דברים שרואים משם

חגי אלעד

כ-2000 יהודים השתתפו בשבוע שעבר, בימים שבין חג המולד לסילבסטר, בכנס "לימוד" באנגליה. הכינוס מתקיים מדי שנה כבר כמעט שלושה עשורים, והוא לא רק הכנס השנתי הגדול ביותר של יהדות אנגליה, אלא גם המגוון מסוגו. ליהודים בבריטניה זרמים רבים ומגוונים, וכולם מוצאים להם בית בקהילת הלומדים והמרצים הגדולה של "לימוד".

בתוך כך, בין מאות המרצים, כמדי שנה ב"לימוד", גם ישראלים רבים. העניין של הקהילה היהודית באנגליה בישראל הוא עצום, והקשרים היומיומיים מתרגמים גם לעיסוק אינטנסיבי בישראל ב"לימוד". אלא שהשנה האחרונה והחדשות שהביאה מישראל איתגרו מערכת יחסים מיוחדת זו בדרכים חדשות. ישראל, כפי שהיא מצטיירת מאנגליה, היא פחות מקור לגאווה ולהזדהות – ויותר מקור ל"מבוכה", כלשונם המאופקת של הבריטים.

מבוכה? הנה מה שרואים משם: רואים את ישראל של שר החוץ ליברמן ומפלגתו הלאומנית, מפלגה שאם כדוגמתה הייתה במערב אירופה הייתה נחשבת לחלק מעלייתו המחודשת של הימין הקיצוני ביבשת, שאין רחוק יותר ממנו לבין הקהילה היהודית המקומית. רואים את היחס המפלה והמקצין כנגד האזרחים הערבים, ולא מבינים כיצד יחס שכזה מתיישב עם ערכים של כבוד הבריות וצדק חברתי – ערכים יהודיים במהותם שהיו מצפים לחזות במימושם בישראל.

רואים גם את ישראל של דוח גולדסטון ושל צווי המעצר בחו"ל, ולא מבינים את ההתעקשות שלא לחקור ברצינות את "עופרת יצוקה". שהרי אם הכל היה תקין כפי שישראל טוענת, מדוע לא לאפשר לחקירה אמינה לטהר את החשדות? ממרחק מתרשמים שגם אם דוח גולדסטון אינו מושלם, הרי שגם אין סיבה לזלזל בו. אחרי הכל, הדוח מתייחס במפורש לא רק להתנהלות צה"ל ב"עופרת יצוקה", אלא גם לירי הקסאמים על מטרות אזרחיות בישראל. מדוע מתעלמת ישראל מדרישות ידידיה בעולם (כמו גם מדרישתם של ישראלים רבים), וכיצד, אם בכלל, ניתן להסביר זאת? איך אפשר גם לסרב לחקור בישראל וגם לצקצק בלשון כשיש מי שמנסה לברר את האמת בערוצים אחרים?

דימוי של מדינה כובשת, קיצונית ואדישה לעולם

לניכור הגובר בין מה שיהודים רבים באנגליה תופסים כערכים יהודיים לבין האופן שבו ישראל מתנהלת, יש מחיר. אם זהות יהודית מחוץ לישראל במאה ה-21 מעוגנת פחות ופחות במסורת האורתודוקסית ויותר ויותר במימוש ערכים של שוויון וצדק בין כל אלו אשר נבראו בצלם, הרי שנהיה קשה עד בלתי אפשרי ליישב בין זהות יהודית שזו ליבתה לבין מדינת ישראל כובשת, קיצונית ואדישה לעולם. אי אפשר, למשל, מחד להיאבק למען יחס ראוי לפליטים ומהגרים באנגליה, כפי שעושים רבים, ובאותו הזמן להתעלם מנישול משפחות פלסטיניות מבתיהן בשייח ג'ראח. עולם ערכים אחד חייב להיות בתוקף גם שם וגם כאן, וישראל בעליל אינה מתנהלת לפיו.

יש מי שתגובתם למשבר זה היא כמיהה להשתקת הדיון. כאילו אם רק ארגוני זכויות האדם בישראל יחדלו מלפעול או אז תתאושש מעשה פלאים תדמית המדינה ובא לציון גואל. גם ישראלים רבים, אגב, שותפים לכמיהה זו, ובהם גם כנראה שר החוץ הנוכחי. מי שסבור כך, אינו יודע באיזה עולם הוא חי ומסב נזק אדיר.

ראשית, זו ציפייה לא מוסרית. פעילותם של ארגוני זכויות אדם היא לא רק לגיטימית, היא מהותית לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. כדאי היה פשוט להפנים עובדת יסוד זו ולא לשגות באשליות עם ניחוחות אנטי-דמוקרטיים בוטים. שנית, זו ציפייה לא ריאלית. מדינות ללא ארגוני זכויות אדם הפועלים באופן חופשי הן מדינות מוקצות מחמת מיאוס, לא מדינות עם תדמית אוהדת. זאת ועוד: בכפר הגלובלי בו אנו חיים, לא רק לשווקים ולתאגידים אין גבולות – גם לזכויות האדם אין.

קמפיינים יח"צניים בחו"ל לא יעזרו לנו

מי שחרד באמת לתדמיתה של המדינה, טוב יעשה אם יניח לשעה קלה לעיסוק בתדמית ויפנה לעסוק במהות. אם המהות תהיה דמוקרטית, שוויונית וצודקת, התדמית כבר תדאג לעצמה. אלא שבינתיים המהות בעייתית, והיא הולכת והופכת לעוד יותר תוקפנית, מסתגרת ובוטה. אם התשובה האסטרטגית לכך היא צעקות רמות עוד יותר על שגרירי משרד החוץ או על נציגי דמוקרטיות ידידותיות, הרי שלא צפוי שינוי ממשי – לא בתדמית ולא במהות.

הפיתרון לכל זה אינו עובר דרך קמפיינים יחצ"ניים בארץ או בחו"ל. אין ולא יהיו קיצורי דרך. הפיתרון הוא בשינוי מהותי של עולם הערכים על פיו מתנהלת המדינה בשורה של נושאים. ישראל דמוקרטית, שיוויונית וצודקת יותר תהיה מדינה עם תדמית בינלאומית מוצלחת יותר ומדינה שיותר יהודים ולא יהודים בעולם יחושו אהדה והזדהות עימה. אגב, זו תהיה מדינה שגם לאזרחיה – כל אזרחיה – יהיה טוב יותר לחיות בה. מבחינה זו, המצב העגום הנוכחי אינו מחייב התנתקות חד-צדדית של מי שהתאכזב מישראל מקשר עימה.

הפיתרון לכך אינו בהתנתקות, אלא בקשר מהותי וחיובי עם אלו בישראל הפועלים למען מדינה בלי כיבוש, בלי "קווי מהדרין", בלי ילדים של מהגרי עבודה שצריכים לפחד מגירוש, בלי מאגר ביומטרי ובלי חוק הנכבה. המונח "תיקון עולם" מלכתחילה התייחס לכל בני האדם, לא ליהודים בלבד. הגיע הזמן לכזה תיקון עולם, בישראל.

המאמר פורסם באתר nrg ב-5.1.10

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות האדם - כללי

סגור לתגובות.