מותו הטרגי של הרב דן מרצבך הביא לחקירה מהירה, הסקת מסקנות ושינוי נהלים בתהליך ראוי לשמו. ליזה רוזובסקי סבורה כי ההבדל בהתמודדות המערכת במקרה של מות פלסטינים זועק "אפליה"
ליזה רוזובסקי
בעקבות מותו הטרגי של הרב דן מרצבך התנהל תחקיר מהיר ויעיל והוסקו מסקנות ראויות: אין לירות על רכב שלא עוצר במחסום, אלא אם הרכב מנסה לדרוס חיילים, כלומר, יש סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם: לא יותר ירי לעבר רכב שפרץ מחסום או לרכב חשוד, גם לא לגלגליו. כשקראתי על כך, מיד צצה בראשי השאלה: האם יפעלו החיילים על פי הנהלים גם כאשר הרכב הפורץ יהיה בעל מספרי זיהוי פלסטיניים? או שמא במקרה כזה הנוהל "יוגמש" מטעמי ביטחון שבהחלט עולים בקנה אחד עם השכל הישר?
לא רק נהלי הפתיחה באש באים להגן על קדושת החיים – גם נהלי החקירה. נהלי פתיחה באש עשויים למנוע הרג מיותר, נהלי פתיחה בחקירה אמורים להבטיח שאם ההרג קרה – האשמים יישאו באחריות. שאלה נוספת שעלתה לי בעת הקריאה, היא האם התחקיר הפנימי וחקירת מצ"ח היו מתבצעים באותה מהירות ויעילות לו אזרחותו וזהותו הלאומית של ההרוג היו שונות.
ארץ שבה לחיי אדם תגי מחיר שונים
באוגוסט 2011 דחה בג"צ עתירה של "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח שהוגשה לפני יותר מ-8 שנים ודרשה לפתוח בחקירת מצ"ח בעקבות כל הרג של אזרח פלסטיני שלא השתתף בלחימה. פסק הדין ניתן בעקבות שינוי מדיניות של הפרקליט הצבאי הראשי, שקבע שהרגיעה הנוכחית בגדה אכן "מצדיקה" כעת חקירה גם במקרה של הרג פלסטינים. משמעות הפסיקה היא שאם המצב הביטחוני יחמיר – יוכל הפצ"ר לחזור ל"נהלי האינתיפאדה השנייה", שבמסגרתם ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית בעקבות הרג של פלסטיני התקבלה בפרקליטות הצבאית "לאחר בחינת כל מקרה לגופו", כשבפועל כמעט ולא נפתחו חקירות, בעוד שפתיחה בחקירה בעקבות הרג של אזרח ישראלי, בין אם בשטחים ובין אם בתוך ישראל – היא דבר מובן מאליו. בינתיים – לפחות על הנייר – הנהלים במקרה של הרג פלסטינים חפים מפשע יהיו זהים לאלה שלפיהם פעל צה"ל במקרה של הרג הרב מרצבך.
התחקיר בעקבות מקרה ההרג ארך כשלושה שבועות. חקירת מצ"ח כבר הסתיימה, אם כי בפרקליטות עדיין מתלבטים האם להעמיד את החייל היורה לדין. טיפול זריז וראוי, ללא סחבת. לפי נתוני בצלם, בין השנים 2006-2009, בשליש מהמקרים שבהם הוחלט לפתוח בחקירת מצ"ח בעקבות הרג של פלסטינים, החקירה נפתחה רק כעבור שנה או יותר מיום האירוע. ההחלטות האם להעמיד חיילים לדין נדחו במשך שנים. נתונים השוואתיים אלה, שנותנים מושג על ההבדל במהירות התגובה של המערכת המשפטית של הצבא, זועקים "אפלייה". דו"ח חדש של "יש דין" מפרט את כל מסכת המשוכות שהופכת הליך פלילי הוגן בעקבות עבירה שביצעו חיילים נגד פלסטינים למשימה כמעט בלתי אפשרית.
אינני יודעת האם החיילים יצייתו ל"נוהל מרצבך" כאשר יהיה מדובר ברכב פלסטיני. אם לא יצייתו – תמיד יהיה סיכוי גדול, שבדומה למקרה של מרצבך, לא ניתן יהיה להאשימם – הרי מי יעז לשרטט את הגבול בין סכנת חיים ממשית ומיידית לבין תחושה סובייקטיבית של סכנה – לעתים לא מוצדקת, אך לא פחות עזה בשל כך. מקרה מרצבך קורע את מעטה השתיקה מעל האפליה המובנית במצב המעוות בשטחים – מצב שבו יש את "האוכלוסייה הטובה" והאוכלוסייה שלא יכולה להיות טובה על-פי הגדרה, כי היא לא "משלנו". לא השינוי הנאור והמבורך בנהלים, ולא הריענון שלהם, יוכלו לשנות מצב זה. כל עוד התנחלויות ישראליות קיימות בשטח שבו ישראל שולטת באמצעות תפיסה לוחמנית – מדינתנו תמשיך להיות ארץ שבה לחיי אדם יש תגי מחיר שונים, בהתאם ללאום. כך, חייהם של הפלסטינים תמיד יהיו "במבצע".
הכותבת היא דוברת מחלקת שטחים באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר וואלה ב-13.12.11
