טלי ניר
הדחקה היא מנגנון יעיל מאד. היא מאפשרת לנו להמשיך את חיינו למרות סיטואציות קשות, ובכך מאפשרת לנו לשרוד. אבל לעתים הדחקה מביאה לכך שאיננו מתמודדים עם המציאות. במקרים רבים, היא תתפוצץ לנו בפרצוף.
במדינה כמו ישראל, העמוסה בסיטואציות קשות, הדחקה היא עניין שבשגרה – גם מבחינה אישית וגם מבחינה לאומית. לכן, מאד לא מפתיע שחקירת הלחימה בעזה נעשתה ברמה מינורית בחודשיים שחלפו מאז הסתיים מבצע "עופרת יצוקה". עד לימים האחרונים נערכו בצה"ל תחקירים מבצעיים, אבל לא נפתחו חקירות של ממש לגבי חשדות לפשעים שייתכן שבוצעו.
כמו במקרים רבים בעבר, אנחנו מעדיפים להדחיק. למרות העדויות הקשות על הרג אזרחים חפים מפשע, פגיעה במבנים אזרחים, הרס רכוש פרטי ועוד, בחרה ישראל שלא לקיים חקירה אמיתית של מה שקרה שם. השיח הציבורי עד עתה חזר שוב ושוב על כך שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, והעדויות מעזה נתפסו כעוד ניסיון להכפיש אותנו.
רק כעת, לאחר שחיילים שלנו התחילו לספר על פעולות שנחשדות כלא חוקיות, מתחיל מומנטום שאולי יביא לחקירה יותר רצינית. העדויות האלו, מפי אלה שהשתתפו בלחימה עצמה, שמות מולנו מראה שאינה מאפשרת יותר להדחיק.
גופים פלסטינים ובינלאומיים רבים אוספים בימים אלה עדויות מעזה, ולא ירחק היום שבו יוגשו תביעות בינלאומיות להעמיד לדין של מפקדים וחיילים שהשתתפו בלחימה. באופן פרדוקסלי, המוצא היחיד מהסבך הזה הוא קיום חקירה עצמאית בישראל.
המשפט הבינלאומי אינו מאפשר העמדה לדין בחו"ל, במקום שבו המדינה עצמה עשתה מה שמוגדר "חקירה ראויה". אבל, חקירה כזו צריכה להיעשות על ידי גוף עצמאי ובלתי תלוי, ולא על ידי צה"ל עצמו, והיא אמורה להיות מיידית, פומבית ואפקטיבית.
ממשלת ישראל צריכה לקבל באופן הדחוף ביותר החלטה אמיצה, ולמנות גוף בלתי תלוי לחקור את החשדות. החקירה צריכה להתמקד בפקודות ובהנחיות, שניתנו לקראת המבצע ובמהלכו, ובמי שנתנו אותן. זו אינה צריכה להיות חקירה של אירועים נקודתיים, שעיקרם יישום הפקודות בשטח.
מעדויות החיילים שנחשפו בימים האחרונים נראה, לכאורה,כי היתה בעיה מערכתית. שהמסר שהועבר לחיילים היה: הכל מותר. לכן, החקירה אינה צריכה להתרכז בש.ג., אלא במי ששלחו את החיילים.
את החקירה לא יכול לנהל הצבא, או כל מי שהיה מעורב בקבלת החלטות במהלך המבצע, שהרי ברור שגוף שחוקר את עצמו לא יכול להחשב כעצמאי. התחקירים המבצעיים הנוכחיים או חקירת מצ"ח לא יוכלו למנוע העמדות לדין בחו"ל. רק חקירה שתנוהל על ידי גוף מומחה ועצמאי, ושתהיה שקופה, תעמוד בדרישות הבינלאומיות ותגן על חיילינו.
אבל חשובה יותר מהצורך למנוע משפטים בחו"ל היא החובה לעצמנו: לברר מה קרה לנו שם בעזה. מעדויות החיילים עולה כי ספקות ביחס לטוהר הנשק או לפקודות שנשמעות בלתי חוקיות בעליל כלל לא עלו במהלך הלחימה. עברו שנים ארוכות עד שנעשה בישראל מקובל לחשוב שראוי לעתים להטיל ספק ביחס לפקודות מסוימות, ועתה חשוב לברר אם לא חזרנו אחורה.
את ההדחקה ביחס לכל אלה אנו חייבים להפסיק בדחיפות. רק חקירה עצמאית וממצה תביא לכך שנוכל לחיות בשלום עם עצמנו, ובעתיד אולי גם עם הפלסטינים.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח המתמחה במשפט בינלאומי
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-22.3.09
