לקראת דיון בוועדת חוקה בהצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש"ע-2009, הגישה האגודה לוועדה את עמדתה.
הצעת החוק מבקשת להעניק לאגודות שיתופיות, שהינן גופים פרטיים, סמכות חוקית לערוך הליכי סינון, מטעמים שונים, בין מי שמבקש להתגורר ביישוב קהילתי שהוקם על אדמות מדינה.
יובהר תחילה, שמדובר בהצעת חוק מיותרת, שכן תיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, שנחקק זה מקרוב, הקנה לרשות המקרקעין את הסמכות לקבוע הגבלות על מכירת מגרשים ביישובים קהילתיים.
בכל מקרה – אם אין מנוס מפגיעה בזכות לשוויון בהקצאת קרקע ציבורית, מן הראוי שרשות ציבורית, כמו רשות המקרקעין, שתפעל לפי אמות מידה ממלכתיות, היא זו שתהיה בעלת הסמכות להגביל העברת זכויות במקרקעי המדינה, תוך עריכת איזונים בין הזכות לשוויון וצדק חלוקתי לבין אינטרסים מתנגשים בכל מקרה לגופו. סמכות זו, כאמור, כבר נקבעה בחוק. הצעת החוק הנוכחית, לעומת זאת, מבקשת להעביר את שיקול הדעת לגופים פרטיים ובעלי עניין כמו האגודות השיתופית, והדבר פסול.
יודגש, שברוב הישובים הקהילתיים וההרחבות אורח החיים ממילא אינו שיתופי והמרקם החברתי אינו שונה מכל שכונה בכל ישוב בארץ, שיש בה חיי קהילה. במיוחד, כשהחוק חל גם על ישובים גדולים יחסית של עד 500 בתים.
הניסיון המצטבר מראה, שהשימוש העיקרי במערכת הסינון נועד לאפשר לאותן קבוצות אוכלוסיה המתגוררות בישובים אלו, אשר נמנות על פי רוב על השכבות המבוססות באוכלוסיה, זכות יתר לבחור את שכניהם כטוב בעיניהם, ואגב כך לוודא כי לא יתקבלו לישוב אוכלוסיות "בלתי רצויות". אלה כוללות ערבים, אך גם אנשים עם מוגבלות, נשים חד הוריות, מזרחים, דתיים, וכל מי שאינו נראה לוועדת הקבלה מתאים למגורים בישוב מסיבה זו או אחרת, ולו בשל דעות קדומות של חברי הוועדה.
גם הקריטריון של התאמה להשקפת היסוד של הישוב, כפי שזו תוגדר בתקנון הישוב, פסול מכל וכל, ומשמעו כי קבלה לישוב עשויה להיות מותנית בדעותיו הפוליטיות או בהשקפת עולמו של המועמד.
גם ועדת הערר אינה נותנת מענה לאי החוקיות של הצעת החוק, שכן ממילא מנחה הצעת החוק את ועדת הערר לפעול על פי אותם קריטריונים פסולים שעל פיהם נערך הסינון בוועדת הקבלה.
הצעת החוק מקדמת רק בדלנות, הדרה ואפליה, במקום חיים משותפים וכיבוד זכויותיו ואורח חייו של האחר.
להלן המכתב במלואו.
21 בדצמבר, 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם, יו"ר
ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצ"ח לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב), התש"ע-2009
לקראת הדיון שייערך בוועדה בהצעת החוק שבנדון, מחר 22.12.09 בשעה 10:00, אבקש למסור את עמדת האגודה לזכויות האזרח בישראל, כדלקמן:
1. הצעת החוק מבקשת להעניק לאגודות שיתופיות, שהינן גופים פרטיים, סמכות חוקית לערוך הליכי סינון, מטעמים שונים, בין מי שמבקש להתגורר ביישוב קהילתי שהוקם על אדמות מדינה. לפני הכול, מדובר בהצ"ח מיותרת, שכן תיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל שנחקק זה מקרוב, הקנה את הסמכות לקבוע הגבלות על מכירת מגרשים בישובים קהילתיים לרשות המקרקעין וזו בוודאי תפרסם את החלטותיה בחודשים הקרובים, ותוך התחשבות בפסיקת בג"ץ בעתירות קודמות ובעתירות תלויות ועומדות בנושא.
ר' סעיף 10 לחוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט-2009; בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד (1) 258, 272 (2000); ע"א 3962/97 בארותיים נ' ארד, פ"ד נב(4) 614 (1998); בג"ץ 3552/08 קמפלר נ' מינהל מקרקעי ישראל (תלויה ועומדת); בג"ץ 8036/07 אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל (תלויה ועומדת).
2. תיקון 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל מייתר את הצורך בהצ"ח זו. אם אין מנוס מפגיעה בזכות לשוויון בהקצאת קרקע ציבורית, מן הראוי שרשות ציבורית, כמו רשות המקרקעין, שתפעל לפי אמות מידה ממלכתיות, היא זו שתהיה בעלת הסמכות להגביל העברת זכויות במקרקעי המדינה, תוך עריכת איזונים בין הזכות לשוויון וצדק חלוקתי לבין אינטרסים מתנגשים בכל מקרה לגופו. הצעת החוק הנוכחית, לעומת זאת, מבקשת להעביר את שיקול הדעת לגופים פרטיים ובעלי עניין כמו האגודות השיתופית, והדבר פסול.
ר' בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002).
3. לגופו של עניין, הזכות החוקתית לשוויון מחייבת כי לכל אדם תהיה זכות להתגורר בכל ישוב, וודאי בישוב, שלצורך הקמתו הקצתה המדינה מקרקעי ציבור. הצעת החוק תאפשר לגוף פרטי, לפגוע בשוויון מסיבות שונות, המנויות בהצעת החוק.
4. הזכות לשוויון אינה מוחלטת ולעיתים מתנגשת עם ערכים ואינטרסים נוגדים. אין לנו התנגדות, למשל, להתניית הקבלה לישוב ביכולתו הכלכלית של המועמד להקים בית בישוב קהילתי תוך פרק הזמן הקבוע, שכן מדובר בקריטריון מידתי, שמטרתו למנוע הקצאה של מגרש למי שממילא לא יוכל לממשה, דבר שללא ספק ייפגע בהתפתחות הישוב. אולם לצורך כך אין צורך בועדת קבלה.
5. לעומת זאת, מתן סמכות גורפת לסינון המועמדים על ידי ועדת קבלה מטעם האגודה השיתופית, לפי קריטריונים עמומים של התאמה לאורח חיים, למרקם חברתי או השקפת יסוד הינה פסולה ואף אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
6. ברוב הישובים הקהילתיים וההרחבות אורח החיים ממילא אינו שיתופי והמרקם החברתי אינו שונה מכל שכונה בכל ישוב בארץ, שיש בה חיי קהילה. במיוחד כך, כשהחוק חל גם על ישובים גדולים יחסית של עד 500 בתים. הניסיון המצטבר מראה, שהשימוש העיקרי במערכת הסינון נועד לאפשר לאותן קבוצות אוכלוסיה המתגוררות בישובים אלו, אשר נמנות על פי רוב על השכבות המבוססות באוכלוסיה, זכות יתר לבחור את שכניהם כטוב בעיניהם, ודרך כך לוודא כי לא יתקבלו לישוב אוכלוסיות "בלתי רצויות". בראש ובראשונה – ערבים, אך גם אנשים עם מוגבלות, נשים חד הוריות, מזרחים, דתיים – כל ישוב לפי סוג האוכלוסייה שיסדה אותו – וכל מי שאינו נראה לוועדת הקבלה מתאים למגורים בישוב מסיבה זו או אחרת, ולו בשל דעות קדומות של חברי הוועדה.
7. גם הקריטריון של התאמה להשקפת היסוד של הישוב, כפי שזו תוגדר בתקנון הישוב, פסול מכל וכל ומשמעו, כי קבלה לישוב עשויה להיות מותנית בדעותיו הפוליטיות או השקפת עולמו של המועמד, אף כאשר המועמד מעוניין ליטול חלק בחיים הקהילתיים. כפי שראינו בישובי משגב, באמצעות סמכות זו יהיה מי שיבקש למנוע ממי שאינו בעל השקפה לאומית "ציונית", כפי שתגדיר זאת ועדת הקבלה – כשהכוונה היא למנוע מערבים וחרדים להתגורר בישוב, אך באותה מידה יש ישובים שמייסדיהם דוגלים בערכי החילוניות ומסרבים בשל כך לקבל אנשים מסורתיים ודתיים, וגם זה פסול מכל וכל.
8. גם ועדת הערר אינה נותנת מענה לאי החוקיות של הצעת החוק, שכן ממילא מנחה הצעת החוק את ועדת הערר לפעול על פי אותם קריטריונים פסולים שעל פיהם נערך הסינון בועדת הקבלה.
9. לסיכום – מדובר בהצ"ח שהערכים היחידים שהיא מקדמת הם בדלנות, הדרה ואפליה, במקום חיים משותפים וכיבוד זכויותיו ואורח חייו של האחר, וגם בשל כך אנו מתנגדים להצעת החוק. אם קיימים מקרים חריגים בהם יש הצדקה להגביל קבלה לישוב מסוים, הרי שהסמכות לכך נתונה כבר היום בידי רשות המקרקעין החדשה, וראוי שהיא זו שתכריע לפי העניין אך לא לתת לגוף פרטי כמו האגודה השיתופית שיקול דעת רחב להפלות.
בכבוד רב,
גיל גן-מור, עו"ד
