דיור, כמו בריאות או חינוך, אינו "מוצר" – שנרכש אם יש כסף וחסר אם אין כסף – אלא זכות בסיסית של כל אדם, עשיר כעני. על המדינה מוטלת חובה להבטיח, באמצעים שונים, כי לכל אדם תהיה נגישות לדיור בהישג ידו. דיור בהישג יד הוא דיור הולם שיש ביכולתו של אדם לעמוד בעלותו בלי לפגוע בצרכים חיוניים אחרים שלו ושל בני משפחתו. במדינות שונות מתבססים על ההנחה כי לגבי משקי בית בעלי הכנסה בינונית ונמוכה, הוצאות דיור (הכוללות שכר דירה והוצאות דיור כמו ארנונה, חשמל ומים) הגבוהות מ-30 אחוזים מההכנסה, בהכרח באות על חשבון צרכים אחרים.
חובתה של המדינה משמעה שעל המדינה להבטיח כי לכל אדם אפשרות להעמיד לעצמו דיור הולם בהישג יד, כאשר האמצעים לכך נתונים לבחירתה. יחד עם זאת, אין המדינה יכולה לצאת ידי חובתה באמצעות הקמת שיכוני עוני (סלאמס). החובה המוטלת על המדינה הינה להבטיח דיור בהישג יד בסביבה נאותה, שיש בה מקורות תעסוקה, שירותים ותשתיות נאותות, בתי ספר ומרפאות ברמה נאותה ושהיא אינה מזוהמת. הניסיון והמחקר מראים כי במקום בו מתגוררים רק אנשים בעלי הכנסה נמוכה תתפתח סביבת מגורים הנחותה בתשתיות ובשירותים לעומת סביבת מגורים בה גרים גם אנשים עם הכנסה גבוהה יותר. לכן, על המדינה לשאוף לכך שדיור בהישג יד לא ירוכז באזור מגורים נפרד, אלא יהיה חלק מכל אזור מגורים, וכי באזורי מגורים יהיה תמהיל חברתי של משקי בית בעלי הכנסות שונות.
הכלים לקידום דיור בהישג יד הם רבים ושונים – תכנון, מדיניות דיור, ורגולציה על השוק הפרטי. האגודה לזכויות האזרח חברה בקואליציה של ארגונים הפועלת לקידום דיור בהישג יד בישראל. הקואליציה מפעילה בלוג בנושא, ומקדמת שינויי חקיקה, ופעילות מול רשויות מקומיות, משרדי ממשלה וגופים רלוונטיים אחרים.
קישורים:
בלוג הקואליציה לקידום דיור בהישג יד בישראל
עו"ד גיל גן-מור, ערים לעשירים בלבד, הארץ דה-מרקר, 13.5.08
