להקים גני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים

האגודה פנתה לוועדת החינוך בכנסת לקראת דיון בנושא גני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים. במכתב מבהיר עו"ד גיל גן-מור כי הזכות לחינוך היא זכות יסוד, וכי ילדי הכפרים הבלתי מוכרים זכאים, כמו כל ילד אחר במדינת ישראל, ללמוד במוסד רשמי ונגיש. אלא שזכותם זו אינה ממומשת: ילדים רבים בני 4-3 אינם הולכים לגן כלל וזכותם לחינוך נפגעת, על כל המשתמע מכך לטווח הארוך. אפליה בחינוך פוגעת בשוויון ההזדמנויות של הילדים המופלים, תורמת להגדלת פערים חברתיים ולהנצחתם, ומהווה על כן פגיעה בילדים עצמם אבל גם בחברה כולה.

משרד החינוך, שעליו מוטלת האחריות למימוש הזכות לחינוך, אינו מממשה בכפרים הבלתי מוכרים בטענה שתוכניות המתאר אינן מאפשרות הקמת מוסדות חינוך. עד למועד זה לא נמצא פתרון לבעיה קשה זו, למרות שבעבר קודמו תוכניות מתאר נקודתיות שיכולות להוות פתרון, ובכל מקרה מוכיחות כי אפשר למצוא פתרונות לחסמים תכנוניים. האגודה קוראת לוועדה לפעול למציאת פתרון מיידי לבעיה קשה זו, כדי להבטיח מימוש מיידי של זכותם הבסיסית של הילדים לחינוך, וכדי להבטיח את עתידם ואת עתידה של חברה שוויונית וצודקת בישראל.

 

‏16 בנובמבר, 2009
 

לכבוד
ח"כ זבולון אורלב, יו"ר
ועדת החינוך, התרבות והספורט
הכנסת
 
שלום רב,
 

הנדון: גני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים – עמדת האגודה לזכויות האזרח

 
לקראת הדיון בנושא גני הילדים בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים, שיתקיים ביום ד' 18.11.09 בשעה 10:00, מתכבדת האגודה לזכויות האזרח להגיש את עמדתה כדלקמן:

1. ילדי הקהילה הבדואית בנגב זכאים, ככל ילד אחר, לקבל חינוך במוסד חינוך רשמי ונגיש. אין עוררין בדבר חשיבות החינוך לפיתוחו האישי של אדם כמו גם לקיומה של חברה דמוקרטית מתפקדת. הזכות לחינוך מעוגנת במשפט זכויות האדם הבינלאומי. הזכות לחינוך מעוגנת, בין היתר, בסעיף 26 להצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם; בסעיף 13 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות, משנת 1966, שישראל צד לה; ובסעיף 28 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, משנת 1989, שישראל צד לה.

2. הזכות לקבל חינוך במשפט הישראלי הינה זכות יסוד, שהוכרה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין. הזכות לקבל חינוך קבועה בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949. סעיף 6 לחוק לימוד חובה מעניק לכל ילד וילדה בגילאים 18-5 זכות ללמוד בחינם במוסד חינוך רשמי של המדינה. בהתאם לחוק לימוד חובה (תיקון מס' 16), תשמ"ד-1984, זכות זו הורחבה גם לילדים בגילאים 4-3. משרד החינוך הודיע כי יחיל בהדרגה את חוק לימוד חובה גם לילדים בגילאים 4-3 בכפרי הבדואים. הזכות לקבל חינוך קבועה גם בסעיף 3 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000, הקובע כי "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין".

3. הזכות לקבל חינוך מטילה על המדינה חובה לקיים מוסדות חינוך נגישים. "אין די בהצהרה כי מוסדות חינוך קיימים. צריך להבטיח כי אלה יהיו נגישים לתלמידים המבקשים ללמוד בהם" (בג"ץ 5108/04 אבו גודה נ' שרת החינוך, פ"ד נט(2) 241, פיסקה 10 (2004)). הנגישות באה לידי ביטוי קודם כל במרחק הפיזי של בית הספר מביתם של התלמיד או התלמידה. לפי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959, המרחק בין בתי הספר וגני הילדים לבין מקום מגורי התלמידים יהיה לא יותר משני קילומטרים אלא במקרים חריגים.

4. במיוחד נכונים הדברים לגבי הילדים בגיל 4-3, שכלל לא ניתן להסיעם לבתי ספר מרוחקים שכן לעמדת משרד החינוך הסעה כזו אינה בטיחותית. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ד/10א נכתב כי "למרות הרחבת חוק חינוך חובה לילדים גילאי 4-3 בישובים מסוימים, אין השתתפות במימון הסעות לילדים אלה, עקב בעיות בטיחות הכרוכות בהסעתם".

5. למרבה הצער, אין בכפרים הבלתי מוכרים גני ילדים נגישים. בחלק מהכפרים אין כלל גני ילדים והילדים מוסעים לעיתים עשרות ק"מ לגן בישוב אחר. גם בכפרים שבהם פועלים גני ילדים, המרחק בין חלק מבתי הכפר לגן הילדים הוא גדול מידי. המשמעות היא שילדים רבים אינם הולכים לגן וזכותם לחינוך נפגעת.

6. היעדר מסגרת לילדי הגיל הרך גורם לשורה של נזקים התפתחותיים ומשפיע לרעה על הישגיהם הלימודיים של התלמידים ועל התפתחותם הקוגניטיבית, במיוחד לילדים ממשפחות בהן להורים השכלה נמוכה בלבד. חוקרים מצאו כי חינוך לגיל הרך חיוני במיוחד בחברה הבדואית בנגב.

סורל קאהן ואחמד אבו-עביד, השפעת החינוך הקדם בית-ספרי על הישגים חינוכיים בבית-הספר היסודי, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית (נובמבר 2001).

על חשיבות החינוך בגיל הרך עמד גם כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל בראשות שלמה דברת (ועדת דברת).

7. משרד החינוך הוא האחראי המרכזי על מימוש הזכות לחינוך בישראל, אך במקרים רבים מטיל משרד החינוך את האחריות להיעדר גני ילדים לפתחו של מינהל מקרקעי ישראל או משרד הפנים, בטענה כי היעדר תוכנית מתאר אינה מאפשרת להקים מוסדות חינוך בכפרים הבלתי מוכרים. זו גם התשובה שניתנה לבג"ץ במספר עתירות שהוגשו על ידי תושבי הכפרים. בג"ץ אישר את עמדת משרד החינוך ולא חייבו להקים גני ילדים בכפר בלתי מוכר אך זאת בכפוף למציאת פתרון חינוך נגיש אחר (בג"ץ 10030/05 אלעמור נ' שרת החינוך (מיום 29.4.06)).

8. עד עתה לא נמצא פתרון מקיף לבעיה, ובמיוחד לילדים בגילאים 4-3 שאין אפשרות מעשית להסיעם מטעמי בטיחות. בעבר קודמה תוכנית מתאר נקודתית, שאפשרה להקים מוסדות ציבור במבנים יבילים בנקודות ציון קונקרטיות, לרבות מוסדות חינוך (תמ"מ 4/14 (תיקון 40)). סוג כזה של פתרון יכול לתרום לפתרון הבעיה, ומוכיח כי ישנם פתרונות אפשריים לחסמים התכנוניים.

9. נראה כי המכשול העיקרי להקמת גני ילדים אינה בעיית התכנון אלא הרצון לכפות על האוכלוסייה בכפרים הבלתי מוכרים לעזוב את כפריהם ההיסטוריים ולרכזם במספר ישובים מוכרים. מדיניות זו בוקרה בדוח הוועדה הציבורית בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג (ועדת גולדברג). הוועדה מצאה כי מדיניות זו כשלה, וכי יש להכיר בכפרים הבדואים, ואין לראות בהם פולשים ולהתייחס אליהם כאזרחים שקופים.

10. עד שתיפתר סוגיית הכפרים הבלתי מוכרים, חובה להבטיח לילדי הכפרים חינוך שווה ונגיש כמו לכל ילד אחר במדינה, ואין להפעיל לחץ על הורי הילדים באמצעות שלילת זכותם השווה של ילדי הכפרים לחינוך נגיש (השוו, עת"מ (ת"א) 1402/06 אלנבארי נ' עיריית רמלה (מיום 29.6.06)). אפליה בחינוך פוגעת בשוויון ההזדמנויות של התלמיד המופלה, תורמת להגדלת פערים חברתיים ולהנצחתם, ומהווה על כן פגיעה בחברה כולה (בג"ץ 4363/00 ועד פוריה עילית נ' שר החינוך, פ"ד נו(4) 203, 218 (2002)).

11. אנו מקווים שהועדה תיקח על עצמה תפקיד מרכזי בהבטחת הזכות לחינוך של ילדי הכפרים הבלתי מוכרים, ובמיוחד תבטיח את קיומם של גני ילדים נגישים מבחינה פיזית, הקרובים לבתי המגורים.

 

בכבוד רב,

גיל גן-מור, עו"ד