חגי אלעד
מי שקרא את רצף ההשתלחויות האחרון (בינתיים) בשופט ריצ'רד גולדסטון, והפעם מפיו של נשיא המדינה, אינו יכול שלא להשתומם. האם פרס באמת מאמין שאפשר להשתמש באותה הטכניקה שדובר צה"ל הפעיל נגד "שוברים שתיקה" גם נגד גולדסטון? וכך, למרבה הצער, התבטא נשיאנו: "גולדסטון הוא איש קטן, אדם בלי שום חוש של צדק, טכנוקרט שלא מבין במשפט… אם צריכה להיפתח חקירה היא צריכה להיפתח נגדו".
זו עמדה מקארתיסטית, שמשתלחת בשליח במקום להתמודד עם הטענות לגופן. זה לא רציני, זה לא מכובד, זה לא יעבוד – ולמרבה הצער, זו הצעקה האחרונה במחוזותינו. אם לנשיא יש טענות ענייניות בנוגע לנושאים העולים בדוח גולדסטון, יתכבד ויציגן. למעשה, לא רק נשיא המדינה אלא רשויות המדינה ככלל נמנעו בינתיים מלהתמודד באמת עם השאלות שעולות לא רק מדוח גולדסטון, אלא משורה של דוחות ועדויות שהצטברו מאז "עופרת יצוקה".
במקום להתמודד באמת עם השאלות הקשות, שאלות שצריכות להטריד כל אזרח במדינה, ולעשות את מה שהתבקש עוד מחודש ינואר, מושקעת תשומת לב אדירה באוסף מהלכים מופרכים שמבקשים לסמן כל מי שחושב שראוי לבדוק את העדויות הקשות מעזה כבוגד, אנטישמי, או גם וגם. הנשיא הוא רק שחקן חיזוק מאוחר שבחר להצטרף משום מה למשחק המכוער הזה.
לא חייבים להסכים, אבל חייבים להתמודד עם השאלות
מתברר שיש מי שמאמין שטקטיקת ההשתלחות במעצבנים האלו שמעזים לשאול שאלות היא אסטרטגיה מוצלחת. עיון במסמך יעדי משרד החוץ לשנה הקרובה מגלה שם פנינים כגון "הרחבת הלוחמה המשפטית נגד ארגונים בלתי-ממשלתיים ביקורתיים ברחבי העולם". באמת חוצפה – ארגונים שמעזים למתוח עלינו ביקורת?! מעניין אם למשל המשרד לביטחון פנים יתקנא במשרד החוץ והלוחמה המשפטית הזו לא תעשה רק בחו"ל, אלא תכלול גם ארגונים ישראליים שירהיבו עוז, רחמנא ליצלן, להעביר ביקורת על מדיניות הממשלה. בעצם, זה בדיוק מה שכבר קורה אצלנו יותר ויותר בשנה האחרונה.
לא חייבים להסכים עם תוכנו של דוח גולדסטון; ואפילו נניח לרגע שהנשיא צודק ושכל ההשמצות על גולדסטון נכונות, שמדובר בלא פחות מאשר שטן אנטישמי. אז מה? מה עם התמודדות אמת עם השאלות שעולות לא רק מדוח זה, אלא גם על ידי "בצלם", "שוברים שתיקה" ורבים אחרים?
הדרישה הישראלית לחקירה עצמאית כאן מהדהדת עוד מתום המבצע בעזה ולא זוכה למענה. האם באמת לא חשוב לישראלים לברר למשל כיצד מתו 21 מבני אותה משפחה מירי צה"ל? עדויות על הרס מסיבי של רכוש בימים האחרונים של "עופרת יצוקה"? אינדיקציות להבדלים מטרידים בתפקוד יחידות שונות בגזרות שונות, והמשמעויות שהיו לכך על היקף הנפגעים האזרחיים הפלסטינים?
השמצתו של פרס נגד השופט גולדסטון כאילו הוא אדם "ללא חוש צדק" אינה מעידה כלום נגד גולדסטון; אבל היא מותירה אותנו עם התחושה המדאיגה שבהתמודדות עם מה שעשינו בעזה, ממשלת ישראל מתפקדת ללא חוש כיוון – או חוש צדק.
המאמר פורסם באתר nrg-מעריב ב-16.11.09
