הלב כואב והדם רותח, אבל הפוליטיקאים המתלהמים כעת, במילותיהם ובמעשיהם, מבזים את כבוד האדם ומבטיחים לכולנו עוד ועוד דאבון לב
חגי אלעד
בתחילת השבוע הובאו לקבורה חמשת בני משפחת פוגל שנרצחו באיתמר. מה אפשר לומר על רצח בדם קר של בני אדם בשנתם? על רציחתם של ילדים רכים, בהם תינוקת בת שלושה חודשים? הזעזוע מהאירוע מהדהד, וקשה לחשוב אילו מלים ניתן למצוא, שתהיינה רגישות ומנחמות. קרוביהם ומכריהם של בני המשפחה יושבים שבעה, והלב נקרע מהמחשבה על ילדי המשפחה שנותרו ללא הוריהם ואחיהם. הפה הוגה את התחינה, שמי ייתן ולא ידעו עוד דאבה; אבל הלב לא מתנחם ונחמץ מהמחשבה על כאב שלא ינוחם.
רצח הוא רצח הוא רצח. בני אדם, באשר הם בני אדם, מתקוממים נגד פשעים שכאלו. בשפת זכויות האדם זוהי פגיעה בזכות לחיים; בלשונה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם: "כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי". ארגוני זכויות האדם, אשר לרוב אמונים בעבודתם על שמירה על זכויות האדם מפני עוולות שלטוניות, לא החרישו.
כך למשל בצלם: "התקפות מכוונות נגד אזרחים אינן מוסריות או אנושיות והינן בלתי חוקיות…יהיו הנסיבות אשר יהיו". או ארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch: "…למרות היות ההתנחלויות הפרה של אמנות ג'נבה, עובדה זו לעולם לא מצדיקה התקפות על מתנחלים, שהינם אזרחים מוגנים על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי". אלו אינן מילות נחמה – אלו אמירות המשקפות עקרונות מוסריים אוניברסאליים. הלוואי שלא היה צורך לשוב ולחזור ולשוב על עקרונות יסוד אלו.
ציניות לשמה
אין שופטים אדם בכאבו. ועם זאת, דווקא בשעה של כאב וזעזוע, ראוי היה לצפות מנבחרי ציבור לנהוג באחריות. למרבה הצער, זה לא מה שקרה. רון נחמן, ראש עיריית אריאל, הראה שאין גבול לציניות כשמיהר לפרסם התבטאות תמוהה המקשרת בין הפיגוע לבין ארגוני זכויות האדם. איומי נקמה ואלימות נגד פלסטינים חפים מפשע כבר הושמעו ומומשו. וכאילו בכך אין די, מיהר השר אלי ישי להציע "תעריף פיצויים" בשיעור של אלף יחידות דיור "לפחות" לכל קרבן, ובמשרד החוץ הורו לנציגים בחו"ל להסביר, שכל ביקורת על קיומן של ההתנחלויות היא למעשה הסתה לרצח תינוקות.
הלב כואב והדם רותח, אבל הפוליטיקאים המתלהמים כעת, במילותיהם ובמעשיהם, מבזים את כבוד האדם ומבטיחים לכולנו עוד ועוד דאבון לב. מי שמטשטשים בין ביקורת חיונית לבין הסתה לרצח מבקשים להשתיק את הדיון הציבורי בסוגיות קריטיות – כדי שמאחורי רעלת ההשתקה יוכלו להמשיך ולבצע מדיניות מסוכנת ומפרת זכויות אדם.
זו אינה התלהמות לשם התלהמות: זו התלהמות לשם מימושה של תכלית פוליטית מסוימת. מול התלהמות זו, יש אמת פשוטה אותה אנו משמיעים היום בדיוק כפי שהשמענו אותה בזמנים אחרים: פגיעה באוכלוסיה אזרחית היא פסולה תמיד. לאמת פשוטה זו מצטרפות אמירות מורכבות: הקמת התנחלויות בשטח הנתון לממשל צבאי היא הפרה של זכויות אדם ושל הדין הבינלאומי – ועם זאת אסורה בתכלית האיסור כל פגיעה במתנחלים.
הרצח היה אירוע נתעב ומזעזע – אך זו ציניות לשמה לנסות ולנצלו כדי להצדיק פגיעה בחפים מפשע, לאיים, לנשל או לפגוע בפלסטינים באמצעות פעולות של מתנחלים (שעל המדינה למנוע) או באמצעות פעולות של המדינה עצמה. יש לפעול בנחרצות להבאת הרוצחים לדין – אך יש לעמוד גם בעת קשה זו על הכללים הבסיסיים, שנועדו להגן על זכויות האדם של כולנו.
מי ייתן ותימצא בכולנו האנושיות לנחם זה את זה בכאבו, ולהוסיף ולשמור על תפיסה אנושית הרואה את האדם באשר הוא אדם והשומרת על זכויותיו בכל מקום ובכל עת. זה לא פשוט – ובמיוחד בימים האלו, על השקרים הציניים שיש בהם, ועל הניסיונות להצדיק רשע שיש בהם, ועל הרצח המחריד שהתרחש. בעצם, עקרונות היסוד האלו בדיוק כבר נכתבו בספר שמות – כולם יחדיו, באותו הפסוק עצמו: "מדבר שקר תרחק, ונקי וצדיק אל תהרג, כי לא אצדיק רשע".
