מאז הקיץ אנחנו מחכים לראות איזה קצה קצהו של שינוי חברתי מהותי, איזה מהלך ממשלתי שיעיד על הבנה של מה שזעקנו ברחובות. חוץ מועדה ואמירה ממשלתית כללית על אימוץ המסקנות, שום דבר עוד לא קרה. בשביל שמשהו יקרה, צריך לראות תקציבים שזזים לכיוון החברתי ושורה של חקיקות שמשנות את המדיניות. שום דבר כזה לא התרחש.
ראש הממשלה הכריז בקיץ שהפתרון שלו הוא הרפורמה בתכנון. שם, לדעתו, הכל תקוע. אם רק "נחסל" את הבירוקרטיה, נחלץ ממחדל הדיור הגדול. אך כשהונחה הרפורמה על השולחן, גילינו שלא רק שהיא רעה מבחינה תכנונית, אפילו בשורה בתחום הדיור היא אינה נושאת. כי ברפורמה שהוצעה לא הייתה אף מילה על דיור בר השגה.
חברי הוועדה שבוחנת את הרפורמה הודיעו לממשלה שהיא תעבור בלי הוראות לדיור בר השגה. עברו חודשים, והממשלה סוף-סוף מביאה את הצעתה לדיון. ומה מתברר? שהצעת החוק הממשלתית רוקנה מתוכן את הרעיון של דיור בהישג יד.
במקום דיור מוזל לזכאים חסרי דירה, הגדירו בהצעת החוק כי דיור בהישג יד יכלול רק דירות במחיר השוק. לקחו דירות להשכרה ודירות קטנות של עד 75 מ"ר במחיר השוק וקראו להן "דיור בר השגה". כנראה שלנתניהו ולחבריו בכנסת מחירי השוק הם ברי השגה. ממש לא ברור איך מעזה הממשלה לבוא עם הצעה כל כך לא קשורה למהות המושג. לפי הגדרתה אפשר להכריז על דירה שתושכר ב-6,000 שקל כדיור בהישג יד, אבל למי?
בעולם, דיור נחשב בר השגה כאשר ההוצאה עליו למשק בית אינה עולה על כ-30% מהכנסות המשפחה. את החובה לבנות גם דירות זולות מטילות הממשלות על יזמי הבניה, לעתים בתמורה לתמריצים שונים. במקביל קובעות הממשלות קריטריונים ביחס למי שיקבל זכות לקנותן. אבל, כאמור, דיור מסוג זה כלל לא נמצא ב"רפורמה" של נתניהו. אין שום משמעות לרפורמה הזו אם לא מכניסים בה את האפשרות לשלב בכל מתחם מגורים גם דיור יותר זול.
אז למה מה שמקובל בעולם זוכה לכזו התנגדות אצלנו? מדובר בתפיסת עולם, שמונהגת על ידי משרד האוצר כבר שנים רבות ולא יכולה לסבול את הרעיון שמחיר כלשהו לא יקבע לפי השוק, גם אם מדובר בדיור, שהוא לא מוצר ככל המוצרים אלא זכות יסוד בסיסית. מעבר לכך, צריך לומר בקול רם – דיור הוא כלי להשגת מטרות חברתיות. גם ועדת טרכטנברג קבעה זאת בהמלצותיה, והדגישה שללא הזדמנויות דיור מגוונות לבעלי הכנסות שונות נקבל סביבת חיים מנוכרת, של שכונות יוקרה בצד פרברים עניים, העמקת פערים ופגיעה במוביליות החברתית והתעסוקתית.
חשוב להדגיש שלקבלת הרפורמה כמו שהיא תהיה משמעות מעשית מרחיקת לכת: ערים רבות בארץ מקדמות כיום פרויקטים של דיור בר השגה במחיר מוזל לזכאים. פרויקטים אלה הוקפאו בהוראת משרד המשפטים בהיעדר הגדרה משפטית לדיור בר השגה. לכן, ההגדרה בחוק היא חיונית כדי לאפשר לפרויקטים הללו להתממש. עם ההגדרה שמציעה הממשלה, פרויקטים אלה ייגנזו.
עוד לא מאוחר לשנות. חברי הכנסת יכולים לומר לממשלה להביא חוק אחר. אם הם לא ייצאו נגד הניסיון הזה להונות את הציבור, אפשר לשכוח מדיור בהישג יד. לפחות עד הכנסת הבאה.
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-30.1.2012
