כותב השופט בדימוס בעז אוקון, לשעבר מנהל בתי המשפט:
" יש מעשים שאנו עושים, שבמבט לאחור לא נוכל לסלוח לעצמנו עליהם… רגע כזה קרה, למשל, לבית המשפט העליון האמריקאי בפרשת דרד סקוט (1856). אז החליט בית המשפט שאדם שחור אינו יכול להיות אזרח, כי הוא משתייך לגזע נחות… עכשיו מתקרב גם בית המשפט העליון שלנו לרגע מבייש כזה…השבוע (4.6.08) דחה בימ"ש את בקשת האגודה לקיים בכל זאת דיון בעתירה (על כביש 443). בכך הוא הכשיר למעשה את החלטת שר הביטחון (לחסום את 443 לפלסטינים), המובילה אותנו אל מעבר לסף האפרטהייד.
מה אנחנו יכולים לעשות? …אפשר לנסוע רק בכביש מס' 1."
(ידיעות אחרונות, 14.6.08. ההדגשות שלנו)
כביש 443 הוא ציר תנועה ראשי בתוככי השטחים הכבושים. 14 ק"מ מתוכו עוברים באזור העיר רמאללה. עד לחסימתו, הכביש שימש כעורק התחבורה הראשי לתנועה בין העיר רמאללה ובין הכפרים ממערב לה, ובמיוחד אלה שבסביבת הכביש.
כביש 443 הורחב משמעותית בסוף שנות ה-80 על אדמות ציבורית ופרטיות שהופקעו מפלסטינים תושבי השטחים. בג"ץ דחה את העתירה שהגישו אז בעלי אדמות פלסטינים נגד הפקעת אדמותיהם וקיבל את טענת צה"ל, כי הכביש דרוש לאוכלוסיית האזור הפלסטינית ועל כן נסלל לצרכיה – על בסיס חובותיו של המפקד הצבאי לאוכלוסיה המוגנת המקומית (בג"צ 393/82 ג'מעית אסכאן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש).
במהרה, הפך כביש 443 לעורק תנועה ראשי גם לישראלים. הכביש משמש כאלטרנטיבה לנהגים בין ירושלים לת"א והשפלה, המעדיפים להשתמש בו משיקולי נוחות שונים, במקום בכביש מס' 1. לפי הנתונים שהציג הצבא בבג"ץ, כ-40,000 ישראלים עושים בו שימוש מדי יום.
מאז סוף שנת 2000, עם תחילת האינתיפאדה השנייה, החל צה"ל למנוע מפלסטינים לנסוע בכביש, ומשנת 2002 הכביש נסגר לחלוטין לפלסטינים. חסימות הוצבו על כל הכבישים המקשרים בין היישובים הפלסטינים במרחב לבין כביש 443. בנוסף, החל צה"ל במהלך להפקעת קרקעות נוספות, לשם סלילת כבישי 'מרקם-חיים' – כבישים שאמורים לשמש פלסטינים בלבד מהכפרים באזור אל רמאללה ושאר הגדה – כדי לשמר את כביש 443 ככביש לישראלים בלבד.
מימין: חסימת הכניסה/היציאה הראשית מהכפר בית עור אלתחתא לכביש 443.
להגדלה לחצו כאן.
משמאל: הכניסה/היציאה השניה לכפר חסומה אף היא. להגדלה לחצו כאן.
צילום: פיראס עלמי
חסימת הכביש הביאה לפגיעה חמורה בזכויות-יסוד של הפלסטינים החיים באזור: התנועה מרמאללה ואליה נהייתה לקשה ביותר, ועברה בדרכים לא-סלולות ופתלתלות. בחורף הדרכים הוצפו, וחלק מהכפרים נותקו לחלוטין מהעולם החיצון; הגישה למקורות פרנסה נפגעה, המסחר נפגע או שותק ונסגרו מפעלים ובעלי עסק באזור; הגישה לבתי-חולים נפגעה ואפילו מאמבולנסים נמנעת הגישה ל-443, גם במקרי חירום; נזקיהן של שריפות הוחמרו כתוצאה מזמן התגובה הרב של מכבי האש, הממוקמים ברמאללה, ועוד…
סיפר ח' י' ח', תושב אחד הכפרים באזור:
"… לפני שנה אישתי הייתה בהריון. באחד הימים… היא הייתה צריכה להגיע באופן בהול לבית החולים. מאחר שבכל הכפרים מסביב אין שירותים רפואיים מתקדמים, ומאחר שעד שאמבולנס יגיע ייקח לו לפחות 40 דקות…נאלצתי לקחת אותה לבית חולים במכונית פרטית. מצבה היה קשה. בדרך לבית החולים היא נאלצה ללדת, והעובר מת לפני שהגענו לבית החולים.
אם כביש 443 היה פתוח היינו מגיעים לבית חולים בתוך מספר דקות, אבל בגלל הדרך החלופית הקשה, והמרחק הגדול, ואיכותה הירודה של הדרך, זה גרם למות העובר."
במאי 2006 פנתה האגודה לזכויות האזרח בשם שישה כפרים השוכנים בצידי כביש 443 (כ-30,000 תושבים) לצה"ל, בדרישה לפתוח את הכביש. בתשובה לפניה הכחיש צה"ל, כי הוא מונע מפלסטינים את הגישה לכביש, וסירב לשנות מפעולותיו. לפיכך, הגישה האגודה במרץ 2007 עתירה לבג"ץ בשם 6 הכפרים לאורך הכביש, בדרישה לביטול האיסור על תנועת פלסטינים בכביש.
בעתירה נטען, כי האיסור שהוטל על פלסטינים לנסוע בכביש הנמצא בתוך השטח הכבוש הינו שלילה בלתי חוקית של זכויות אדם בסיסיות, ומנוגד לחובותיו של המפקד הצבאי על פי המשפט הבינלאומי.
בעתירה הודגש, כי שלילת זכות השימוש בכביש 443 מהאוכלוסייה הפלסטינית, אשר למענה לכאורה הוא נסלל, עומד בסתירה להצהרות הצבא בעתירה הקודמת ובסתירת לפסיקת בג"צ. בעתירה נטען כי הטלת איסור תנועה המבוסס על שיוכו האזרחי או הלאומי של אדם הינה בלתי-חוקית, בהיותה מדיניות הנגועה בהפליה פסולה. חובתו הבסיסית של המפקד הצבאי בשטח כבוש היא לכבד ולהגן על אורחות חייה וזכויותיה של האוכלוסייה המוגנת. בשום אופן הוא איננו רשאי להעדיף את האינטרס של ישראלים המבקשים לעשות שימוש בכביש זה על פני זכותם וטובתם של תושבי השטח המוגנים.
המדינה טענה בתשובתה לעתירה כי חסימת הכביש הכרחית לביטחון הנוסעים הישראלים בו, לאור הפיגועים הרבים שהיו לאורכו בשנים האחרונות, ועל כן יש להמשיך ולאסור על תנועת פלסטינים בו. עוד טענה, כי לשם הפחתת הפגיעה באוכלוסיה המקומית עקב סגירת כביש 443 בפניה, הצבא סולל כבישי 'מרקם החיים' המיועדים לפלסטינים בלבד.
בתגובה לתשובת המדינה, שבה האגודה וטענה כי טיעון ביטחוני לא מעניק זכות להפרת החוק:
טענת המשיבים (המדינה) בעתירה היא – טעמים ביטחוניים. הם עומדים על כך, שמסקנתו של המפקד הצבאי היא אחת בלבד – כי לא ניתן לאפשר בנסיבות הקיימות תנועה של פלסטינים ושל ישראלים גם יחד בכביש… בעוד המפקד הצבאי הינו המומחה ובעל האחריות בענייני ביטחון, הרי שהמומחה בשאלה מה חוקי ומה לא, ומהם גבולות סמכויותיו של המפקד הצבאי עת הוא פועל בשטח הכבוש, הינו בית המשפט. לפיכך, אף אם חוות דעתו של המפקד הצבאי היא, כי לא ניתן לאפשר תנועה של פלסטינים וישראלים גם יחד בכביש, עדיין קיים מרחק רב עד לקבלתה של הקביעה, כי בנסיבות שכאלה, הבחירה החוקית והכשרה היא זו בה בחר המפקד הצבאי: כי רק ישראלים ייסעו בכביש.
בנוסף לטענת אי-חוקיות ההפרדה, האגודה צירפה חוות-דעת כללית החתומה ע"י תא"ל (מיל.) אילן פז, לשעבר ראש המינהל האזרחי, הכופרת בתפיסת ההפרדה בתנועה שהציג צה"ל – ואף קובעת כי מדיניות ההפרדה לא רק שאינה תורמת לביטחון אלא אף מסוכנת לו, בהיותה מסמנת בבירור היכן נוסעים ישראלים.
הדיון האחרון בעתירה התקיים במרץ 2008. בעיקרי הטיעון שהאגודה הגישה לבית המשפט נכתב:
"עתירה זו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות… להכרעה בו תהה השלכה מהותית על הגדרת המצב המשפטי האמיתי, אליבא דמדינת ישראל, השורר בשטח הגדה המערבית וסמכויותיו של המפקד הצבאי בו. קבלת עמדת המדינה, ואישור איסורי התנועה שהטילו על תושבי האזור הפלסטינים, תהווה קפיצת מדרגה מסוכנת שמשמעותה – מתן הכשר לשימוש במשאבי השטח הכבוש לצרכיה של מדינת הכוח הכובש.
…להכרעה בעתירה זו אף השלכה על פרשנותה הרשמית של ישראל לאיסור ההפליה הקבוע במשפט הבינלאומי. קבלת עמדת המשיבים… תיתן גושפנקא משפטית לפרקטיקה של הפרדה בתנועה על בסיס השתייכות קבוצתית של אדם, תוך הפלייתם לרעה של תושביו "המוגנים" של השטח הכבוש.
…להלכה שתיפסק בתיק זה עשויות להיות אם כן השלכות הרות גורל על שיטת המשפט הישראלית בכללותה."
בהחלטת-ביניים מפתיעה ואומללה, בג"ץ אישר לצה"ל להמשיך ולסלול כבישים לפלסטינים בלבד (כבישי מרקם חיים), ורק דרש דיווח בתוך 6 חודשים על התקדמות עבודות הסלילה, לקראת חידוש הדיון בתיק בסוף 2008. נכון לחודש ינואר 2009, סלילתו של כביש "מרקם החיים" באזור הושלמה, ומערכות הכבישים הנפרדות לפלסטינים ולישראלים בשטחים הפכו לעובדה מוגמרת.
בסוף דצמבר 2009 קיבל בג"ץ קיבל את העתירה, וקבע כי לא ניתן למנוע באופן גורף מהפלסטינים גישה לכביש.
לדברי עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, "בג"צ מכיר באי חוקיותו של משטר ההפרדה הקבוע בכביש 443. יש לקוות כי צה"ל יקיים את הפסיקה ויאפשר במהרה לתושבי האזור לשוב ולממש את זכותם לנסוע על הכביש. הפסיקה קבעה כי הצבא חרג מסמכותו בסגירת הכביש לפלסטיני." עו"ד לימור יהודה מוסיפה כי "נקווה שבכך ייעשה סוף לחרפת ההפרדה והנישול של הפלסטיניים מהכביש שנסלל עבורם, על אדמותיהם."
קישורים:
משחק ברשת: 443 – כמה אנחנו בדמוקרטיה?
קומיקס: 443 – כביש לישראלים בלבד
וידאו: אוטוסטרדת האפרטהייד 443: סרטון מאתר הטלוויזיה החברתית, ינואר 2008
וידאו (אנגלית): Middle East "Apartheid"?, מאתר ערוץ ABC, ארה"ב, אפריל 2008
דוד קרצ'מר, מה שבג"ץ בלע, הארץ, ינואר 2008
מיכאל ספרד, אפרטהייד בהכשר בג"ץ, ידיעות אחרונות, אפריל 2008
בעז אוקון, שתיקת השופטים, ידיעות אחרונות, יוני 2008
Ethan Bronner, Palestinians Fear Two-Tier Road System, The New York Times, March 2008
מידע נוסף וסרטון וידאו מאתר בצלם
מאמרים בעקבות מתן פסק הדין:
גדעון לוי, לנסוע עם ולהרגיש בלי, הארץ, 30.12.09
בן דרור ימיני, פתיחת כביש 443: ההחלטה המתבקשת, nrg-מעריב, 30.12.09
טליה ששון, 443: בג"ץ הותיר פתח להתחמקויות ynet, 30.12.09
אוריאל פרוקצ'יה, 443 סיבות לפתוח את הכביש, ynet, 31.12.09
דוד קרצ'מר, הונאה מס' 443, הארץ, 10.1.10
