נסרין עליאן
ירושלים היא עיר עם פוטנציאל נפיצות גבוה, את זה כולם יודעים. ובתוך ירושלים, האזור הכי טעון הוא אזור הר הבית, העיר העתיקה והשכונות שסביב לה, וגם זו כבר כמעט מוסכמה. לכן השאלה שכולנו חייבים לשאול את עצמנו היא מה תפקידו ומהי אחריותו של הממסד בנטרול הגורמים למתיחות הזו, או לחלופין, אחריותו להיווצרות התסכול, העוינות והאווירה האלימה. ראש העירייה, ניר ברקת, בוודאי אינו מעוניין במהומות. אבל בדיוק בגלל זה עליו לשאול את עצמו האם עשה כל מה שניתן כדי למנוע אותן.
צריך לומר: אלימות היא פסולה תמיד, ואלימות נגד מתפללים במקום קדוש היא מתועבת. אולם הניסיון האנושי מראה כי פעמים רבות מי שפונה לדרך הקיצונית של שימוש באלימות עושה זאת משום שהוא חש כי שום אמצעי אחר לא יועיל. חובתנו כחברה מתוקנת לגנות את האלימות, אבל בה בעת, אסור לנו להתעלם מתמרור האזהרה הגלום בה. הר הבית וירושלים כבר ידעו מהומות קשות ואלימות ממה שהיה לנו השבוע, והסכנה לפריצתן קיימת כל העת. אזור סילוואן, סביב הר הבית, הוא מקום שאוגר בו כמות הולכת וגדלה של תסכול, והאמת היא שהתסכול הזה מוצדק לגמרי.
בכפרים וואדי חילווה, אל-בוסתאן ועין-אלוזה שבסילוואן, העירייה ומשרד הפנים מעולם לא טרחו להכין תכניות מתאר. לכן, אין אפשרות ליצור תשתיות סבירות של גינות, מבני ציבור או מדרכות, ואין אפשרות לבנות בתים באופן חוקי – לפחות לא אם אתה פלסטיני. מאות מתושבי סילוואן חיים בפחד מתמיד מפני היום שבו יבואו דחפורי העירייה ויהרסו את בתיהם. בינתיים, הם נושאים בנטל תשלומי הקנסות הכבדים על בנייה בלתי חוקית, בגובה עשרות אלפי שקלים.
מנגד, רואים תושבי סילוואן בעיניים כלות את שכניהם היהודים, אנשי עמותות אלע"ד ועטרת כוהנים, שהתנחלו בתוך השכונות. כשאנשי אלע"ד או עטרת כהנים מקימים מבנים במזרח העיר, הם אינם צריכים לחשוש מפני סכנת הריסה. כשהם מחליטים על הקמת האתר הארכיאולוגי המפוקפק "עיר דוד", הם זוכים לשיתוף פעולה נלהב של העירייה ומשרד התחבורה שמשקיעים מיליוני שקלים בעבודות תשתית לטובת פיתוח התיירות באתר, ולעזאזל עם צרכי הפיתוח של התושבים הפלסטיניים הגרים בסמוך.
המאבק על עתיד ירושלים המזרחית כנראה עוד לא הוכרע. יש מי שרוצים לקבוע עובדות בשטח: לדחוק את הפלסטינים ולייהד את האזור כולו. יש מי שרוצים שירושלים המזרחית, עם הר הבית, יהיו בידיים פלסטיניות. ויש מי שרוצים להתסיס, ופועלים באופן אקטיבי כדי לקדם את מטרותיהם. בתווך יש תושבים רבים, ילידי המקום מאז ומתמיד, שחייהם הפכו קשים מנשוא בשנים האחרונות. הם איבדו כבר כל טיפת אמון בעיריית וברשויות, והם כועסים מאד, ובצדק.
רק שינוי יסודי במדיניות, כזה שיעביר לתושבים מסר ברור שהעירייה פועלת במלוא המרץ והנחישות כדי לשפר את איכות החיים של התושבים הפלסטינים, יוכל להבטיח שקט באזור לתושבים, לתיירים, למתפללים. בסופו של דבר, זה האינטרס של כולנו.
הכותבת היא תושבת בית צפאפא ועורכת דין באגודה לזכויות האזרח
המאמר התפרסם במקומון "זמן ירושלים" ב-2.10.09
