מיכל פינצ'וק
לפני מספר ימים נתן הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, פסק דין חשוב בנושא "עובדי הפרטה" – עובדי חברות פרטיות אשר ממלאים את מקומם של עובדי הציבור בעקבות הפרטת השירותים הציבוריים.
השאלה העקרונית שעמדה בפני בית המשפט הייתה אם נוכח מגמת ההפרטה בשירות הציבורי יש מקום להחיל על עובדי הפרטה איסורים מחמירים החלים על פי לשון החוק על עובדי מדינה בלבד. בפסק דין מפורט, בן 60 עמודים, מנמקים השופטים את עמדותיהם בשאלה אם ניתן להגדיר כעובד מדינה את ברק כהן, שעבד מטעם חברת אבטחה פרטית בלשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית. במסגרת תפקידו קידם כהן, בתמורה לכסף ולטובות הנאה אחרות, עשרות פונים, תוך עקיפת התור הארוך הידוע לשמצה בלשכה.
היות שמדובר במשפט פלילי נקט בית המשפט זהירות מוגברת, ופסק כי כהן יורשע בעבירת השוחד אך יזוכה מעבירת השימוש לרעה בכוח המשרה, בשל ההבדלים בהגדרת המונח "עובד מדינה" שבין שתי העבירות. בית המשפט הכיר בכך שמבחינת האזרח הפשוט, מקבל השירות, אין טעם להבחין בין עובד המנגנון הציבורי לבין עובד הפרטה שממלא תפקיד זהה, וכי בשני המקרים יש להבטיח כי אותו עובד יפעיל את הסמכויות הציבוריות המוקנות לו ביושר ובהגינות, תוך שמירה על טוהר מידות, שאם לא כן, יפגעו המינהל התקין ואמון הציבור ברשויות – אולם ראה עצמו כבול ללשון החוק.
בהיותו מודע לבעייתיות שבפסק הדין, קרא בית המשפט למחוקק להגדיר מחדש בחוק הפלילי מיהו עובד מדינה, במיוחד לנוכח מדיניות ההפרטה המואצת במגזר הציבורי. אכן, נראה כי בעוד רכבת ההפרטה שועטת קדימה, מערכת החוק מפגרת מאחור. עד היום נמנע היועץ המשפטי לממשלה מלהוציא הנחיות ברורות למשרדי הממשלה בנוגע למהלכים שבהם יש לנקוט טרם קבלת החלטה בדבר הפרטת שירותים בכלל, וכאלה המשליכים על זכויות האדם בפרט – מהלכים כגון יידוע הציבור, קיום מחקר יסודי בדבר סכנה לפגיעה בזכויות אדם או עיגון מנגנוני פיקוח. נוסף על כך, למרות קיומן של הצעות חוק רבות העוסקות בהפרטת שירותים ציבוריים, היועצת המשפטית של הכנסת אינה מוציאה הנחיות למחוקקים, בנוגע לנקודות מפתח שיש לכלול בחקיקת ההפרטה על מנת לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות אדם.
פסק הדין שנתנו שופטי העליון אמנם עסק בתחום הפלילי בלבד, אולם "מולך ההפרטה" מחייב התייחסות משפטית רחבה יותר. המקרה של ברק כהן מחדד את הצורך להחיל על חברות פרטיות ועל עובדיהן נורמות של מנהל תקין, כגון איסור אפליה וקיום הליך הוגן טרם שלילת שירותים, כאשר הם ממלאים תפקיד ציבורי.
יתרה מכך, ראוי שהטיפול בנושא יתבצע במסגרת "חוק הפרטה" מקיף, ולאחר דיון ציבורי, ולא במסגרת החלטות נקודתיות של בית המשפט. במסגרת "חוק ההפרטה" ראוי יהיה להתייחס גם לשאלות כבדות משקל אשר טרם נדונו באופן מסודר, כגון שאלת גבולות ההפרטה – אילו שירותים יכולה המדינה להפריט ואילו לא. לצד כל אלה, חשוב להסדיר את זכויותיהם של עובדי ההפרטה בשירות המדינה, ולהעניק להם תנאי עבודה זהים לאלה של עובדי מדינה מן המניין.
אסור לנתק בין החובות המיוחדות שיש להטיל על עובדים הממלאים תפקידים ציבוריים, עובדי מדינה או עובדי הפרטה, לבין הזכויות המוענקות להם. נתק שכזה יוצר חוסר איזון בין תחומי המשפט השונים, חוסר הגינות ועוול חברתי שקשה להצדיקו.
הכותבת היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם (בקיצורים קלים) בעיתון TheMarker ב-23.3.09
