שנה לאחר תום הלחימה בעזה, והמצור על עזה יוצר החמרה מכוונת במצבה הקשה גם כך של כלל האוכלוסייה האזרחית, ומונע את שיקום ההרס שנוצר. שנה אחרי, אלפי בתי מגורים נותרו הרוסים, ועשרות אלפי אזרחים נותרו חסרי בית. חלק ניכר ממקורות הפרנסה נותרו אף הם בהריסותיהם. אחרים, העומדים על תילם, אינם יכולים לתפקד עקב מחסור בחומרי גלם חיוניים והיעדר קשר עם העולם החיצון.
הסיבה העיקרית לכך היא שישראל מונעת בין היתר, הכנסתם של חומרי גלם הדרושים לתעשיית הבנייה, כמו גם סחורות וחומרי גלם אחרים הנחוצים לאוכלוסייה האזרחית. בזמן שדרך המנהרות בגבול עזה-מצרים המשיכו ההברחות, ובכללן של כלי נשק וטילים, המשיכה ישראל להטיל הגבלות על כניסתם של מוצרים ושל סחורות הנחוצים לאוכלוסייה האזרחית.
באפשרותה של ישראל, השולטת במעברים היבשתיים לרצועת עזה, לבדוק את הסחורות הנכנסות לרצועה ולמנוע הכנסתם של כלי נשק ותחמושת. ואולם המצור שמטילה ישראל איננו מכוון לכך ואיננו מסתיים בכך. ההגבלות שמטילה ישראל מתמקדות בהגבלות על סחורות ועל מוצרים המיועדים לאוכלוסייה האזרחית ולפעילות כלכלית. ככזה, מדובר במצור הנעדר תכלית ביטחונית או צבאית לגיטימית, ואשר תוצאתו העיקרית הינה החמרת הפגיעות, הקשות ממילא, שמהן סובלת האוכלוסייה האזרחית בעזה, והמביאות לקריסה כלכלית וחברתית. ככזה, מדובר במעשה בלתי אנושי, בלתי חוקי, ובלתי מוסרי.
הסרת המצור היא קריטית לשיפור התנאים ההומניטריים של האוכלוסייה האזרחית בעזה, והיא יכולה להיעשות בכל רגע נתון.
