ביום שלישי 14 בפברואר 2012 יצוין בכנסת יום העוני הבינלאומי. היום מאורגן על ידי שורה של ארגונים, בהם האגודה לזכויות האזרח, ושל אנשי מקצוע העוסקים בתחום העוני, בשיתוף עם יו"ר הכנסת. היום זה יצוין בדיונים בוועדות, בכנס גדול בכנסת ובדיון מיוחד במליאה והעלאה לדיון של הצעות חוק שונות.
בעקבות פניית האגודה לוועדת העבודה והרווחה, תקיים הוועדה ביום זה דיון בנושא תקצוב הולם של שירות התעסוקה. כמפורט במכתב, במשך שנים רבות קוצץ תקציב השירות, וכיום משאביו המדולדלים אינם מספיקים כדי לספק את השירותים החשובים שהוא אמור להעניק לדורשי העבודה. מצב זה מנוגד לחובת המדינה על פי דין, ופוגע קשות בזכויות האדם של דורשי העבודה, בהם אנשים רבים החיים בעוני. עבור אנשים אלה מדובר בשירותים חשובים במיוחד, שהיו יכולים לחלץ אותם ממעגל העוני והאימה המתלווה אליו.
להלן פניית האגודה.
26 בינואר, 2012
לכבוד:
ח"כ חיים כץ
ועדת העבודה והרווחה
שלום וברכה,
הנדון: בקשה לדיון בוועדה ביום העוני שיצוין בכנסת ב-14.2.12
בנושא תקצוב הולם לשירות התעסוקה
אנו פונים אליך בבקשה לעריכת דיון בוועדה ביום העוני שיצוין בכנסת ביום שלישי 14 בפברואר 2012 בנושא תקצוב הולם לשירות התעסוקה. כידוע לך, במשך שנים רבות קוצץ תקציב השירות וכיום משאביו המדולדלים אינם מספיקים כדי לספק את השירותים החשובים שהוא אמור להעניק לדורשי העבודה. מצב זה מנוגד לחובת המדינה על פי דין ופוגעת קשות בזכויות האדם של דורשי העבודה, בהם אנשים רבים החיים בעוני.
עבור אנשים אלו מדובר בשירותים חשובים במיוחד, שהיו יכולים לחלץ אותם ממעגל העוני והאימה המתלווה אליו. על כן, חשוב שדיון בנושא זה יערך בוועדה דווקא ביום בו מציינת הכנסת את יום העוני הבינלאומי.
כדי להמחיש את מצבו הקשה של שירות התעסוקה, להלן מספר נתונים חדשים שקיבלנו בהמשך לבקשת חופש מידע שהגשנו לשירות התעסוקה:
1. למרות ששירות תעסוקה ממלכתי הוא שירות חיוני לפרט ולמדינה כאחד, במהלך העשורים האחרונים קיצצה הממשלה בתקציבו של שירות התעסוקה באופן קבוע ומתמשך וכרסמה בסמכויותיו. מנתוני שירות התעסוקה עולה כי תקציב השירות קוצץ באופן חמור במהלך השנים: בשנת 1990 עמד על 56,372 מש"ח – אשר בינואר 2012 שווים לערך של 168,000 מש"ח (ע"פ חישוב ההצמדה למדד המחירים לצרכן במחשבון הלמ"ס). בשנת 2011 עמד תקציב השירות על 135,866 מש"ח, אליהם הוספו במהלך השנה עוד כ-50 מש"ח. בתקופה זו גדל, ביותר מפי שניים, מספר דורשי העבודה – מממוצע חודשי של 91,673 בשנת 1990 לממוצע חודשי של 199,701 בשנת 2011. במילים אחרות, בחישוב גס, חל פיחות של יותר מ-50% בהשקעת המדינה בדורשי העבודה באמצעות שירות התעסוקה.
2. התוצאה היא ששירות התעסוקה לא מצליח לתת את המינימום הנדרש ממנו. חרף הביקוש הגבוה מצד דורשי העבודה, פחות מ-10% מכלל דורשי העבודה מקבלים כיום שירותים תומכי השמה מהשירות: בשנת 2010, למשל, 43,297 דורשי עבודה קיבלו שירותים תומכי השמה מתוך 468,322 דורשי עבודה. רובם של דורשי העבודה, 38,819, קיבלו שיחת ייעוץ תעסוקתי בלבד, ורק מיעוט מזערי זכה בשירותים נוספים: 2,216 השתתפו במפגשי ייעוץ פסיכולוגי תעסוקתי; 5,081 השתתפו בסדנאות למציאת עבודה; ל-17 בלבד נערכו מבחני אבחון תעסוקתיים; ורק 4,819 זכו להכשרה מקצועית דרך משרד התמ"ת. משמעות הנתונים היא שחלק מרכזי מתפקידו של השירות, מבוצע בהיקפים מזעריים בלבד.
3. בהקשר זה יצוין, כי מזה מספר שנים תקציבי שירותים אלו אינם נכללים בבסיס תקציב שירות התעסוקה ומתקבלים בהיקפים ובעיתויים משתנים, ישירות מן האוצר, דבר שאינו מאפשר לשירות לכלכל את צעדיו ביחס למתן שירותים אלו ולערוך את תכנונם כנדרש. אם לא די בכך, מממנת המדינה במקביל תכניות השמה פרטיות, שלהן היא מקצה תקציבים משמעותיים ביותר. למשל, בימים אלה מקדם התמ"ת תכנית השמה באמצעות הג'וינט בעלות של למעלה ממאה מיליון ₪.
4. סעיף 72 לחוק קובע את חובת המדינה לשאת בהוצאות שירות התעסוקה: "הוצאות שירות התעסוקה לפי התקציב שאושר יכוסו מאוצר המדינה, ולא ידרוש השירות תשלום מהנזקקים לו." בדברי ההסבר מובהר כי: "כל הוצאות שירות התעסוקה חלות על אוצר המדינה, והוא – על מנת למלא את אחד העקרונות של ארגון תעסוקה ממלכתי שנדרש בסימן 1(1) לאמנה שנזכרה לעיל: לספק שירות חינם לכל הנזקק ללשכות עבודה ולכל החייב להזקק לה" (עמוד 261).
5. במצב כזה, בו החוק מורה כי אוצר המדינה ישא בהוצאות שירות התעסוקה כדי לספק שירות לכלל דורשי העבודה, העובדה כי שירות התעסוקה מתוקצב בחוסר כה גדול עד כי אין הוא מסוגל לתת שירות לרובם המכריע של דורשי העבודה היא הפרה מתמשכת של החובה החוקית.
6. תת תיקצובו המתמשך של שירות התעסוקה מהווה פגיעה בזכויות היסוד של דורשי העבודה, בהן הזכות לאופק תעסוקתי, לעבודה ולקיום בכבוד, שכן היא משפיעה באופן ישיר על אפשרותם של דורשי העבודה לקבל ייעוץ תעסוקתי, הכשרה מקצועית ושירותי השמה במקומות עבודה, שהיו עשויים להשפיע באופן מהותי על מימוש זכויות אלה.
7. יש לזכור כי דורשי העבודה הם ברובם המכריע אנשים שמסיבות שונות ובתקופות שונות, אינם מצליחים להשתלב בעולם העבודה. רובם הם אנשים אשר נזקקים לרשת הביטחון הסוציאלית ומקבלים גמלאות קיום שונות. כך, למשל, כמעט מחציתם הם מקבלי גמלת הבטחת הכנסה: בשנת 2010 מתוך 468,322 דורשי עבודה, 182,818 היו מקבלי הבטחת הכנסה. מכאן שמדובר באוכלוסיה הכוללת אנשים רבים החיים בעוני מתמשך וזקוקים לשירותים האמורים באופן אקוטי.
לאור כל האמור לעיל, נודה להתגייסותה של ועדת העבודה ללחץ הנדרש על מנת להעמיד את תקציבו של שירות התעסוקה על היקפיו המתחייבים, ולעריכת דיון בוועדה בנושא זה ביום 14 בפברואר 2012. לקראת הדיון בוועדה, נודה אם תשקלו לבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת כתיבת נייר עמדה שיעסוק בהשקעת המדינה בעשור האחרון בקידום הזכות לעבודה של אוכלוסיות עניות, שיכלול התייחסות למכלול התקציבים והתוכניות הממשלתיות שהוקדשו לכך.
נודה לתשובתך בהקדם האפשרי.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
