על ישראל, ככל מדינה המחויבת בכיבוד המשפט הבינלאומי, לקיים חקירה לבדיקת פעולת כוחותיה, אשר גרמו להרג ולפגיעה של אזרחים רבים ולהרס נרחב של מבנים אזרחיים ברצועת עזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". חקירה בדיעבד היא הפן המשלים של החובה לדאוג לכיבוד דיני הלחימה מראש, ובלעדי חקירה, ההתחייבות לעמוד בדיני הלחימה נותרת ריקה מתוכן.
מכלול הנתונים שהצטברו מלמד, כי עיקר הפגיעות באזרחים ובמבנים אזרחיים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" אינו תוצר של החלטה מקומית כזו או אחרת, אלא תוצאה של הנחיות ושל החלטות שהתקבלו על-ידי דרגים בכירים בממשלה ובצה"ל, באישור הפרקליטות הצבאית. מכאן, שהחקירה שעל ישראל לנהל חייבת לכלול בחינה של ההחלטות שהתקבלו, ושל הפקודות וההנחיות שניתנו לקראת המבצע ובמהלכו, ואינה יכולה להסתפק בחקירת אירועים נקודתיים, שעיקרם יישום הפקודות בשטח או סטייה מהן על-ידי חייל בודד. מטרת החקירה צריכות להיות כפולה: ראשית, על החקירה לבחון אחריות למעשי עבר, אשר תתייחס הן לאחריות המדינה המשתרעת על כל מעשי כוחותיה, והן לאחריות אישית במקרים שבהם מי מכוחות הביטחון או ממקבלי ההחלטות חשודים בביצועם של פשעי מלחמה או של עברות אחרות על הדין הישראלי. שנית, על החקירה לקיים בחינה צופה פני עתיד של חוקיות הפקודות וההנחיות שניתנו, במטרה להביא לשינויין של פקודות ושל הנחיות שאינן עולות בקנה אחד עם החובות על פי המשפט הבינלאומי, או לאימוצן של פקודות והנחיות שלא ניתנו והנדרשות לצורך עמידה בחובות אלה.
חקירה זו חייבת להתקיים ללא דיחוי נוסף, ולהיות עצמאית ואפקטיבית. בנסיבות המיוחדות האופפות את פעולת צה"ל בעזה, ולנוכח ניסיון העבר, אנו סבורים כי נדרש שילובו של מומחה זר במשפט הבינלאומי ההומניטרי, למען הבטחת אמינות החקירה ורצינותה.
חובת החקירה איננה רק חובה משפטית הרובצת על מדינת ישראל. זוהי חובה מוסרית ראשונה במעלה – כלפי החיילים שנשלחו להילחם בעזה; כלפי החיילים שיישלחו להילחם בעתיד; כלפי הציבור בישראל; כלפי אזרחי עזה; וכלפי מדינות העולם, האמורות לפקח על קיומם של דיני הלחימה. הימנעות מקיומה של חקירה עצמאית חוטאת לשאיפה לחקר האמת, ומהווה הפרה של החובות המשפטיות והמוסריות של מדינת ישראל.
על אף דרישות שהוצגו על-ידי ארגוני זכויות אדם, משפטנים בכירים ואנשי ציבור רבים, לא נפתחה בישראל עד כה חקירה עצמאית של החשדות הקיימים. מעבר להפרת חובת החקירה יש בהימנעות זו כדי לתרום לתחושת חוסר אמון בהצהרות הרשמיות, והיא מעבירה מסר – שיש מה להסתיר.
