העדר מסגרות חינוך מיוחד לילדים ערבים

בג"צ 01/ 1079
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים

1. ——–, קטין, באמצעות אמו, ———
2. ——–, קטין, באמצעות אביו, ——–
3. ——–, קטין, באמצעות אביו, ——–
4. ——–, קטין, באמצעות אביו, ——–
5. ——–, קטינה, באמצעות אביה ——–
6. ——–, קטין, באמצעות אביו, ———
7. ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי
8. האגודה לזכויות האזרח בישראל
9. בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות

ע"י ב"כ עוה"ד עאוני בנא ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי
ו/או נטע עמר ו/או מיכל פינצ`וק.
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, שדרות הנדיב 9, חיפה, 34611, טלפון: 8348876-04, פקס: 8348878-04.

– נ ג ד –

המשיבים

1. משרד החינוך
רח` שבטי ישראל 34, ירושלים
2. עיריית נצרת (משיבה פורמלית)
נצרת
3. עיריית סכ`נין (משיבה פורמלית)
סכ`נין
4. עיריית טמרה (משיבה פורמלית)
טמרה
5. מועצה מקומית דיר חנא (משיבה פורמלית)
דיר חנא
6. מועצה מקומית כאבול (משיבה פורמלית)
כאבול

עתירה למתן צו-על-תנאי ובקשה לדיון דחוף

זוהי עתירה למתן צו על- תנאי, המופנה כנגד המשיב מספר 1, משרד החינוך, לבוא וליתן טעם מדוע לא ימלא את חובתו, שעל-פי חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, לספק לאלתר מסגרת הולמת לחינוך מיוחד לעותרים 1-6, ולשאר הילדים תושבי המשיבות 2-6, שזקוקים למסגרת כאמור, ושהוכרה זכאותם לה לפי החוק.

בקשה לדיון דחוף

עתירה זו עניינה אי מילוי חובתו של המשיב 1 (להלן: המשיב), לספק מסגרות הולמות של חינוך מיוחד למאות ילדים עם מוגבלויות שכליות או נפשיות תושבי המשיבות 2-6. מחדלו של המשיב מהווה פגיעה בעקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל: פגיעה בשלטון החוק, פגיעה בעקרון השוויון ופגיעה בכבודם ובזכותם הבסיסית לחינוך מתאים של מאות ילדים עם מוגבלויות. המדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, אשר בימים אלו, ומאז פתיחת שנת הלימודים הנוכחית (1.9.00), אינם לומדים במסגרת כלשהי של חינוך מיוחד, או לומדים במסגרת שאינה מתאימה לצורכיהם המיוחדים. ילדים אלו עברו לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית ועדות השמה לפי הוראות חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק), ואושרה זכאותם למסגרת של חינוך מיוחד. לאחר שאושרה זכאותם כאמור, אישר המפקח על החינוך המיוחד (להלן: המפקח), המוסמך מטעם המשיב, ארגון ופתיחת כיתות חדשות עבורם בהתאם להוראות החוק ולהוראות חוזרי מנכ"ל משרד החינוך הנוגעים לעניין. אולם, המשיב לא מילא עד כה את חובתו לפי החוק וטרם הוקצו מסגרות ראויות לחינוך מיוחד עבור ילדים אלו. הנזק שעלול להיגרם לאותם ילדים, במידה שלא יוקצו התקנים כאמור, הינו קשה וממשי.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט לקבוע מועד דחוף לדיון בעתירה.

מבוא

1. עתירה זו עניינה זכותם לחינוך מיוחד של מאות ילדים ערבים בעלי מוגבלויות. ילדים אלו לא זוכים לממש את זכותם הבסיסית לחינוך, המוקנית על-פי דין לכל ילד בישראל, כתוצאה מהתנערות המשיב מאחריותו לספק להם מסגרות חינוך מתאימות. ילדים אלו מופלים גם לרעה, הן על רקע לאומם והן על רקע מוגבלותם, בחלוקת משאבים לחינוך מיוחד בכלל וביישום חוק חינוך מיוחד בפרט.

2. על חומרת מצב החינוך המיוחד בחברה הערבית עמדה הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות. בדו"ח שהגישה הוועדה, ביולי 1997, לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה נקבע:

"מעדויות שבאו בפני הוועדה, ובמיוחד עדותו של מר מוסטפא שלאעטה, יועץ חינוכי ומנהל ער"ן בנצרת, עולה כי רוב הילדים עם מוגבלויות במגזר זה ]המגזר הערבי – ע.ב.[ אינם לומדים במסגרות המתאימות לצורכיהם וכי בתי הספר המעטים לחינוך מיוחד אינם עונים על רמת תנאים מינימלית הנדרשת למסגרת חינוכית. ילדים בני גילים שונים ובעלי מוגבלויות שונות לומדים באותן כיתות, וקיימת בעיה קשה של היעדר אנשי מקצוע לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים – קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסתים ועוד. ממחקר שערך "ועד הפעולה לחינוך המיוחד בחברה הערבית", עולה כי עשרות תלמידים שהיו צריכים ללמוד במסגרת חינוך מיוחד, אינם זוכים לכך, רבים מהם אינם לומדים כלל ונשארים בבתיהם במשך חודשים".

ראו: דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות, ירושלים, יולי 1997, בעמ` 70.

3. חשוב לציין, כי גם לקראת פתיחת שנת הלימודים הקודמת (תש"ס), סבלו יישובים ערבים רבים, ובכללם הערים נצרת וסכ`נין, ממחסור חמור בכיתות לחינוך מיוחד. עשרות ילדים עם מוגבלויות, שזכאותם לחינוך מיוחד נקבעה לפי הוראות החוק, לא זכו ללמוד במסגרות שנקבעו עבורם באותה שנת לימודים, מכיוון שמשרד החינוך לא הקצה את התקנים שנדרשו, דאז, לפתיחת מסגרות אלו. לאחר שכל הפניות אל משרד החינוך, שיפעל להקצאת התקנים, עלו בתוהו, הוגשה ביום 11.10.99, עתירה בנדון לבית משפט נכבד זה: בג"צ 6819/99 ריהאם אבו סאלח ואח` נגד משרד החינוך ואח`. עוד באותו יום הוציא בג"צ צו על תנאי בעתירה וחייב את משרד החינוך להשיב תוך 20 ימים. רק בעקבות הגשת העתירה והוצאת הצו כאמור, נאות משרד החינוך להקצות שעות התקן שנדרשו לפתיחתן של 48 כיתות לחינוך מיוחד שהיו חסרות במגזר הערבי בשנת הלימודים תש"ס. עקב כך, העתירה עצמה נמחקה ביום 12.12.99, בהסכמת הצדדים. בהחלטת בית המשפט מיום 7.5.00, שניתנה בבקשה לפסיקת הוצאות שהוגשה ע"י העותרים באותה עתירה, נקבע:

"המבקשים 7-1 ]העותרים באותה עתירה- ע.ב.[ זכאים, כשאר ילדי ישראל, למסגרת חינוכית שתתאם לצרכיהם. זכות זו אינה זכות ערטילאית גרידא (והשוו: 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" ואח` נ` שר החינוך והתרבות ואח`, פ"ד נ (3) 2). זוהי זכות מפורשת הכתובה עלי ספר החוקים…המשיב אינו מתכחש לחובתו זו, כשם שאינו מתכחש (ואינו יכול להתכחש) לעובדה שביום 1.9.99 לא נפתחו הכיתות הדרושות במגזר הערבי".

בג"צ 6819/99 ריהאם אבו סאלח ו- 8 אח` נ` משרד החינוך , תק-על 2000(2) 701.

הרקע העובדתי

4. בשנת הלימודים הנוכחית (תשס"א) עלה הצורך בפתיחת כיתות חדשות לחינוך מיוחד ביישובים ערביים, זאת עבור ילדים עם מוגבלויות שעברו בחודשי הקיץ אשתקד ועדות השמה לפי הוראות החוק, ואושרה זכאותם לחינוך מיוחד. תוספת הכיתות בכל יישוב ויישוב התבקשה בשנת הלימודים הנוכחית כתוצאה של ריבוי טבעי וגידול בצרכים בקרב האוכלוסייה הערבית. בערים נצרת וסכ`נין קיים מחסור בשלוש כיתות לחינוך מיוחד בכל אחת מהערים. בעיר טמרה קיים מחסור בארבע כיתות לחינוך מיוחד. ביישובים דיר-חנא וכאבול קיים מחסור בכיתה אחת בכל אחד מהיישובים.

5. כל הפניות אל המשיב, מטעם הורי העותרים 1-6, מטעם העותרות 7-9 ומטעם מנהלי מחלקות החינוך במשיבות 2-6, מאז פתיחת שנת הלימודים ועד לאחרונה, עלו בתוהו והמשיב טרם הקצה את שעות התקן הבסיסיות לפתיחתן של הכיתות החדשות שאושרו ע"י המפקח. זאת, למרות שלפי הנהלים הקבועים בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך, המשיב חייב לספק את התקנים הנדרשים לפתיחת כיתות לחינוך מיוחד לא יאוחר מה-1 באוגוסט. לאחר שכל ניסיונותיהם של העותרים, ובעיקר העותרת 7, להביא לכך שהמשיב יקצה את התקנים הנדרשים מבלי להיזקק לפניה לערכאות משפטיות לא הניבו פרי, פנה ב"כ העותרים בדחיפות, בתחילת חודש נובמבר 2000, אל המשיב וביקש, כי יעשה להעברת התקנים לרשויות המקומיות הערביות באופן מיידי. פנייה זו, בנוסף לפניות נוספות בנדון שהאחרונה בהן למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה מיום 25.12.00, לא זכו להתייחסות כלשהי.

עד ליום הגשת העתירה לא ננקט כל צעד ע"י המשיב או מי מטעמו להבטחת לימודים סדירים במסגרות מתאימות לעותרים ולילדים נוספים עם צרכים מיוחדים.

הצדדים

העותרים 1-6

7. העותרים 1-6 (להלן: העותרים), הם ילדים עם מוגבלויות שעברו בחודשי הקיץ האחרון וועדות השמה לפי החוק, ונקבעה זכאותם לחינוך מיוחד. ילדים אלו אינם לומדים כיום במסגרת כלשהי של חינוך מיוחד, או שנמצאים במסגרות לא מתאימות.

העותרות הציבוריות

8. העותרת מספר 7 הינה עמותה, הפועלת ליד הרשויות המקומיות הערביות בישראל לקידום ושיפור החינוך הערבי בישראל.

העותרת מספר 8 הינה עמותה, הפועלת לקידום זכויות האדם בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה, לרבות קידום זכויותיה של האוכלוסייה הערבית בישראל.

העותרת מספר 9 הינה עמותה, הפועלת לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות פיסיות, שכליות ונפשיות, לרבות הבטחת זכותם לחינוך מיוחד בהתאם לצורכיהם המיוחדים.

המשיבים

9. המשיב מספר 1 ממונה על ביצוע חוקי החינוך, ובכללם חוק לימוד חובה, התשי"ט-1949 וחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988.

המשיבות 2-6 הינן רשויות החינוך המקומיות, אשר בתחומן מתגוררים העותרים, ואשר אחראיות, במשותף עם המשיב 1, על מתן שירותי חינוך להם.

נתוני העותרים ותכתובת עם המשיב

העותרים 1-2

10. העותרים 1-2 הם תושבי העיר נצרת, אשר עברו בחודשי הקיץ האחרון, יחד עם ילדים נוספים מהעיר נצרת, ועדות השמה לפי החוק, ונקבעה זכאותם לחינוך מיוחד. העותר מספר 1 הינו ילד בן 12, עם לקות למידה; העותר מספר 2 הינו ילד בן 14, אף הוא עם לקות למידה.

11. בהתאם להחלטות ועדות ההשמה, עלה הצורך בפתיחת שלוש כיתות חדשות של חינוך מיוחד בעיר נצרת: כיתה ח` עבור 12 ילדים לקויי למידה, כיתה ז` עבור 9 ילדים לקויי למידה וכיתה ז` עבור 13 ילדים לקויי למידה שבכללם העותרים 1-2. ביום 20.6.00 אישר המפקח האזורי על החינוך המיוחד את פתיחתן של הכיתות כאמור.

רצ"ב אישורי המפקח על המחוז, אשר מסומנים ע/1, ע/2 ו- ע/3.

12. ביום 11.9.00 פנה מנהל מחלקת החינוך במשיבה 2, מר ראג`י מנסור, אל המנהלת הכללית של משרד החינוך, גב` שלומית עמיחי, וביקש את התערבותה להבטחת העברת התקנים הנדרשים לפתיחת הכיתות החסרות בעיר. לפנייה זו קדמו, במהלך חודש אוגוסט 2000, פניות טלפוניות רבות באותו עניין לנציגי משרד החינוך והמפקח האזורי על החינוך המיוחד. פניות אלו לא זכו לכל מענה.

רצ"ב מכתבו של מר ראג`י מנסור מיום 11.9.00, אשר מסומן נספח ע/4.

13. ביום 6.11.00 פנו אביו של העותר 2, והורים אחרים, בשם ועד ההורים בבית ספר חטיבת ביניים אלזהראא בעיר נצרת, אל המנהלת הכללית של משרד החינוך, והתריעו, כי ילדיהם וילדים אחרים עם לקות לקות למידה אינם זוכים ללמוד במסגרת הולמת של חינוך מיוחד מאחר שלא הועבר התקן הנדרש לפתיחת כיתה לחינוך מיוחד עבור תלמידים עם לקות למידה בבית הספר. ההורים הפצירו במנהלת הכללית, כי תפעל להעברת התקן הנדרש לפתיחת הכתה.

מצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומנת נספח ע/5.

14. תשובת משרד החינוך ניתנה ע"י המפקח על החינוך המיוחד במחוז הצפון, מר באסם מתא, במכתב הנושא תאריך 4.1.2001, ואשר רק לאחרונה נתקבל אצל ועד ההורים בבי"ס אלזהראא. מר מתא מאשר בתשובה, כי אכן "הבקשה לפתיחת הכיתה הוגשה בזמן וכדין", אך הכיתה לא נפתחה "מאחר ואין תקציב בשנה"ל תשס"א".

מצ"ב העתק המכתב הנושא תאריך 4.1.01, אשר מסומן נספח ע/6.

15. בניגוד להחלטת ועדות ההשמה, העותרים 1-2, וילדים נוספים עם מוגבלות מהעיר נצרת, לומדים כיום במסגרת של חינוך רגיל, ללא כל תמיכה.

העותר 3

16. העותר 3, תושב העיר סכ`נין, הינו ילד בן 8, עם לקות למידה. הוא עבר בחודשי הקיץ האחרון, יחד עם ילדים נוספים מהעיר סכ`נין, ועדות השמה לפי החוק, ונקבעה זכאותו לחינוך מיוחד.

17. בהתאם להחלטות ועדות ההשמה כאמור, עלה הצורך בפתיחת שלוש כיתות מקדמות לחינוך מיוחד בעיר סכ`נין. המפקח האזורי על החינוך המיוחד, מר באסם מתא, אישר את פתיחת הכיתות בשלושה בתי ספר יסודיים בעיר. העותר 3 היה אמור ללמוד באחת מהכיתות הללו.

18. ביום 7.9.00 פנה מנהל מחלקת החינוך במשיבה 3, מר נביה אבו סאלח, אל מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, גב` רות פן, והתריע, כי משרד החינוך טרם העביר את התקנים הנדרשים לפתיחת הכיתות שאושרו, וכי כתוצאה מכך תלמידים רבים עדיין נמצאים בבתים או בכיתות רגילות, ואינם זוכים למסגרת לימודים מתאימה.

רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/7.

19. ביום 8.9.00 נתקבלה תשובת משרד החינוך, לפיה לא נתקבלה "תוספת תקציבית לפתיחת כיתות לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים".

רצ"ב העתק המכתב, ואשר מסומן ע/8.

20. בשל חשיבות העניין, פנה מר אבו סאלח ביום 16.9.00 אל המנהלת הכללית של משרד החינוך, גב` שלומית עמיחי, וביקשה, בין השאר, לקיים את הבטחותיה מיום 24.8.00 בדבר הגדלת התקציבים והקצאת התקנים הנדרשים. מר אבו סאלח ציין בפנייתו, כי המצב חמור מאוד בעיר סכ`נין, וכי הורי הילדים מתכוונים לפנות לערכאות משפטיות אם לא תיפתר הבעיה. פנייה זו לא זכתה לכל התייחסות.

רצ"ב העתק המכתב, ואשר מסומן ע/9.

21. בניגוד להחלטות וועדות ההשמה, העותר 3 וילדים אחרים עם מוגבלות מהעיר סכ`נין, אינם לומדים במסגרת הולמת של חינוך מיוחד. העותר מספר 3 לומד בתנאי צפיפות קשים, כשילדים בני גילאים שונים ובעלי מוגבלויות שונות לומדים באותה כתה, זאת בניגוד מוחלט להוראות חוזרי מנכ"ל משרד החינוך בדבר מספר התלמידים המרבי ושכבות הגיל בכיתה לחינוך מיוחד.

העותר 4

22. העותר 4, תושב העיר טמרה, הינו ילד בן 10, עם לקות למידה. הוא עבר בחודשי הקיץ האחרון, יחד עם ילדים נוספים בעירו, ועדות השמה לפי החוק, ונקבעה זכאותו לחינוך מיוחד.

23. בהתאם להחלטות ועדות ההשמה, עלה הצורך בפתיחת ארבע כיתות חדשות של חינוך מיוחד בעיר טמרה: כיתה ד` עבור 12 ילדים עם לקות למידה, שתי כיתות ג` עבור 10 ילדים עם לקות למידה בכל אחת מהכיתות, וכיתה ג` עבור 8 ילדים עם לקות למידה שבכללם העותר 4. ביום 17.6.00 אישר המפקח האזורי על החינוך המיוחד, מר באסם מתא, את פתיחתן של הכיתות כאמור.

רצ"ב אישורי המפקח על המחוז, אשר מסומנים ע/10, ע/11, ע/12 ו- ע/13.

24. בניגוד להחלטת ועדות ההשמה, העותר 4 וילדים אחרים עם מוגבלות מהעיר טמרה לומדים עד כה במסגרות של חינוך רגיל, ללא כל תמיכה.

העותרת 5

25. העותרת 5, תושבת כפר דיר-חנא, הינה ילדה בת 13, עם לקות למידה (מנת משכל גבולית). היא עברה בחודשי הקיץ האחרון, יחד עם ילדים נוספים מכפר דיר-חנא, וועדות השמה לפי החוק ונקבעה זכאותה לחינוך מיוחד.

26. בהתאם להחלטות ועדות ההשמה, עלה הצורך בפתיחת כיתה לחינוך מיוחד בכפר דיר-חנא עבור 12 ילדים עם לקות למידה שבכללם העותרת 5. ביום 20.6.00 אישר המפקח האזורי על החינוך המיוחד, מר באסם מתא, את פתיחתה של הכיתה כאמור.

רצ"ב אישור המפקח האזורי על החינוך המיוחד, אשר מסומן נספח ע/14.

27. ביום 5.9.2000 פנה מנהל מחלקת החינוך במשיבה 5, מר סלים ח`טיב, אל מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, גב` רות פן, וביקש את התערבותה הדחופה בהקצאת תקן לכיתה מקדמת בבית ספר חטיבת ביניים דיר-חנא. מר ח`טיב הדגיש בפנייתו, כי הילדים שנקבעה זכאותם ללמוד באותה כיתה בשנת הלימודים תשס"א, לא שולבו – עד אז – באף מסגרת חינוכית. מר ח`טיב צירף לפניית את רשימת שמותיהם של הילדים.

רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן נספח ע/15.

28. ביום 21.9.00 נתקבלה תשובת משרד החינוך, ולפיה לא נתקבלה "תוספת תקציבית לגידול טבעי עבור כיתות מקדמות נוספות", וכי, בשלב זה "המענה לצרכי התלמידים יהיה מתכנית השילוב". בתשובה נמסר, כי משרד החינוך "עושה מאמצים מרובים לקבל תוספת תקציבית לפתיחת כיתות חינוך מיוחד נוספות".

רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן נספח ע/16.

29. בניגוד להחלטות ועדות ההשמה, העותרת מספר 5, וילדים אחרים עם מוגבלות מכפר דיר חנא, לומדים עד כה במסגרת של חינוך רגיל, ללא כל תמיכה.

העותר 6

30. העותר 6, תושב הכפר כאבול, הינו ילד בן 9, עם פיגור שכלי קל. הוא עבר בחודשי הקיץ האחרון, יחד עם ילדים נוספים מכפרו, ועדות השמה לפי הוראות החוק, ונקבעה זכאותו לחינוך מיוחד.

31. ביום 20.6.2000 אישר המפקח האזורי על החינוך המיוחד, מר באסם מתא, פתיחת כיתה חדשה לתלמידי בית ספר יסודי (ב) בכפר כאבול: כיתה ד` עבור 14 תלמידים עם פיגור קל, שבכללם העותר 6.

רצ"ב אישור המפקח מיום 20.6.2000 לפתיחת הכתה, ואשר מסומן ע/17.

32. בניגוד להחלטות ועדות ההשמה ואישור המפקח, המשיב לא העביר את התקן הנדרש לפתיחת הכיתה החדשה, והעותר 6 לומד כיום במסגרת של חינוך רגיל, ללא כל תמיכה.

בנספחים המצורפים לעתירה מופיעים פרטים מזהים של ילדים עם מוגבלויות, מלבד העותרים, הזכאים למסגרות של חינוך מיוחד בשנת הלימודים הנוכחית. פרטים אלו נמחקו בכדי לא לפגוע בפרטיותם של הילדים.

העותרות 7-9

33. מלבד התקנים החסרים ביישובים נצרת, סכ`נין, טמרה, דיר חנא וכאבול, כמפורט לעיל, חסרות עוד כיתות רבות לחינוך מיוחד במגזר הערבי. מאות ילדים ביישובים ערבים אחרים עברו בחודשי הקיץ האחרון ועדות השמה לפי החוק, והוכרה זכאותם למסגרות של חינוך מיוחד. בהתאם להחלטות ועדות ההשמה כאמור, עלה הצורך בפתיחת כיתות חדשות לחינוך מיוחד עבור ילדים אלו בשנת הלימודים הנוכחית. פתיחתן של כיתות אלו אושרה ע"י המפקח על החינוך המיוחד, אך המשיב לא הקצה, עד כה, את התקנים הנדרשים לפתיחתן.

34. תלונות רבות בגין מחסור בכיתות לחינוך מיוחד ביישובים הערבים ממשיכות להגיע לעותרות 7-9. עפ"י ממצאי סקר צרכים, שנערך ע"י העותרת מספר 7, עולה, כי למעשה חסרות, בשנת הלימודים הנוכחית, עשרות כיתות לחינוך מיוחד במגזר הערבי. להלן חלק מהממצאים אודות מחסור זה ביישובים אחדים:

הישוב – מחסור בכיתות לחינוך מיוחד (כיתות שאושרו ע"י המפקח)

4 -עראבה
2 -אום אלפחם
2 -אכסאל
1 -אבו סנאן
1 -ג`דיידה-מכר
2 -ג`לג`וליה
2 -יפיע
2 -כפר מנדא
2 -ערערה (נגב)
2 -בסמת טבעון

תוספת הכיתות בכל יישוב ויישוב, כמפורט לעיל, התבקשה בשנת הלימודים הנוכחית כתוצאה של ריבוי טבעי וגידול צרכים.

36. זה המקום להזכיר, כי משני מסמכים שהוכנו על ידי האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך – ואשר הופצו ברבים והגיעו לידי העותרת 7 – עולה בבירור, כי קיים מחסור קשה של שעות לימוד לחינוך המיוחד במגזר הערבי, הן בשעות התקן הבסיסיות לחינוך מיוחד והן בשעות השילוב, הניתנות לילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הרגיל. משני מסמכים אלו עולה, כי קיים פער עצום בתחום זה בין המגזר היהודי למגזר הערבי, לרעת האחרון.

37. לפי המסמך הראשון, שנערך בדצמבר 1997 ומתייחס לתקני כיתות לימוד, חסרות במגזר הערבי 68 כיתות בחינוך המיוחד, שהן על פי הערכת המשרד, כ- 3,200 שעות לימודים. לפי אותו מסמך, אין מחסור דומה במגזר היהודי.

רצ"ב העתק מסמך משרד החינוך מדצמבר 1997, שמסומן ע/18.

38. לפי המסמך השני, שנערך באוגוסט 1999 ומתייחס לשעות שילוב שמקצה המשיב במסגרת תוכנית השילוב, עולה, כי במגזר הערבי חסרות 21,596 שעות שילוב, שמתוכן 5,669 חסרות במגזר הבדואי ו- 1,563 חסרות במגזר הדרוזי. במקביל, ובהתאם לאותו מסמך, אין מחסור דומה במגזר היהודי. יצוין, כי תוכנית השילוב באה בעיקר כדי להבטיח תמיכה טיפולית וחינוכית לתלמידים בעלי לקויות שונות, הלומדים במסגרות החינוך הרגיל. לפי תוכנית זו מסגרות החינוך הרגיל מקבלות שירותי חינוך מיוחד לטיפול בתלמידים בעלי לקויות שונות, אשר ממשיכים בלימודיהם במסגרת הכיתה הרגילה ומשולבים בה מבחינה לימודית וחברתית עם תמיכה מתאימה, וכך נמנעת הפנייתם אל ועדות ההשמה ואל מסגרות החינוך המיוחד. במסגרת תוכנית השילוב נקבעת, עפ"י מודל חלוקה מסוים, מכסת שעות שילוב לכל יישוב ויישוב..

רצ"ב העתק מסמך משרד החינוך מיום 1.8.99, שמסומן ע/19.

39. בהקשר זה יצוין, כי בתגובת משרד החינוך שהוגשה בבג"צ 5466/00 ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי ואח` נ` משרד החינוך (תלוי ועומד) נמסר, כי קיים כיום פער בשעות השילוב, בין המגזר היהודי למגזר הערבי, "בהיקף של כ- 16,635 שעות".

40. זאת ועוד, הוועדה הציבורית להכנת תוכנית חומש לחינוך הערבי (ועדת בן-פרץ), אשר מונתה על ידי המשיב, התריעה, כי קיימת צפיפות יתר בכיתות של חינוך מיוחד במגזר הערבי, ובהמלצותיה מיום 26.2.98 המליצה להוסיף 125 כיתות לחינוך המיוחד ביישובים הערבים. מספר זה כולל בניית כיתות על מנת להקטין את מספר התלמידים בכיתה ולהעמידו על פי התקן, שנקבע על ידי משרד החינוך.

רצ"ב העתק המלצות ועדת בן-פרץ הנוגעות לחינוך המיוחד, שמסומן ע/20.

41. בסמוך לפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, הודיע יועץ שר החינוך, מר עבד אלחלים זועבי, ליו"ר העותרת 7, מר ראג`י מנסור, כי לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הוגשו על ידי מפקח החינוך המיוחד במחוז הצפון כ- 20 בקשות לפתיחת כיתות לימוד חדשות לחינוך מיוחד ביישובים הערבים במחוז הצפון. יצוין, כי המדובר בכיתות שפתיחתן אושרה על ידי המפקח עבור ילדים שעברו ועדות השמה לפי החוק.

כאמור, עד היום טרם הוקצו תקנים כנדרש בגין הבקשות הנ"ל.

42. בנוסף, עניין הקצאת התקנים הנדרשים לפתיחת כיתות כאמור ביישובים הערביים עלה לדיון בישיבה מיום 24.8.2000, בין המנהלת הכללית למשרד החינוך, גב` שלומית עמיחי, לבין נציגי העותרת 7. באותה ישיבה, שהתקיימה לנוכח מצבו הקשה של החינוך הערבי, גב` עמיחי התחייבה לדאוג למסגרות חינוך, כיתות מקדמות חדשות, לכל תלמידי החינוך המיוחד במגזר הערבי; התחייבות זו לא קוימה.

רצ"ב סיכום הישיבה מיום 24.8.00 כפי שנוסח ע"י נציגי העותרת 7, ואשר מסומן נספח ע/21.

פניות ב"כ העותרים אל המשיב

43. ביום 7.11.00 פנה ב"כ העותרים אל גב` רות פן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך, ואל גב` דורית מורג, היועצת המשפטית של המשרד, וביקשן, כי יפעלו באופן מיידי להבטחת מסגרות ראויות של חינוך מיוחד לילדים ערבים בעלי צרכים מיוחדים בערים נצרת, סכ`נין, עראבה, כאבול ובשאר היישובים הערבים שבהם חסרים תקנים. ב"כ העותרים התריע, כי אי העברת התקנים הנדרשים מותיר מאות ילדים בעלי צרכים מיוחדים ללא כל מסגרת של חינוך מיוחד או במסגרות שאינן עונות על צורכיהם, וכי זה מצב פסול ובלתי חוקי שיש לתקנו ללא כל דיחוי.

רצ"ב מכתבו של ב"כ העותרים, ואשר מסומן נספח ע/22.

44. בהעדר התייחסות כלשהי לפניה הנ"ל, שלח ב"כ העותרים ביום 21.11.00 תזכורת דחופה בנדון, שאף היא לא זכתה לכל מענה.

רצ"ב העתק הפניה מיום 21.11.00, אשר מסומנת נספח ע/23.

45. בשל דחיפות העניין, פנה ב"כ העותרים ביום 25.12.00 אל מ"מ מנהל מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה, גב` אסנת מנדל, וביקש את התערבותה המיידית על מנת לפתור את הבעיה ביישובים נצרת, סכ`נין, עראבה, טמרה, דיר חנא, כאבול ויישובים ערבים אחרים, לרבות אלו שצוינו בסעיף 34 לעתירה, ללא צורך בפנייה לערכאות משפטיות. בפנייתו הדגיש ב"כ העותרים, כי אי הקצאת התקנים הנדרשים ביישובים הערבים מהווה הפרה בוטה של חובותיו של המשיב לפי חוקי החינוך, וכי מחדלו של המשיב מסב נזקים ממשיים למאות ילדים ערבים עם מוגבלויות. ב"כ העותרים הדגיש, כי העניין דחוף ביותר ואינו סובל כל דיחוי נוסף. מכתב זה לא זכה לכל התייחסות.

רצ"ב העתק הפנייה מיום 25.12.00, ואשר מסומנת נספח ע/24.

עד כה, ולמרות שחלפו יותר מארבעה חודשים מאז פתיחת שנת הלימודים, טרם נתקבלה התייחסות עניינית מטעם משרד החינוך לפניות העותרים או בא כוחם.

הטיעון המשפטי

הזכות לחינוך

46. הזכות לחינוך ואופן מימושה עוגנו בחוקים שונים שבעיקרם הם חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 וחוק החינוך המיוחד, התשמ"ח-1988, אשר מטילים על המשיב חובה לספק חינוך מתאים לכל הילדים במדינת ישראל, ובכלל זה העותרים.

47. על-פי סעיף 7(א) לחוק לימוד חובה המדינה אחראית למתן חינוך חובה חינם בהתאם לחוק. על-פי סעיף7(ב) לחוק, קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך חובה חינם מוטל על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף.
על-פי סעיף 15 לאותו חוק, המשיב 1 הוא הממונה על ביצוע החוק. על משיב זה, אם כן, לדאוג ליישום החוק.

48. על-פי חוק חינוך מיוחד, המדינה אחראית למתן חינוך מיוחד בהתאם לחוק. בסעיף 3 לחוק נקבע, כי יש לספק לכל ילד הזקוק לחינוך מיוחד – "ילד עם צורכים מיוחדים" כמשמעו בחוק – מסגרת חינוכית המותאמת לצרכיו, באזור מגוריו או קרוב אליו ככל האפשר. בהתאם לפרק ג` לחוק, היקף זכאותו של ילד עם צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד, תקבע על ידי ועדות השמה שהרכבן נקבע בסעיף 6 לחוק, וכולל אנשי מקצוע ונציגים ממשרד החינוך, מרשות החינוך המקומית ומועד ההורים הארצי לחינוך המיוחד.

49. לפי סעיפים 4(ב) ו-(ד) לאותו חוק, חובת אספקת החינוך, לרבות קיום מוסדות חינוך מתאימים, מוטלת הן על משרד החינוך והן על הרשות המקומית, בהיותה רשות חינוך מקומית.

50. במסגרת חלוקת התפקידים הנוהגת בין המשיב לבין רשויות החינוך המקומיות, אחריותו של הראשון היא להקצות את התקנים הבסיסיים לכיתות החינוך המיוחד שעולה צורך בפתיחתן, בהתאם להחלטות ועדות ההשמה. על-פי נוהל אישור כיתות חינוך מיוחד ]חוזר המנהל הכללי, נח/ 8(ב)[ מיום 1.4.98, הרי משאישר המפקח על החינוך המיוחד את פתיחת הכיתות החדשות, יעביר את הדו"חות אשר כוללים את נתוני התלמידים בכל כיתה וכיתה למנהל מחלקת התקן במחוז לצורך הקצאת שעות התקן הנדרשות לפתיחת הכיתות. עפ"י חוזר המנכ"ל, הקצאת התקנים לשנת הלימודים הבאה תהיה לא יאוחר מ-1 באוגוסט בכל שנה.

רצ"ב העתק הנוהל הנוגע לענייננו בחוזר המנכ"ל, ואשר מסומן ע/25.

51. מן האמור לעיל עולה, כי כל ילד במדינת ישראל זכאי לחינוך חינם הולם, אשר יתאים לצרכיו. ילד, אשר נזקק לחינוך מיוחד בשל מוגבלות שכלית, גופנית או נפשית, זכאי מהמדינה למסגרת לימוד ייחודית מותאמת למוגבלותו, אשר תאפשר לו, ככל האפשר, לשפר את תפקודו, לממש את יכולתו ולהשתלב בחברה. חובתו של המשיב, אם כן, לספק לעותרים ולילדים עם מוגבלות מסגרת חינוך הולמת, שתבטיח להם לימודים סדירים ורציפים, בהתאם לצורכיהם המיוחדים.

52. אופייה של הזכות לחינוך מיוחד ודרכי ביצועה פורטו בחוק החינוך המיוחד, כמתואר לעיל. המשיב חייב להבטיח באופן פוזיטיבי ומיידי את זכותם לחינוך מיוחד של העותרים, בהתאם לחוק. מקום שהזכות שבדין היא מפורטת, אזי שומה על הרשות לבצעה ללא שיהוי:

"אכן, המצב עשוי להיות שונה כאשר קיימת חובה סטטוטורית ספציפית, הקובעת לא רק את הזכות לשירות, אלא גם את טיבו והיקפו המוגדרים. במצב כזה, משקלם של שיקולי תקציב וסדרי עדיפויות יורד, ובדרך כלל על הרשות לקיים את חובותיה החוקיות ככתבן וכלשונן."

בג"ץ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" ואח` נ` שר החינוך, פ"ד נ(3) 2, 16.
ראו גם: בג"ץ 467/84 עזרא נ` ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט (1) 745, 753.

53. המשיב לא העביר עד כה את התקנים הדרושים לפתיחת כיתות לחינוך מיוחד עבור העותרים וילדים נוספים, הזכאים ללמוד במסגרת של חינוך מיוחד בשנת הלימודים הנוכחית. בכך הפר המשיב באופן ברור ובוטה את חובותיו לפי חוקי החינוך כלפי ילדים אלו, ובשל מחדלו ילדים אלו אינם נמצאים כיום, לאחר שחלפו כחמישה חודשים מפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, במסגרת לימודים ראויה.

54. מחדלו של המשיב מונע מהעותרים מלממש את זכותם היסודית והמהותית לחינוך. הזכות לחינוך מעוגנת במגילת העצמאות, אשר מבטיחה חופש חינוך ותרבות לכל אזרחי מדינת ישראל. זכות זו קיבלה משנה חשיבות עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר אימץ את עקרונות היסוד של מגילת העצמאות, גם לאור חשיבותו המכרעת של החינוך באשר לאופן התהוות אישיותו של הפרט והשתלבותו התקינה בחברה.

55. הזכות היסודית לחינוך מעוגנת היטב במשפט הבינלאומי. בסעיף 28 לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991, נקבע, כי "המדינות החברות מכירות בזכותו של הילד לחינוך, ובמטרה להשיג זכות זו בהדרגה ועל בסיס הזדמנות שווה: ידאגו לכך כי מידע והדרכה חינוכיים ומקצועיים יהיו נתונים להשגה ונגישים לכל הילדים."
בדומה, גם בסעיף 13 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שאותה אשררה מדינת ישראל בשנת 1991, נקבעה החובה לספק חינוך חובה חינם זמין ונגיש לכל. על החובה המשפטית לפרש דברי חקיקה ישראליים בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי, ראו:

ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ` שדה אור, תק-על 98 (2) 396, 399.
ע"פ 3112/94 אבו חוסין נ` מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 422, 430.
ע"א 1137/93 אשכר נ` היימס, פ"ד מח (3) 641, 659.
א` ברק, פרשנות במשפט: כרך ב` – פרשנות בחקיקה (הוצאת נבו – 1993), 575.
Eyal Benvnisty, "The Influence of International Human Rights Laws on The Israeli Legal System: Present and Future". 28 Is.L.Rev. 137 (1994).

56. החינוך הינו צורך בסיסי לקיומו בכבוד של הפרט. החינוך מקנה ידע, מיומנות וכלים בסיסיים החיוניים לפרט בבואו לממש את עצמו ואת יכולתו בכל תחומי החיים. כלים אלו הכרחיים, אם כן, למימוש זכויות יסוד אחרות של הפרט שבמרכזן הזכות לחופש ביטוי, הזכות לחופש עיסוק והזכויות הפוליטיות. שלילת הזכות לחינוך מעמידה את הפרט בעמדת מוצא נחותה מזו של הזולת, ומגבילה בפניו, באופן ניכר, את אפשרויות ההשתלבות בחברה לרבות במעגל העבודה. נחיתות זו משפילה את הפרט ופוגעת בכבודו. בית המשפט עמד בעניין שוחרי גיל"ת הנזכר לעיל, על חשיבותה של הזכות לחינוך, והקשר ההדוק שלה לזכויות יסוד חוקתיות אחרות:

"אכן, החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה. החינוך הוא חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי חופשי חי ומתפקד. הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, בה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחה של הקהילה כולה….החינוך הוא, בלי ספק, מכשיר חשוב בהבטחת זכויותיו וחירויותיו של כל פרט ופרט, ובמימושן של הזכויות הפוליטיות הבסיסיות הנתונות לו, ובהן חופש הביטוי, והזכות לבחור ולהיבחר."

בג"צ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ` שר החינוך, לעיל, עמ` 25-24.

זכותם של העותרים לחינוך הינה זכות מהותית. היינו, זכות לחינוך מתאים שיאפשר להם לממש את עצמם ואת יכולתם ככל הניתן, ויבטיח להם השתלבות בחברה מתוך עמדת פתיחה זהה לזו של הזולת. מימוש הזכות לחינוך ביחס לעותרים ולילדים אחרים עם מוגבלות משמעו הענקת אמצעים ייחודיים המותאמים למוגבלותם, ובכלל זה הבטחת מסגרות חינוך העונות על צורכיהם. המשיב לא סיפק לעותרים מסגרות מתאימות כאמור, דבר המהווה פגיעה בזכותם היסודית לחינוך.

הפליה על בסיס לאום

57. הנתונים המוצגים בסעיפים 42-37 לעתירה, הנסמכים על נתוני המשיב או מי מטעמו, וכן הנתונים שיוצגו להלן, מלמדים בבירור כי המשיב מפלה לרעה את הילדים הערבים בעלי צרכים מיוחדים בהקצאת תקנים ומשאבים בחינוך המיוחד לעומת המגזר היהודי.

58. משמעות המחסור הקשה של משאבים ושעות תקן בסיסיים לחינוך המיוחד במגזר הערבי היא, כי מאות ילדים ערבים עם מוגבלויות אינם זוכים כיום למסגרת הטיפולית הראויה, לה הם זכאים לפי חוקי החינוך בדומה לילדים יהודים.

59. לא זו אף זו, מערכת החינוך המיוחד הערבי סובלת ממצוקה חמורה וקיימים פערים ניכרים בינה לבין מערכת החינוך המיוחד העברי. ביום 20.7.2000 פרסמה הוועדה הציבורית לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד (להלן: הועדה) את מסקנותיה. הוועדה קובעת באופן חד-משמעי, כי התלמידים הערבים סובלים מהפליה קשה בתחום החינוך המיוחד:

"מתקיימים אפליה ואי-שוויון משמעותיים ביותר בהקצאת תקציבים ומשאבים לשירותי החינוך המיוחד, בעקר בשילוב, ובנגישות לשירותים אלה, במערכת החינוך באופן כללי, והן בין החינוך העברי והערבי. עם זאת, מדגישה הוועדה כי החתך הבולט והמשמעותי ביותר באי-שוויון מתקיים בין החינוך הערבי והעברי: אמנם בתי-הספר לחינוך מיוחד המופעלים כיום בחינוך הערבי מתוקצבים מהתקציב המיועד ליישום החוק, אך אחד הגורמים המרכזיים הפוגעים ביישום שוויוני של החוק הוא העדר הקצבות ומשאבים לפיתוח תשתית בינוי פיזית העונה על הצרכים. כמו כן, מערכת החינוך הערבי מאופיינת על-ידי מחסור מתמשך ומשווע בכוח אדם מיומן ומקצועי, בכלים אבחוניים תקפים ומהימנים. הוועדה מציינת כי הקצאת המשאבים נעשית באופן שאינו מאפשר להתמודד עם סגירת פערים, פיתוח תשתית פיזית מתאימה והתמודדות עם הצרכים הנובעים מגידול טבעי באוכלוסייה ומשכיחות דיפרנציאלית של צרכים מיוחדים, נכויות ומוגבלויות בקרב קבוצות חברתיות שונות. כתוצאה מכך, שיטת ההקצבה הקיימת ממסדת לאורך זמן את אי השוויון בחלוקת המשאבים והתקנים, תוך פגיעה מהותית בעקרון השוויון במתן השירותים, זמינותם ואיכותם."

ראו: דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד, יולי 2000, בעמ` 30-29.
רצ"ב העמודים הרלוונטיים מפרק ב` לדו"ח, אשר מסומן ע/26.

60. הוועדה עמדה על ההפליה הקיימת ביישום המלצות ועדות ההשמה והמחסור בתקנים ומשאבים אחרים במגזר הערבי:

"הוועדה מצאה כי מתקיים אי-שוויון ניכר בסיכוי היחסי של תלמידים מקבוצות חברתיות שונות למימוש המלצות ועדת השמה בעיקר בחינוך הערבי, והבדווי. מעדויות שונות שהובאו בפני הוועדה עולה כי במקרים רבים לא מיושמות ההמלצות של ועדות ההשמה, ובעיקר כאשר מדובר בשילוב, הן כתוצאה ממחסור במסגרות מתאימות והן כתוצאה ממחסור בתקנים ובמשאבים אחרים." (שם, בעמ` 32).

61. יצוין, כי לאור האפליה הקיימת ביישום חוק חינוך מיוחד במגזר הערבי, הוועדה המליצה על אימוץ מדיניות של העדפה מתקנת (AFFIRMATIVE ACTION) בהקצאת המשאבים ובפיתוח שירותים בתחום החינוך המיוחד, במערכת החינוך הערבי (שם, בעמ` 30):

"הוועדה ממליצה על מתן העדפה מתקנת בהקצאת המשאבים ובפיתוח השירותים לקבוצות חברתיות מקופחות בתחום החינוך המיוחד והשילוב, במערכת החינוך הערבי בכלל, ובמערכת החינוך המשרתת את היישובים הבדווים, וכן בחינוך החרדי. מדיניות ההעדפה המתקנת הזו תבוא לידי ביטוי בהקצאת המשאבים הדרושים לפיתוח תשתית מבנית, להכשרת כוח-אדם מקצועי בתחומים הרלוונטיים ובפיתוח הכלים האבחוניים והטיפוליים הדרושים, כל זאת במטרה לסגור פערים ולהבטיח שוויון והוגנות בנגישות לשירותי החינוך המיוחד ובזמינותם."

62. בנוסף, לאחרונה פרסמה עמותת "שתי"ל", העוסקת במתן שירות תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי, דו"ח המתייחס לחינוך המיוחד בחברה הערבית בישראל. הדו"ח סוקר את מערכת החינוך המיוחד הערבי ומלמד על קיומה של הזנחה מתמשכת ושל אפליה מוסדית רבת שנים בתחום החינוך המיוחד במגזר הערבי. הדו"ח מצביע בבירור על כך שחוק חינוך מיוחד אינו מיושם באופן שוויוני בחינוך הערבי, וכי ילדים רבים שהוכרו בועדות השמה כזכאים לחינוך מיוחד אינם זוכים למסגרות מתאימות כנדרש בחוק. יצוין, כי עפ"י הנתונים שהובאו בדו"ח, שיעור הילדים עם צרכים מיוחדים גבוה יותר ביישובים הערבים מאשר ביישובים היהודיים. חרף זאת, שיעור הנהנים משירות בחינוך הערבי נמוך יותר.

ר` דו"ח עמותת שתי"ל, "חינוך מיוחד בחברה הערבית בישראל: פרופיל של אפליה מוסדית", יוני 2000.

63. על ההפליה הגלומה במצבם של ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה הערבית עמדה גם הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושאי זכויות אנשים עם מוגבלות, שקבעה, כי "על רקע ההתקדמות שחלה ביישום חוק חינוך מיוחד, בולטת חומרת המצב במגזר המיעוטים". (ראו גם סעיף 2 לעתירה).

ראו: דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות, ירושלים, יולי 1997, בעמ` 70.

64. מכל האמור לעיל עולה, כי המשיב אינו ממלא את חובתו שבדין כלפי ילדים ערבים עם מוגבלות, והוא מפלה אותם לרעה בחלוקת המשאבים לחינוך המיוחד בכלל, וביישום חוק חינוך מיוחד בפרט. בענייננו, הקצאת שעות תקן בסיסיות במגזר הערבי לוקה בהפליה פסולה בהשוואה למגזר היהודי, זאת ללא כל הצדקה עניינית. עקרון השוויון הינו עקרון יסוד מרכזי בשיטתנו המשפטית. חל איסור לנהוג באפליה על רקע לאום או מוגבלות. שורה ארוכה של פסקי דין עיגנו את המעמד החוקתי שזכה לו עקרון זה בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בג"צ 5394/92 הופרט נ` "יד ושם", פ"ד מח(3) 353, 362;
בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל נ` דנילוביץ` ואח`, פ"ד מח(5) 749, 760;
בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ` ממשלת ישראל ואח`, פ"ד מח(5) 501, 521, 526;
בג"צ 451/94 מילר נ` שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94, 133.

65. בית משפט נכבד זה עמד על משמעותה הקשה של פגיעה בעקרון זה:

"ההפליה היא נגע היוצר תחושת קיפוח ותסכול. היא פוגמת בתחושת השייכות ובמוטיווציה החיובית להשתתף בחיי החברה ולתרום לה. חברה אשר בה נוהגת הפליה אינה חברה בריאה, ומדינה שבה נהוגה הפליה לא תוכל להקרא מדינה מתוקנת".

בג"צ 104/87 נבו נ` ביה"ד הארצי לעבודה ואח`, פ"ד מד(4) 749, 760.

66. בבג"צ 6698/95 קעדאן נ` מינהל מקרקעי ישראל ואח`, פ"ד נד(1) 258, 278, עמד בית המשפט על הכלל הברור בעניין ההפליה על בסיס לאום או דת:

"התרגום המעשי של תפיסות יסוד אלה באשר לשוויון הינו כי תכליתה (הכללית) של כל חקיקה הינה להבטיח שוויון בין בני האדם בלא הפליה על בסיס של דת או לאום. טיפול שונה בשל דת או לאום הוא טיפול `חשוד` והוא לכאורה טיפול מפלה".

67. על רקע האפליה הקשה הקיימת בתחום החינוך המיוחד במגזר הערבי, לרבות בחלוקת שעות שילוב במסגרת תוכנית השילוב המופעלת ע"י משרד החינוך, תמוהה ביותר הודעתו של המשיב, שניתנה במכתבו מיום 21.9.00 הנ"ל (נספח ע/16), ולפיה מאחר שלא נתקבלה בשנת הלימודים הנוכחית תוספת תקציב לפתיחת כיתות לחינוך מיוחד במגזר הערבי, הרי "בשלב זה, המענה לצרכי התלמידים יהיה מתכנית השילוב ותכנית לימודים מותאמת לצרכיהם".

לעניין האפליה הקיימת בתחום תוכנית השילוב ראו: בג"צ 5466/00 ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי ואח` נ` משרד החינוך (תלוי ועומד), הנזכר לעיל.

הפליתם של הילדים הערבים בהקצאת שעות תקן כאמור מקבלת משנה תוקף במקרה דנן עת מדובר לא רק בהפליה על רקע השתייכות לקבוצת מיעוט לאומי, אלא גם בהפליה כלפי אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.

פגיעה בכבוד והפליה פסולה על בסיס מוגבלות

68. העותרים כמו גם מאות ילדים ערבים נוספים עם מוגבלות, מופלים גם על רקע מוגבלותם. במקרה דנן ילדים אלו לא זוכים לחינוך מתאים והולם, בזהה לכלל הילדים בישראל, אך בשל מוגבלותם.

69. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998, עליו אמר השופט חשין, בבג"צ 6790/98 אברץ ואח` נ` פקיד הבחירות לעיריית ירושלים ואח`, פ"ד נב (5) 323, כי "כמוהו כחוקי יסוד" קובע בסעיף 1, כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות". סעיף 2 לחוק קובע, כי מטרתו של החוק היא "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו."

70. מחדלו של המשיב פוגע בעקרון השוויון ובכבודם של העותרים ושל מאות ילדים עם מוגבלות, ומונע מהם השתתפות אמיתית ופעילה בחיי החברה, תוך מיצוי מלוא יכולתם. בית משפט נכבד זה כבר קבע, כי כל הפליה נגד אדם אך בשל מוגבלותו היא פסולה ועומדת בסתירה מוחלטת לערכים החוקתיים בשיטתנו ש"במרכזם של ערכים אלה עומד כבודו של הנכה והשוויון בינו לבין שאר בני אדם."

בג"צ 7081/93 בוצר נ` המועצה המקומית "מכבים-רעות", פ"ד נ (1) 19, 26.

71. מוטלת על המשיב, אם כן, חובה לאפשר לעותרים שוויון הזדמנויות בחינוך. בכדי לאפשר לכל ילד עם מוגבלות אפשרות ראויה להפקת מלוא התועלת מהחינוך – כמו כל ילד שאינו עם מוגבלות – יש להעניק לו חינוך נגיש המותאם לצרכיו, "שאם לא כן ייפגע כבודו, ייפגע שוויון ההזדמנות שלו, וייפגע שילובו בחיי החברה". (שם, עמ` 26).

72. בפסק דין בוצר, הנזכר לעיל, עמד נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק, על הדרישה לפעול לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחיי החברה ולתת מענה לצורכיהם, בקובעו:

"אכן בעבר שררה ההשקפה כי הנכה הוא שונה, ועל כן יש לטפל בו תוך הפרדה מהחברה…כיום שוררת ההשקפה, כי יש לשלב את הנכה בתוך החברה, ולהבטיח לו שוויון של הזדמנות… הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה בה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עימו בבדידותו, אלא לשלבו – תוך שימוש לעיתים בהעדפה מתקנת – במירקם הרגיל של חיי החברה. ברוח דומה נוהגות מדינות דמוקרטיות… הבטחת שוויון הזדמנויות לנכה עולה כסף. חברה האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון מוכנה לשלם את המחיר הנדרש". (שם, בעמ` 26).

לעניין החובה לתת מענה הולם לצרכים המיוחדים של אדם עם מוגבלות ראו גם את דבריה של השופטת שטרסברג-כהן בבג"צ 4541/94 מילר נ` שר הביטחון ואח`, פ"ד מט (4) 94, 120.

מחדלו של המשיב מהווה הפליה הן על רקע לאום והן על בסיס מוגבלות. הפליה כפולה זו, שכתוצאה ממנה נשללת אף הזכות היסודית לחינוך, פוגעת קשות בכבודם של העותרים. הזכות לכבוד מעוגנת, כאמור, בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פגיעה זו אין לה כל הצדקה ואינה באה לשרת תכלית ראויה כלשהי.

הנזק שנגרם לעותרים

על הנזק שנגרם לעותרים ניתן ללמוד מסעיף 2 לחוק חינוך מיוחד, אשר קובע את מטרות החינוך המיוחד: "לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד החריג, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה במעגל העבודה". ברור, כי בהעדר מסגרת מתאימה לחינוך מיוחד מסוכלות מטרות אלו.

73. החקיקה המקיפה, המעגנת את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, נובעת מתוך הכרה מוסרית בזכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתף בחיי החברה באופן עצמאי ומכובד. בתחום החינוך, חוק חינוך מיוחד מבוסס על ההכרה בצורך להעניק לילדים עם מוגבלויות אמצעים ייחודיים שיאפשרו להם לממש את יכולתם ולהשתלב בחברה, זאת באמצעות תוכניות חינוכיות אישיות שתועברנה לילדים ע"י אנשי מקצוע מטפלים. תוכניות אלו הכרחיות להמשך התפתחותו של הילד ולמיצוי יכולתו. בהעדר מסגרת ראויה של חינוך מיוחד, לא ניתן להעניק טיפול אישי מקצועי כזה.

74. העדר מסגרת לימודית מתאימה לעותרים בשנת הלימודים הנוכחית עלול לגרום לנסיגה משמעותית בהתפתחותם ובהישגיהם עד כה. כאמור, בשל מחדלו של המשיב ילדים רבים נשארים בבתים ואינם זוכים ללמוד במסגרת כלשהי של חינוך מיוחד, ונשללת מהם כל פעילות חינוכית או מקצועית ראויה. אחרים לומדים במסגרות של חינוך רגיל, ללא כל תמיכה. ילדים אחרים נאלצים ללמוד במסגרות שאינן עונות על רמת תנאים מינימאלית הנדרשת לפי תקני החינוך. במסגרות אלו ילדים רבים בני גילאים שונים ובעלי מוגבלויות שונות לומדים באותן כיתות בתנאי צפיפות קשים. מצב זה אינו מאפשר טיפול פרטני-מקצועי.

אי הימצאותם של העותרים במסגרות המותאמות לצורכיהם המיוחדים מונע כל סיכוי למיצוי יכולתם וגורם לאי השתלבותם בעתיד בתחומי החיים העיקריים לרבות בהשכלה גבוהה ובתעסוקה. ילדים רבים שיש להם פוטנציאל אישי להשתפר ולהתקדם, אינם זוכים לטיפול פרטני-מקצועי במסגרת הולמת של חינוך מיוחד. נהפוך הוא, הימצאותם של ילדים אלו במסגרות לא מתאימות, מסבה להם נזקים ומונעת מהם לממש את הפוטנציאל האישי הגלום בהם. במקרים מסוימים נזק זה הינו בלתי הפיך.

סיכום

75. המשיב אינו ממלא את חובתו שבדין כלפי מאות ילדים ערבים עם מוגבלויות, לספק תקנים לחינוך מיוחד לפתיחתן של עשרות כיתות לחינוך מיוחד, שעלה צורך בפתיחתם בשנת הלימודים הנוכחית עבור ילדים אלה. כתוצאה ממחדלו של המשיב, העותרים, ומאות ילדים ערבים עם מוגבלויות, הזכאים מכוח החוק ומכוח עקרונות יסוד שבשיטתנו המשפטית לחינוך מיוחד, אינם זוכים, בזהה לשאר ילדי ישראל, לממש את זכותם היסודית לחינוך מתאים העונה על צורכיהם המיוחדים. ילדים אלו לומדים כיום במסגרות של חינוך שאינן מותאמות לצורכיהם, בתנאים קשים: צפיפות יתר ופער גילאים. ילדים רבים אף נמצאים מחוץ לכל מסגרת חינוכית. מן האמור לעיל עולה בבירור, כי ילדים אלו אף מופלים לרעה על רקע לאומם ומוגבלותם בחלוקת משאבים ושעות תקן בסיסיות לחינוך מיוחד. הפליה זו פוגעת, שלא כדין, בכבודם של הילדים.
מחדלו של המשיב מעמיק את חוסר השוויון בהזדמנויות החינוך שהאוכלוסייה הערבית בישראל שרויה בו. המשך המצב הקיים יביא להגדלת הפערים הקיימים בין מערכת החינוך המיוחד הערבי לבין מערכת החינוך המיוחד העברי, זאת בהתחשב בכך שגם בשנת הלימודים הבאה, קרוב לוודאי, יהיה צורך בפתיחת כיתות נוספות לחינוך מיוחד במגזר הערבי כתוצאה מריבוי טבעי וגידול בצרכים בקרב האוכלוסייה הערבית.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תגובת המשיבים להופכו למוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד.

____________
עאוני ב