בשנה זו הוחלט שהאות יקרא ע"ש אמיל גרינצוייג ז"ל
דב ירמיה, אחראי על צרכי האזרחים בדרום לבנון
דב ירמיה, יליד 1914, פעיל ותיק למען השלום, הצטרף בגיל 64 ל"יחידת הסיוע לאזרחים" ופעל לשיקום הכפרים בדרום לבנון שהופגזו על ידי ישראל. בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה הוא חזר ליחידה, אך עזב בשל יחס הצבא לאוכלוסיה האזרחית. האות ניתן לו בעיצומה של המלחמה.
"סגן-אלוף (מילואים) דב ירמיה, איש נהריה, ראה בסבלם של פליטי מלחמה ועצורי בטחון בשטח לבנון, וגמר אומר שלא לעמוד מן הצד בשב-ואל-תעשה. בגפו נקט יזמה ברוכה וגילה תושייה נמרצת: הוא הוביל אליהם, תמידים כסדרם, בגד ללבוש ולחם לאכול, הקים הריסות בתיהם, ועודד אותם במר ייאושם.
בפעולה זו, רבת התנופה והחסד, גילה דב ירמיה אזרחות למופת: המודעות והפתיחות לזכויות הזולת ולצרכיו, ובכלל זה לצרכי הנכרי, והנכונות המתמדת לסייעו ולהחיותו, יש בהן משום הגשמה לתפארת של עקרונות הצדק החברתי שעליהם מושתתת מדינת ישראל ושל מיטב המסורת היהודית מקדמת דנא." – ועדת האות
"יוני, 1982
אני מטפל בהספקת המים ל-50,000 נפש, ובהם תינוקות, ישישים ונכים מכל העיר ומעין אל-חילווה. מתכנני המבצע העצום לא הכינו מים ומזון לאוכלוסייה כה גדולה, והרי מחירם ליום-יומיים לא היה עולה כמחיר גיחת-הפצצה של מטוס יחיד.
אוגוסט, 1982
כשבועיים אחרי שחרורי ממילואים, פרסמתי קטעים מיומני בשבועון 'על המשמר', והתראיינתי בתכנית 'זה הזמן' בטלוויזיה. כמה שבועות לאחר מכן, בכינוס של קציני היחידה, קם סגן המפקד והודיע: 'סגן-אלוף דב ירמיה פורש מהיחידה'. הודעתי כי אינני פורש מרצון, אלא מגרשים אותי משום שהבעתי את דעותיי כאזרח".
אות זכויות האדם על שם אמיל גרינצוויג ז"ל מוענק על-ידי האגודה לזכויות האזרח מדי שנה לאדם או לארגון שתרמו תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.
