיסי הראשון. אולם דרך זו נסגרה ע"י הצבא ע"י הצבת ערימת עפר והצבת חיילים ליד הפירצה באופן קבוע, שמונעים מעבר של התושבים.

32. ישנו כביש גישה מחוסאן לכביש המוביל מביתר לכביש מס` 60 בצומת הכניסה להתנחלות ביתר הסגורה בשער חשמלי, המאפשר עקיפת המחסום הפיסי הראשון. אולם כל עוד המחסום הפיסי השני סגור אין תועלת בכביש זה לצורך תנועת כלי רכב. דרך זו נסגרה לתקופה ארוכה ע"י הצבא ונפתחה למשך כחודש ונסגרה שוב במחסום פיסי ביום 7.5.01 לתנועת כלי רכב. גם המתנחלים לעתים תוקפים את התושבים ואת העוברים ושבים בדרך זו, כאשר היא פתוחה, ע"י זריקת אבנים על המכוניות. כך, למשל, ביום 5.5.01 תקפו המתנחלים בביתר מכוניות תושבים פלסטינים שעברו בכביש, וכן תקפו בתים שבכפר חוסאן הסמוכים לכביש.

33. יש לציין, כי המחסום השני באלח`אדר הפך לציר התנועה המרכזי בכל האיזור לאור העובדה שהצבא חסם בשני מחסומים פיסיים, המרוחקים כ- 30 מטרים האחד מהשני, את הכביש המוביל לחברון ולבית לחם. כביש זה מרוחק מספר קילומטרים מהצד הדרומי לצומת המחבר את כביש מס` 60 עם הכניסה לאלח`אדר וממוקם מזרחית לכביש מס` 60. סגירת כביש זה גרמה להעברת כל התנועה לדרך אלח`אדר והארכת זמני נסיעה והיא גורמת לפקקי תנועה.

מצ"ב תמונה (מיום 3.5.01) של החסימות בדרך זו- סומנה ע/5

34. יש לציין, כי הכביש, המחבר בין נחאלין לחוסאן, אינו נטול סיכון, שכן משקיפה עליו התנחלות ביתר. המתנחלים בהתנחלות זו זורקים אבנים ואף יורים על התושבים העוברים ושבים, כפי שקרה, למשל, ביום 24.2.01, כאשר תושב הכפר נחאלין נפגע מכדור, שנורה לעברו מכיוון ביתר. מעשי המתנחלים חוזרים על עצמם במיוחד בימי שבת בערב. הפעם האחרונה היתה ביום 5.5.01, כאשר שני בחורים תושבי נחאלין נפצעו מיריות, שנורו מכיוון התנחלות ביתר, וכן ניזוקו מספר מכוניות מזריקות אבנים ובין היתר מונית.

מצ"ב שרטוט של דרך אלח`אדר- סומן ע/6

התנהגות החיילים במחסום

35. החיילים במחסום הצבאי שהוזכר בסעיף 25 לעיל, מתנהגים כלפי התושבים באופן מבזה ומשפיל, ומונעים מהתושבים לעתים מעבר ברגל.

36. העותר היה עד למקרה באמצע חודש אפריל 2001, שבו החיילים במחסום האמור העמידו כעשרים פועלים פלסטינים בשעות אחרי הצהריים וערכו חיפוש על גופם באופן אלים ומשפיל ואף הרביצו להם באופן ברוטלי.

37. מספר תושבים מנחאלין היו קורבנות של גניבה. בעת שביקשו התושבים לעבור במחסום הצבאי לקחו מהם החיילים כסף בניגוד לרצון התושבים בשעה שערכו חיפוש על גופם.

38. גם סטודנטיות ונשים מנחאלין, שעוברות במחסום הצבאי, סובלות מיחס משפיל, מבזה ובלתי אנושי לעתים תכופות. לדוגמא -מספר פעמים בחודשיים האחרונים (מרץ ואפריל 2001) השתינו החיילים אל מול עיני הנשים העוברות במחסום. כל זאת, בנוסף לניבולי פה ושירים בעלי קונוטציות מיניות, המושמעים ברמקולים ע"י החיילים.

39. גם תושבים, שמגיעים בכלי רכב מכביש מס` 60 או מכיוון גוש עציון, בשעה שהדרך היתה אפשרית דרך המחסום השני, נתקלו ביחס עויין של החיילים, כאשר אלה פגעו במכוניות של התושבים וגרמו להן נזק (למשל – ירי בגלגלים).

40. מר —- —-, תושב נחאלין, היה קורבן להתעללות החיילים ביום 20.2.01 או בסמוך לכך בעת שביקש לעבור את המחסום ביחד עם ארבעה בחורים תושבי כפרים סמוכים. החיילים אילצו אותם לרוץ הלוך וחזור בכביש מספר פעמים, ואילצו אותם לאחר מכן לעלות על ערימת עפר שבצידי הכביש ובסוף אמרו להם: "מברוק, אתם עליתם לרגל למכה". יש לציין כי באותו יום יצאו העולים לרגל הפלסטינים, בין היתר מנחאלין ומהכפרים הסומכים, בדרכם למכה לביצוע מצוות העלייה לרגל עפ"י הדת האסלאמית. התעללות החיילים שמה ללעג את התושבים המוסלמים ופגעה ברגשותיהם.

41. החיילים אינם מאפשרים תנועה כלשהי בלילה, ואף יורים על מי שמתקרב לעבר המחסום בשעות הלילה.

פגיעה בזכות התנועה

42. האמצעים הדרסטיים, שננקטים ע"י הצבא מאז תחילת האינתיפאדה, כפי שהם באים לידי ביטוי בסגירת וחסימת שלושת עורקי התנועה האפשריים של תושבי נחאלין והסביבה ע"י אמצעים פיסיים קשים ומגוונים, שמונעים מזה שבעה חודשים באופן הרמטי תנועת כלי רכב בצירי תנועה אלה, פגעו באופן קשה מאוד בזכות התנועה של התושבים הפלסטינים. כתוצאה מהאמצעים הנ"ל נבצר מהתושבים להשתמש בדרך נווה דניאל או בדרך גבעות הן ברכב והן ברגל.

43. הדרך, שבה משתמשים התושבים כיום, היא דרך אלח`אדר. תושבי נחאלין, וביניהם העותר ומשפחתו, נאלצים לנסוע במוניות למחסום הפיסי הראשון, לאחר מכן ללכת ברגל 1 ק"מ בערך תוך מעבר במחסום הצבאי, אם מעבר כזה מתאפשר, למחסום הפיסי השני.

44. לאור העובדה שדרך אלח`אדר הפכה לעורק התנועה העיקרי באזור לא רק לתושבי נחאלין אלא גם לאוכלוסייה רחבה של כפרים סמוכים, כגון: חוסאן, בתיר ווואד פוקין, ולאור חסימת הדרך לחברון ולבית לחם המתוארת בסעיף 33, גורמים המחסומים האמורים לפקקים ענקיים ולהתקהלויות של מספר רב של אנשים באופן יומיומי.

45. בימים כתיקונם, הנסיעה של תושבי נחאלין, וביניהם העותר, לעיר בית לחם ארכה כרבע שעה לכל היותר. כיום לאור האמור לעיל אורכת נסיעה כזו יותר משעה וחצי.

46. אורך הדרך, הקושי, הסיכון הטמון בה והזמן הרב שלוקח לעוברה גורמים לעלויות גדולות של נסיעות, שהן מבחינת התושבים בלתי נסבלות לאור מצבם הכלכלי הקשה.

47. בשעות הלילה אין תנועה כלשהי של התושבים בשל הסיכון, הנשקף להם בשעות אלה. החיילים במחסום הצבאי לא מאפשרים מעבר בשעות הלילה, גם אם מדובר במקרים רפואיים דחופים, ויש סיכון שהם ירו על מי שמתקרב למחסום בשעות אלה.

תמונות מהמחסום באל-ח`אדר

48. ,בכתבתה של עמירה הס מיום 20.12.00, "תמונות מהמחסום" בעיתון "הארץ", היא מתארת את הדרך, בה מתמודדים התושבים עם
החסימות הפיסיות של דרכי הגישה לכפר אל ח`אדר:

"האנשים – זקנים, צעירים, נשים, טף, בריאים, חולים – מטפסים על סוללת העפר, יורדים במורד הגבעה, חוצים שדה, צולחים את כביש 60 (כביש המנהרות), כביש בין-עירוני שמהירות המכוניות בו בהתאם, מגיעים בשלום לשולי הכביש, חולפים על פני ג`יפ מג"ב… מטפסים על סוללת העפר שחוסמת את היציאה מאל-ח`אדר, מנערים מהנעליים את האבנים והעפר שחדרו לתוכן ונכנסים למונית שנוסעת לבית לחם.
הדרך חזרה אורכה זהה – כמה מאות מטרים – רק קשה יותר גם בעלייה, גם עם סלים מלאים במזון… גם אחרי יום עבודה או עיסוקים. אשה, סל תפוח על ראשה אומרת, בעודה מטפסת על הסוללה, חבל שלא באת לפני יומיים. בתי היתה צריכה ללדת, אמבולנס לא היה יכול להביא אותה היישר לבית החולים. סחבנו אותה בידיים מעל העפר כשהמים אצלה כבר התחילו לרדת.
…שני צעירים תומכים בזקן כמעט נושאים אותו בידיהם, בייחוד בעליה.
וצעיר אחד… לא מתאפק ומוציא פתאום בקבוק פלסטיק קטן מכיס מעילו. את רואה, זה חלב, חלב של אשתי. היא ילדה לפני יומיים. התינוקת עוד חולה מאושפזת בבית לחם. אשתי עדיין מתאוששת. בגללל החסימות היא אינה יכולה להגיע במכונית או באמבולנס לבית החולים. היא לא יכולה לצעוד כמוני את המרחק הזה. כך אני מביא לתינוקת שלנו את החלב של אשתי".

מצ"ב העתק מהכתבה ומסומן ע/7 .

פגיעה בתנאי המחייה של התושבים

49. העיר הראשית, ממנה מקבלים התושבים אספקה ובה תלויים בשאר תחומי החיים היא בית לחם. הכפר נחאלין, כמוהו כמו כל הכפרים הפלסטיניים שבסביבת בית לחם, קשור בחבל הטבור לעיר בית לחם.

50. הרוב הגדול של תושבי הכפר עבדו עובר לתחילת השימוש באמצעים הנ"ל מחוץ לכפרם לצורך פרנסתם ומחיית משפחותיהם בישראל ובבית לחם. לאחר תחילת האינתיפאדה נמנע מהתושבים לעבוד בתוך שטח ישראל בשל הסגר המוטל על כל הגדה המערבית, ובכך נגדע ענף הפרנסה העיקרי של התושבים. כמו כן, לאור האמצעים הנ"ל שננקטים ע"י צה"ל, נבצר מהתושבים לעבוד בבית לחם כמעט כליל. גם אלה שעובדים בתוך הכפר אין באפשרותם לעבוד כדבעי הואיל ואין אספקה חיצונית. החנויות הקיימות בכפר נחאלין כמעט ריקות מסחורה ולא כל המצרכים החיוניים נמצאים בהן. אין חנויות למכר סיטונאי. מספר פעמים היה מחסור בגז בכל הכפר למשך מספר ימים עד שהתושבים הצליחו בצורה כלשהי להביא גז לכפר.

51. המצב כיום בכפר קשה וישנו מחסור חמור בפירות וירקות שהתושבים נהגו לקנות מהשוק בבית לחם וכיום אין אפשרות להביא אותם לכפר בלי מכוניות. המצב הולך ומחמיר ככל שהזמן נוקף.

52. יש לציין כי חלק מהתושבים היו עובדים בשעות הלילה עובר לאינתיפאדה, אך כיום הם מנועים מלעשות כן לאור הסיכון בתנועה בלילה. החיילים במחסום הצבאי לא מאפשרים מעבר בלילה ויש סיכון שהם ירו על המתקרב למחסום בשעות אלה.

פגיעה בזכות לבריאות והזכות לקבלת טיפול רפואי

53. בכפר היו בעבר שתי מרפאות, שעבדו באופן סדיר וסיפקו שירות רפואי לאוכלוסיית הכפר, המונה כאמור 6,000 נפשות בערך. כיום, לאור המצב המתואר לעיל אין באפשרות המרפאות לספק לתושבים שירות סביר. המרפאות נפתחות למספר שעות מועט בחלק מימי השבוע, וגם כאשר הן פתוחות, הרופאים לרוב לא מצליחים להגיע עקב המצור על הכפר, ובכך מונע מהם הצבא לבצע את עבודתם נאמנה. בכפר ישנם רופאים מקומיים, אולם הם עובדים בבית לחם כאשר מתאפשר להם להגיע לשם. למצב זה יש השפעות חמורות על מצב בריאותם של תושבי הכפר, שהולך ומחמיר ככל שהזמן נוקף.

54. בנחאלין יש בית מרקחת אחד. הרוקח מסר לעותר, כי בבית המרקחת קיים מחסור בתרופות ובמיוחד מזון תינוקות. הספקים אינם מספקים לו סחורה לאור המצב הנ"ל. לכן הרוקח נאלץ ללכת ברגל ממחסום למחסום ולהביא כמויות צנועות ומוגבלות של תרופות, ולעתים נחשף להצקות החיילים, שאף ירו עליו באחד המקרים.

55. במקרים רפואיים דחופים יש צורך להעביר את החולה לבית החולים בבית לחם באמצעות אמבולנס או רכב כלשהו. אולם עקב המצור על הכפר נאלצים התושבים להעביר את החולים, אם מתאפשר להם לעשות זאת, בלי עזרת כלי רכב, דבר שגורם להחמרה במצבם הרפואי ולעתים נשקפת סכנה לחייהם. לדוגמא – בחודש פברואר 2001 היה מקרה של אישה מבוגרת חולה תושבת נחאלין, אשר בנה נאלץ לשאת אותה על גבו כדי לחצות את המחסום הפיסי.

56. בחודש נובמבר 2001 או בסמוך לכך עברה אמו של העותר ניתוח בבית החולים בבית לחם. לאחר הניתוח התקשו העותר ומשפחתו להעביר אותה לנחאלין לאור מצבה הרפואי. כיום היא נזקקת למעקב רפואי, והיא נאלצת ללכת ברגל בדרך אלח`אדר הנ"ל, דבר שמשפיע לרעה על בריאותה. היא עדיין לוקחת תרופות, ולעיתים אינה מוצאת תרופות אלה בבית המרקחת בנחאלין לאור המחסור המתואר לעיל.

פגיעה בזכות לחינוך

57. אי-אפשר לנהל לימודים בכפר באופן סדיר, לאור העובדה שחלק גדול מן המורים, המתגוררים מחוץ לכפר, אינם מצליחים להגיע למקום עבודתם בתוך הכפר עקב המצור.

58. בכפר נחאלין ישנם ארבעה בתי ספר: בית ספר יסודי לבנים, המונה כ- 450 תלמידים בגילאים 12-6, בית ספר תיכון לבנים, המונה כ- 300 תלמידים בגילאים 18-12, בית ספר מקיף לבנות (יסודי ותיכון), המונה כ- 800 תלמידות, ובית ספר פרטי (יסודי), המונה כ- 80 תלמידים, מהם כ- 20 תלמידים מוגבלים.

59. לדוגמא – 13 מתוך 17 מורים בבית הספר התיכון לבנים מתגוררים מחוץ לנחאלין ובאים מבית לחם, חברון ואלח`אדר. גם כאשר המורים מצליחים להגיע, הם מגיעים באיחור ניכר ובכך נפגע סדר היום התקין.

60. חלק מהתלמידים לומדים באלחדר ובדרך כלל אינם מצליחים להגיע לבית הספר. ישנם סטודנטים מהכפר, אשר לומדים בביר זית, חברון ובית לחם. המחסומים הנ"ל מקשים עליהם להגיע לאוניברסיטאות, אם בכלל.

הפגיעה בזכויות תושבי כפרים סמוכים

61. האמצעים הנ"ל פוגעים באופן דרסטי גם בזכויותיהם של תושבי כפרים סמוכים, והפגיעה בכפרים אלה היא דומה לפגיעה בנחאלין, שכן תושבי הכפרים הסמוכים משתמשים גם הם בדרך אלח`אדר. במיוחד הדברים נכונים לעניין הכפרים חוסאן (המונה כ- 5,000 נפשות), ואד פוקין (המונה כ- 2,000 נפשות) והכפר בתיר (המונה כ- 4,000 נפשות בערך). קרי: הפגיעה והסבל אינם נחלתם של תושבי נחאלין בלבד, ואותם מחסומים פוגעים בכ- 17,000 נפשות בערך באופן ישיר וחמור.

62. הכפרים הנ"ל הם כפרים קטנים, שאינם מספקים לישובים הסמוכים להם מצרכים חיוניים או מקורות פרנסה. אין בכפרים האלה שוק או חנויות למכר סיטונאי, אין בתי חולים ואין מוסדות ללימודים גבוהים.

63. התנאים הם מחפירים, בלתי אנושיים ומחמירים יותר ויותר ככל שהזמן נוקף.

פניות העותרים:

64. ביום 28.2.01 פנתה העותרת ליועמ"ש איו"ש במכתב מפורט, אשר פרש בפני המשיב את השלכות המצור על תושבי הכפר והפגיעות הקשות בזכויותיהם. העותרת ציינה, כי מדובר בהפרה של המשפט הבינלאומי וכי מדובר בענישה קולקטיבית פסולה וביקשה להסיר את המחסומים הפיסיים ולהפסיק להשתמש במצור כענישה קולקטיבית.

מצ"ב העתק מהמכתב – סומן ע/8.

65. ביום 8.3.01 נשלחה לעותרת תגובה ע"י עוזר יועמ"ש איו"ש לעניין מס` מכתבים, המתייחסים למספר רב של כפרים בגדה המערבית. התגובה התייחסה בין היתר לכפר נחאלין. המשיב טען, כי הדרך לחוסאן פתוחה, וכי דרכים אחרות חסומות בשל הצרכים הצבאיים והאיומים הבטחוניים, הנשקפים לכוחות צה"ל ולאוכלוסייה האזרחית, העושים דרכם בכבישים הסמוכים לכפר.

מצ"ב העתק מהמכתב – סומן ע/9.

66. ביום 10.3.01 שלחה אל-קאנון, באמצעות בא כוחה העותר, מכתב ליועמ"ש איו"ש לעניין המצור על הכפרים חוסאן ובתיר. המכתב, שנשלח בשפה הערבית, התייחס להעדר שירותים רפואיים ומוסדות ללימודים גבוהים ושוקים בשני הכפרים. המכתב מתייחס לפגיעה הקשה בתושבים ובמיוחד החולים, הסטודנטים והזקנים בגלל המצור, ומניעת כניסה ויציאה של אספקה וחומרי בניין וכו`. אל-קאנון ציינה במכתב, כי המצור הינו הפרה של המשפט הבינלאומי. אל-קאנון דרשה להסיר את המצור ולהרשות לתושבי האיזור לנוע בחופשיות ביציאה ובכניסה לכפריהם. למכתב זה טרם נתקבלה תשובה.

מצ"ב העתק המכתב – סומן ע/10.

67. ביום 12.3.01 שלחה העותרת מכתב תגובה למכתב של עוזר יועמ"ש איו"ש. המכתב התייחס בסע` 8 לכפר נחאלין. העותרת ציינה, כי הכפר חוסאן איננו מהווה ישוב המספק צרכים לישובים הסמוכים לו. בנוסף חזרה העותרת וציינה את הסיכון שבדרך לחוסאן ואת העובדה שהצבא אינו עושה מאומה בעניין. העותרת ציינה, כי לאחר מכתבה הקודם נוסף מחסום פיסי נוסף ליד הכפר אלח`אדר. שוב בקשה העותרת הסרת המחסומים הפיסיים לאלתר וללא כל דיחוי. טרם נתקבלה תשובה למכתב זה.

מצ"ב העתק המכתב – סומן ע/11.

הטיעון המשפטי

ענישה קולקטיבית

68.תקנה 50 לתקנות האג אוסרת ענישה קולקטיבית של אוכלוסיה בשל מעשים שנעשו על ידי אינדיבידואלים. בנוסף, סעיף 33 לאמנת ג`נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה קובע את העיקרון ש"איש בשל עבירתו יענש". סעיף זה בא להגן על זכות הומניטרית, ועל כן נכלל בגדר הסעיפים ההומניטריים באמנת ג`נבה הרביעית, שמדינת ישראל הצהירה שהיא מכבדת.

ראו:
דברי השופט ד` לוין בבג"צ 591/88 טאהה ואח` נ` שר הביטחון ואח`, פ"ד מה(2) 45, 54.
דברי השופט בך בבג"צ 1113/90 שוא נגד מפקד כוחות צה"ל בחבל עזה, פ"ד מד (4) 590, 591.

63. גם אם המשיב סבור, כי עליו להגביל את חופש התנועה, שימוש נרחב באמצעים פיסיים כה קשים ומשפילים עד כדי עקירת כבישים מעיד על אלמנט בולט של ענישה. המשיב לא מסתפק בהצבת ערימת עפר או קוביות בטון, הוא מציב באותה דרך מספר מחסומים פיסיים, המשלבים בין העפר לקוביות הבטון כשכל מחסום מרוחק עשרות מטרים מהאחר ובין המחסומים עצמם עוקר את הכביש. לכן רק בחורים צעירים, בריאים, חזקים, בד"כ גברים, שחייבים לצאת מצליחים, אם בכלל, לעבור את המחסומים הפיסיים והצבאיים שנלווים לעתים אליהם על מנת לסתום את הגולל על כל אפשרות למעבר. שאר התושבים, הרוב, נשארים כלואים בכפריהם.

64. דוגמא ברורה לכך היא חסימתם של שבילי גישה, המשמשים רק תושבים פלסטינים, בין כפרים פלסטינים בינם לבין עצמם, ובכפרים, המרוחקים קילומטרים מאיזורי התנחלויות. במקומות כאלה ברור, שאין כל סיבה מוצדקת לסגור את הדרכים, פרט לרצון להעניש ולהכביד על התושבים. במקרה דנא חסם המשיב שתי דרכים, שמובילות רק לנחאלין, ומשתמשים בהן תושבי נחאלין ולא המתנחלים.

65. ראייה לעובדה, שמדובר במדיניות של ענישה קולקטיבית, אפשר למצוא בהתבטאויותיהם של שרים בכירים בממשלות ישראל. שר הביטחון התבטא כנגד ענישה קולקטיבית, ואף קבע כי המחסומים הרבים של צה"ל לא השיגו תוצאות אמיתיות (קרי: היו בלתי אפקטיבים). מכאן שהטענה שהמצור הינה שיטת מניעה אפקטיבית נעדרת כל בסיס עובדתי (ר` מעריב, מוסף שבת, 23.3.01 עמ` 17 כתבתו של יואב לימור, עמ` 18 כתבתו של שלמה צזנה). וכך באו הדברים בכתבות:

i. "..מהסיבה הזו הוביל בן אליעזר את הקו של הסרת הכתר מעל הערים הפלשתיניות. לצד התנגדותו המוצהרת ל"עונש קולקטיבי", הוא טען כי המחסומים הרבים של צה"ל לא השיגו תוצאות אמיתיות מבחינת סיכול הטרור…"איזה מבוקשים או מחבלים נעצרו במחסומים?" הוא דרש לדעת, וכאשר קיבל תשובה עם המספר אפס, הבהיר שהדרך שלו היא אחרת.."(עמ` 17).
ii. " .."אני מתנגד לעונשים קולקטיבים" אמר, ".. לא כל מחסום הוא ערובה לכך שאי אפשר יהיה לעקוף אותו, ולא כל סגר יעיל כמנעול."(עמ` 18).
ביום 14.3.01 הבטיח שר הבטחון בכנסת כי בקרוב יוסר הסגר והכתר מעל הערים בגדה המערבית ("הארץ", 15.3.01).

66. המשיב מבקש באמצעים הפסולים הננקטים על ידו להעניש את תושבי הכפר על לא עוול בכפם. באנאלוגיה לפסיקת בג"צ בעניין הריסת בתים, כפי שלא סביר ולא הגיוני להרוס כל הבתים בכפר רק משום שיצא מפגע אחד ממנו, כך גם לעניין הכיתור והסגר על כפר שיצא ממנו מפגע. ומבחינת קל וחומר, כאשר לא יצא מפגע מהכפר, כגון במקרה דנא, הרי שלא סביר ולא הגיוני להטיל כתר על הכפר. ולחלופין, גם אם מוטל כתר ומצור על הכפר, הרי שצעד זה צריך שיהא האחרון באמצעים לאחר שכלו כל הקיצים ולא נמצאה חלופה אחרת שפגיעתה בתושבי הכפר הינה פחותה מכל הבחינות. קרי: אמצעים אלה צריכים שיינקטו, אם בכלל, במקרים חריגים, נדירים וקיצוניים (ולא כך הוא המקרה שלפנינו), ולא באופן תכוף, מתמשך וכעניין של מדיניות שיטתית, כללית ושרירותית.

וכך באו הדברים לידי ביטוי בלשונה של כבוד השופטת דורנר:

"אין להעלות על הדעת כי בית משפט זה היה נותן גושפנקא להריסתם של ישובים שלמים, עקב מעשיהם של יחידים, וזאת למרות העובדה שאמצעי כזה מעוגן לכאורה בלשון התקנה 119, ואין לומר שחסר הוא ערך הרתעתי."
בג"צ 1730/96 סביח ואח` נ` מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נ(1) 353, 364

דברים אלה כוחם יפה גם לענייננו. הריסת ישובים מבחינה פיסית אינה שונה בתכלית מ"הריסת" ישובים מבחינה כלכלית וחברתית.

חוסר סבירות וחוסר מידתיות

67. לחלופין, גם אם תתקבל טענת המשיב, כי מדיניות המצור, המונעת באופן קולקטיבי ובלתי סביר תנועת כלי רכב בגדה המערבית, היא צעד שתכליתו מניעתי-הרתעתי, מדיניות זו לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות קיצוניים.

בג"צ 358/88 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח` נ` אלוף פיקוד המרכז ואח`, פ"ד מג(2) 529, 538ה.

68. המבחן בדבר הזכות לנוע בתוך המדינה הוא מבחן הודאות הקרובה, ולא מבחן "החשש הכן והרציני", אשר אומץ למקרים שבהם מבקש אדם לצאת את גבולות הארץ.

בג"צ 448/85 דאהר ואח` נ` שר הפנים, פ"ד מ(2) 701, 715-712, 709-708.

69. באירועים של חצי השנה האחרונה, המשיב לא שקל, טרם הפעלת מדיניות המחסומים הפיסיים והצבאיים, את חומרתו של המבחן. לחלופין, גם אם פעל בהתאם למבחן הודאות הקרובה מלכתחילה, השארתם בשטח של המחסומים הפיסיים ללא פתיחה או תיקון של דרכי הגישה לכפרים והשכונות החסומים ומניעת התנועה ברכב דרך המחסומים הצבאיים, ללא סיבה מוצדקת נראית לעין ולתקופה ארוכה, מעידה שבחלוף הזמן המשיב לא שקל באופן מחודש את התאמת השיטה שבחר למבחן הודאות הקרובה.

70. המשיב לא שקל את כל השיקולים הנוגעים לעניין, כפי שחובה היה עליו לשקול, לצורך גיבוש החלטתו בדבר הטלת מצור על הכפר נשוא עתירה זו. המשיב לא שקל כלל את ההשלכות וההשפעות הדרסטיות של אמצעי המצור ע"י המחסומים הפיסיים והצבאיים על זכויותיהם הבסיסיות ביותר של תושבי הכפר נשוא העתירה, וביניהם העותר ובני משפחתו, כגון: ההשפעות קצרות הטווח וארוכות הטווח על חיי התושבים, גופם, כבודם, חרותם, בריאותם, חינוכם ומצבם הכלכלי חברתי, ובמיוחד ההשלכות על המגזרים החלשים באוכלוסיית הכפרים, כגון: החולים, הילדים, הנשים, העניים, הזקנים והמוגבלים.

71. המשיב לא שקל כלל את העובדה, שהאמצעים שננקטו על ידו נמשכים זמן רב וממושך. המשיב היה צריך לעיין מחדש במדיניותו בגדה בכלל, ובכפר נשוא עתירה זו בפרט, לאחר שהתברר, כי האירועים נמשכים תקופה ארוכה (מעל חצי שנה ברגע הגשת עתירה זו), ושהכפרים הפכו למכלאות ענקיות, כאשר המשיב מהווה מעין סוהר, אשר פותח את המכלאות וסוגר אותן באופן שרירותי.

72. השיקולים, שיש לשקול כאשר מדובר באירועים לתקופת זמן מוגבלת, הינם שונים בתכלית מהשיקולים בעניין אירועים לתקופה ממושכת. גם אם ישנם שיקולים דומים ו/או זהים, הרי שהמשקל שיש ליתן להם בכל מקרה ומקרה הוא משקל שונה. במקרה שמדובר באירועים לתקופת זמן ממושכת וארוכה יש ליתן יותר משקל לשיקולים בדבר רווחת האוכלוסיה והמשך חייהם הנורמליים והסדירים של התושבים.

73. המשיב לא שקל כלל את ההשפעה של האמצעים הננקטים על ידו כמתואר לעיל על המשך אינתיפאדת אל אקצא על ידי כך שאמצעים אלה גורמים להצטברות תסכול, כעס, עוני, אבטלה, מתיחות, שנאה וכיו"ב. הצטברות תנאים ותחושות כאלה גרמו, גורמים, ויגרמו להצטרפות יותר אנשים למעגל ההתנגשויות והעימותים עם צה"ל. לעומת זאת, המשך חיים סדירים ובמיוחד בכל הקשור לעבודה וחינוך יגרום לתוצאות הפוכות.

74. המשיב לא שקל כלל את הנסיבות הספציפיות של הכפר נשוא עתירה זו. לו היה שוקל זאת, היה מגיע למסקנה, כמו כל מפקד צבאי סביר, כי אין צורך, אין תועלת ואין סיבה להטלת מצור על כפר זה. לפיכך המשך המצב הקיים מהווה החלטה בלתי סבירה בעליל.

75. המשיב לא שקל כלל את עובדת העדר היעילות והאפקטיביות של האמצעים הדרסטיים והדרקוניים, שננקטו וננקטים על ידו. לאחר כמחצית שנה ומעלה מתחילת השימוש באמצעים אלה הוכח, כי אינם יעילים ואינם אפקטיביים. גורמים צבאיים ובטחוניים רמי דרג כבר הודו פומבית בעובדה זו, וביניהם שר הבטחון כפי שצוטט לעיל. גם המצב בשטח מוכיח זאת. מפקד צבאי סביר היה מעיין מחדש באמצעים שננקטו על ידו והיה מחליט להפסיק את השימוש באמצעים אלה.

76. המשיב שקל שיקולים בדבר צרכים צבאיים, אולם מנגד לא שקל כלל, כפי שחובתו לשקול, שיקולים הומניטריים ואזרחיים.

77. המשיב לא שקל, כפי שחובה היה עליו לשקול, עת שהחליט על שימוש במדיניות הכיתור והמצור, אפשרויות חלופיות לקיום צרכי הבטחון במקביל להקטנת הנזק הפוטנציאלי לתושבים הפלסטינים. זאת, כיוון שהפגיעה בזכויות האדם המוגנות של התושבים הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית, אף אם יקבע, שהאמצעי מתאים לצרכי הבטחון, היא חריפה ביותר. ניתן להשיג את עיקריה של התכלית הראויה – גם אם לא את מלואה – באמצעים שפגיעתם בזכות האדם המוגנת פחותה באופן משמעותי. אמצעים אלה הם בלתי פרופורציונליים.

78. המשיב נקט בצעד הקל ביותר למניעת תנועה והוא – פעולה חד-פעמית, הצבת מחסום פיסי כבד, שאינו בר הזזה בקלות. אמנם הצבת גורם אנושי דורשת הקצאת משאבים גדולים יותר ליישום מדיניות הצבא להגבלת תנועת פלסטינים, אך המצאותו במקום היא הכרחית. ביצירת בורות בכבישים, הערמת עפר ואבנים או הצבת אבני בטון חסרה ההתייחסות האנושית של המשיב לזכותם של התושבים הפלסטינים כבני אדם לא רק לקיום הבסיסי אלא גם לכבוד מינימלי במימוש יכולת ההידברות והשכנוע, כאשר המעבר אכן נחוץ והכרחי.

79. כמו כן, לאור הפגיעות המצטברות הקשות בתושבים הפלסטינים, המשיב הפר את חובתו לשקול מחדש אמצעים חלופיים אלו.

80. לחלופין, גם אם השיקולים הנקובים לעיל נשקלו, כולם או מקצתם, ע"י המשיב, הרי שלא ניתן לכל שיקול ושיקול שנשקל בפועל את המשקל הסגולי הראוי והסביר בנסיבות העניין. לפיכך באיזון בין צרכי הבטחון לבין זכותה של האוכלוסיה הפלסטינית לנהל את חייה, באופן סביר ככל האפשר בנסיבות העניין, למרות האירועים האחרונים, ולמרות המתיחות הביטחונית נקט המשיב בצעדים חריפים ופוגעים מעבר למידה הראויה. מכאן שלא נעשתה פעולת האיזון הראויה והסבירה ומערך השיקולים של המשיב לוקה בחסר היורד לשורש העניין והחלטת המשיב בעניין הכפרים נשוא עתירה זו לוקה בפגמים יסודיים וחורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

הפרת המדיניות המוצהרת של המשיב

81. כאמור ברישא של עתירה זו, המשיב מפר גם את המדיניות שהוא הצהיר עליה, בין היתר בבג"צ 32/01 אלעדרה נ` מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. לפי מדיניות זו המשיב מאפשר לכל הפחות כביש גישה אחד פתוח, המאפשר לתושבי הכפר להגיע לישוב הסמוך וכן לישוב ממנו מקבלים אספקה וצרכים חיוניים כגון שירותים רפואיים, מזון ומים.

מצ"ב העתק פסה"ד הנ"ל- סומן ע/12.

82. על מדיניות מוצהרת זו חזר המשיב בדיון בבג"צ 2811/01 ריאחי נ` מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית.

מצ"ב העתק מפסה"ד הנ"ל- סומן ע/13.

83. כאמור לעיל, הישוב שמספק אספקה וצרכים חיוניים בכל תחומי החיים לכפר נחאלין ולכפרים הסמוכים לו הוא העיר בית לחם. במצב הקיים אין תושבי הכפרים יכולים להגיע בכלי רכב לעיר בית לחם.

84. אי קיום המדיניות של המשיב, הגם שהוא מצהיר עליה, הינה הפרה בוטה של כללי המינהל התקין ופגיעה קשה באמינות המשיב ובאינטרס ההסתמכות של התושבים.

85. הפרת המדיניות המוצהרת מעידה על אחד משני דברים: שהמשיב מצהיר מהלשון והחוצה על מדיניות ובשטח ביודעין מבצע מדיניות אחרת או שהמשיב קובע מדיניות ואינו דואג ליישם מדיניות זו ולאכוף אותה ומאפשר יד חופשית של החיילים הזוטרים לבצע בשטח את כל העולה על רוחם. בשני המקרים מדובר במפקד צבאי לא סביר.

שיקולים זרים

86. בבואו של המשיב להחליט על הכיתור של הכפרים בהם עסקינן והטלת המצור עליהם הוא שקל שיקולים זרים שאינם מן העניין ולפיכך לא היו צריכים להישקל על ידו כלל. במה דברים אמורים? מהאמור לעיל עולה, כי המשיב מבקש להעניש את התושבים הפלסטינים ללא התייחסות לנסיבות הספציפיות של כל כפר וכפר וכל תושב ותושב. המשיב מתייחס אל הפלסטינים כאל מקשה אחת, מכניס אותם לגדר התווית אויב ומתייחס אליהם בהתאם. בנוסף לכך המשיב מקיש מהאירועים בכל האיזור (קרי: השטחים הכבושים ומדינת ישראל) מדיניות כללית שמיושמת ללא הבחנה. במקרה דנא, למשל, מדובר במצור הרמטי שקיים מתחילת האינתיפאדה, כל זאת בנוסף לסגר הכללי המוטל על כל הגדה המערבית.

אפלייה על בסיס לאום

87. בנוסף לאמור לעיל, האמצעים הצבאיים הננקטים ע"י המשיב, ננקטים אך ורק נגד התושבים הפלסטינים ואינם ננקטים נגד המתנחלים שגרים בקרבת הכפרים הפלסטינים. זאת ועוד, המטרה של האמצעים היא לרוב הבטחת חופש התנועה של המתנחלים בשטחים, כל זאת על חשבון האוכלוסיה הפלסטינית, כאשר המתנחלים מהווים מיעוט מספרי. קרי: פגיעה אנושה בזכויות ובחירויות הרוב המוחלט של התושבים לרווחת המיעוט. זהו היבט נוסף, המעיד על פסלות האמצעים הננקטים ע"י המשיב. המשיב במקרה דנא חסם דרכים, שמשתמשים בהן רק תושבים פלסטינים, ולא חסם דרכים, שמשתמשים בהן המתנחלים. התושבים הפלסטינים מופלים בגין השתייכותם הלאומית וללא שום הבחנה.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב
להפכו למוחלט ולחייב את המשיב בהוצאות הגשת עתירה זו ושכ"ט עו"ד.

היום: 7.5.2001

—————–

נימר סולטאני, עו"ד
ב"כ העותרים