תכנית ויסקונסין, אשר זכתה לביקורת חריפה בשלוש שנות פעילותה, עומדת להיות מורחבת לכל הארץ. הביקורות הקשות אמנם הביאו למספר שינויים, אולם המתכונת בה תופעל התכנית בכל הארץ טרם נבחנה בצורה יסודית ונותרו בה פגמים מהותיים.
לקראת דיון ועדת השרים לחקיקה בחוק ההסדרים לשנים 2009-2010, הכולל בתוכו את הרחבת תכנית ויסקונסין לכל הארץ, פנו ארבעה ארגונים – האגודה לזכויות האזרח, סנגור קהילתי, שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם והקשת הדמוקרטית המזרחית לשרי הממשלה, בקריאה שלא לאשר את הסעיף בחוק הנוגע להרחבת התכנית.
בפנייה, מתריעים הארגונים כי גם במתכונת החדשה וה"משופרת" לכאורה, ישנם פגמים חמורים: כך למשל, לחברות המפעילות את מרכזי ההשמה עדיין יש אינטרס לפגוע בזכאותם של המשתתפים לקצבאות, באופן שזכה כבר לביקורת חריפה בעבר; התכנית, שעלותה עד עתה יותר חצי מיליארד שקל, מובילה להעברת כספים לידיים פרטיות במקום לאלו הנזקקים; משתתפים בתכנית שיבקשו לערער על החלטות הנוגעות לזכאותם לקצבאות, יידרשו להגיע מכל הארץ לירושלים, באופן שפוגע בנגישותם לערכאות.
הארגונים מצביעים על כך שבדיקה השוואתית של הישגי תכנית ויסקונסין עם אלו של שירות התעסוקה, מעלה כי בתקציב שנתי זהה, שירות התעסוקה טיפל בפי 31 יותר משתתפים מאלו של ויסקונסין; עלות השמת משתתף יחיד בעבודה במסגרת ויסקונסין, היא פי 23 מהעלות שבשירות התעסוקה.
עו"ד אשרת מימון, האגודה לזכויות האזרח: "לא זו בלבד שתכנית ויסקונסין פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות של המובטלים, היא גם אינה נותנת מענה לצורך הנוכחי במשרות נוספות. חמור מאד שהחלטה אשר הולכת לשנות מן היסוד את הטיפול של המדינה בנושא האבטלה והתעסוקה, תתקבל כלאחר יד במסגרת החבילה הכוללת של חוק ההסדרים, ואף בניגוד לדעתו המקצועית של שר התמ"ת, הממונה על התכנית."
להלן הפניה במלואה.
10 במאי 2009
לכבוד
שרי הממשלה
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק ההסדרים לשנת הכספים 2009 –
תכנית "אורות לתעסוקה" ("תכנית ויסקונסין")
מכתב זה מועבר אליכם לקראת דיוני הממשלה הצפויים השבוע על תקציב המדינה, ולעניין פרק י"ב להצעת חוק ההסדרים לשנים 2009 -2010, על פיו מתוכננת פרישתה הארצית של תכנית "אורות לתעסוקה" ("תכנית ויסקונסין") .
אנו קוראים לכם, בהמשך להודעתו של שר התמ"ת משבוע שעבר, שלא לאשר את החלתו של הפרק הנדון במסגרת הצעת חוק ההסדרים, ולא לקבל החלטה בדבר פרישתה הארצית של התכנית.
הפרק הנדון, הנפרש על פני 13 עמודים, מבקש להפוך בהינף קולמוס את שנקבע כהוראת שעה לחוק, ואת שנקבע כניסוי מוגבל בזמן ובאזורים, לחוק שיחול בארץ כולה וללא מגבלת זמן. כל פרטי הפרק מגלים כי יש לפצלו מהותית מהצעת חוק ההסדרים, על פי מכלול המבחנים שנקבעו הן בפסיקה והן בהנחיות היועצת המשפטית לכנסת, ובוודאי שאין בינו לבין הצעת התקציב כל "זיקה ישירה והכרחית".
הפרק האמור בא בהמשך לתהליך של כמעט 4 שנים, במהלכן נדרשו גם הכנסת וגם הממשלה לוועדות רבות, שבחנו את כשליה הרבים של התכנית מאז החלה לפעול. מבקר המדינה נדרש לבחינת כשליה[1], ועדה בינמשרדית[2] הוקמה בעקבות הצעת חוק שנחתמה על ידי 83 חכי"ם לשינויים מהותיים בתכנית[3], וכן הוגשה עתירה נגד הארכתה (בג"צ 125/07). הכשלים הרבים הובילו לא רק לשלילה בלתי מוצדקת של קצבאות קיום, אלא גם לבזבוז חוזר של כספי ציבור. נדמה היה שכבר ברור וגלוי לכל, כי אי ההעמקה בפרטי התכנית מלכתחילה, על אף היותה נוגעת לזכות חוקתית של אלפים לקיום בכבוד, הובילה לכשלים הרבים ולצורך בהכנסת תיקונים רבים בה, בחינת "טלאי על טלאי".
והנה, עתה, כאילו לא נלמד דבר, והממשלה עלולה להפוך את התכנית המטולאת לחוק שיחול ארצית, ולהפוך, ללא למידת לקחים מעמיקה, את הניסוי הזמני לקבוע.
להלן פירוט הסיבות בגינן אין לכלול או לאשר את התיקונים לתכנית "אורות לתעסוקה" במסגרת הצעת חוק ההסדרים:
1. אין בתכנית כל התמודדות עם מצבו של שוק התעסוקה, ובוודאי שלא על רקע המשבר הגלובלי. על הממשלה להוביל תכניות ליצירת משרות, שזהו הצורך האמיתי, ולא לדחיקת מקבלי הבטחת ההכנסה לאותו שוק רווי חסר במשרות, כפי שמבקשת התכנית לעשות.
2. התכנית מהווה רפורמה מבנית עמוקה ורחבה בכל הנוגע לטיפולה של המדינה בשוק העבודה – המשבר הגלובלי הוכיח את הצורך בהותרת סמכויות הנוגעות לשירותים ציבוריים בידי הממשלה. דווקא בימים בהם בעולם כולו, ואף בארה"ב, מובן שוב תפקידו של השירות הציבורי, וחובתה של המדינה להותיר בידיה סמכויות שלטוניות, הפרק מרחיב את ההפרטה העמוקה שנעשתה במסגרת הניסוי, והוא אף עשוי לייתר את שירות התעסוקה, אשר הוקם מכוח חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959.
3. התכנית לא מובילה לשינוי מהותי בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה או לצמצום ממדי העוני, והיא אף מחמירה את מצב תלותם של נתמכי הקצבאות. כך מסקירה השוואתית של תכניות מרווחה לעבודה בעולם שנכללה בדוח הוועדה הציבורית שדנה בתכנית (ועדת יערי).
4. יותר יעיל וראוי לשפר את שירות התעסוקה מלהמשיך בפרישתה הארצית של התכנית. תקציבה של התכנית במשך שנתיים עלה על 274 מליון ? לשנה. באותו תקציב שנתי, טיפל שירות התעסוקה בפי 31 משתתפים. עלות ההשמה הממוצעת במסגרת התכנית היא פי 23 מעלות ההשמה שמבצע שירות התעסוקה.
5. כספי הציבור מועברים לידיים פרטיות, במקום להיות מועברים לנזקקים להם. המודל הכלכלי על פיו תוגמלו החברות בשנתיים הראשונות, ועד להגשת עתירה שלנו בעניין, תלה באופן שערורייתי את רווחי החברות בהורדת אנשים מקצבאות. אף אם תוקן המודל, הרי יש בה עדיין אלמנטים רבים שמובילים לפגיעה במקבלי הבטחת הכנסה, כחובת המרכזים, ככל הידוע, להקפיד כי באזור סמכותם לא יעלה מספר הזכאים לגמלה. המודל הכלכלי מוביל להעברת מיליונים של כספי ציבור לידי חברות פרטיות, שטיפות זעירות מהם מחלחלות למשתתפי התכנית: כך למשל מסתכמת פעמים רבות הפעילות שמבצעות החברות בהפניית המשתתפים לחברות כוח אדם, לחיפוש עבודה; ההכשרה המקצועית שניתנת במסגרת המרכזים דלה, ולמעט מקרים בודדים, אין בצדה כל תעודה המקנה מקצוע; ועוד.
6. התנערות המדינה מהזכות לביטחון סוציאלי – במסגרת התכנית, נקבעו תנאים בלתי סבירים ובלתי מידתיים למימושה של הזכות לביטחון סוציאלי ולקיום בכבוד. הסמכות ניתנה בידיים פרטיות, והפכה להיות תלוית יחסים חוזיים בין המדינה לבין החברות הפרטיות, ולא זכות מוקנית של אזרחי המדינה, כפי שהייתה קודם.
7. במהלך שלוש שנות הפעלתה, רבו התלונות של משתתפים על יחס משפיל ופוגעני במסגרת המרכזים. עומקה של ההפרטה בישראל, והסמכויות הרחבות, גם בקנה מידה בינלאומי, שניתנו במסגרת הניסוי לפקידי חברה פרטית בכל הנוגע לקצבת הקיום של אלפים, הובילו לפגיעות קשות בכבודם של רבים, ולשלילת גמלאות רבות שלא בצדק.
8. הפרישה הארצית מתוכננת ללא כל ניסוי מקדים. הפרישה הארצית נעשית לכאורה על בסיס הניסוי שהתקיים משך 3 שנים. אבל: התכנית המוצעת כעת לפרישה ארצית לא נוסתה ולו יום אחד במתכונת המוצעת. במחציתו הראשונה של הניסוי הייתה מתכונתו מתכונת תכנית מהל"ב; לאחר מכן מתכונתו כתכנית "אורות לתעסוקה"; גם במתכונת לא כללה התכנית את מקבלי הבטחת הכנסה מעל גיל 45, שהושבו לטיפולו של שירות התעסוקה, ואת המשתייכים למסלולים מיוחדים בהתאם להמלצת ועדת דינור (עולים, אקדמאיים, דורשי עבודה ותיקים, ובעלי מוגבלויות רפואיות), שהתייצבו משך זמן זה רק שעה בשבוע.
גם דוחות המעקב שהופקו במסגרת מחקר ההערכה שליווה את התכנית, ואף האחרון שבהם (דוח מס' 6, פברואר 2008), עסקו במשתתפים רק עד נובמבר 2006, כלומר אף בטרם נכנסה לפועל התכנית במתכונתה הנוכחית כ"אורות לתעסוקה".
9. הפרק שב ומותיר חלקים קריטיים בתכנית נעלמים מעיני הממשלה ומעיני הכנסת – כך למשל, שוב לא נקבעו עקרונות תגמול החברות במסגרת החוק, תחת עינן המפוקחת של הרשות המבצעת ושל הרשות המחוקקת.
10. הפרק מנוצל להכנסתם בדלת האחורית של תיקונים מרחיקי לכת בחוק הבטחת הכנסה – כך למשל מוצע להחמיר החמרה נוספת בתנאי הזכאות לגמלת הקיום, ולקבוע כי בנוסף לתיקון כואב מאד שנעשה לפני 4 שנים, על פיו הוטל על הורים יחידים להתחיל להתייצב כבר מיום שילדם בן שנתיים ולא בן 7, יהא עליהם עתה להתחיל ולהתייצב ביותו בן 4 חודשים בלבד.
11. הפרק מוסיף ופוגע בזכותם של המשתתפים בתכנית לנגישות לערכאות – על אף שמדובר באוכלוסיה מוחלשת ביותר, מבקש הפרק לפגוע קשות ביכולתה לערער על החלטות שנוגעות לזכותה הבסיסית לקיום בכבוד. כך למשל נקבע כי לגבי החלטות דרמטיות מסוימות שנקבעו על ידי הגורמים השונים, יוכלו המשתתפים מכל הארץ, לערער רק בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
לפיכך, נשוב ונבקשכם שלא לאשר את החלתו של פרק י"ב במסגרת הצעת חוק ההסדרים ולא לקבל החלטה בדבר פרישתה הארצית של התכנית, תוך תמיכה בעמדתו המקצועית של השר הממונה, שר התמ"ת משבוע שעבר.
נשמח להבהיר הדברים או להעביר מידע נוסף, ככל שיתבקש.
בכבוד רב,
אשרת מימון, עו"ד , מוקד זכויות מובטלים
דבי גילד-חיו, עו"ד, מקדמת מדיניות וחקיקה
[1] מבקר המדינה, דוח ביקורת על היבטים אחדים של תכנית מהל"ב ("תכנית ויסקונסין") (מאי 2007), בעמ' 5.
[2] דוח הוועדה לבחינת תכנית מהל"ב (יוני 2007) (ועדת דינור).
[3] פ/1195/17
