מאז חזרה הכנסת לפעילות, נדמה שרבים מחבריה עושים כל שביכולתם כדי למחוק את מחאת הקיץ. השיח המתלהם שמחפש את האויב חזר לזירה ובגדול, ואיתו בכל יום הצעת חוק חדשה הזויה מקודמתה שנועדה להשתיק ולפגוע בכל מי שאינו חושב כמו אלו שיושבים בממשלה.
למי שעוקב אחרי מה שקורה בשטח, אין ספק שההתנהלות הזו מנותקת מהעם. מאות יוזמות חברתיות חדשות קמו בחודשיים האחרונים – מאילת ועד קריית שמונה מתארגנים אזרחים שאיכפת להם למאבקים משותפים על הדברים שחשובים להם באמת.
אפשר למצוא ביניהם כאלה שמבקשים לפעול בצורה ארצית ורוחבית, כמו "המשמר החברתי", שמבקש לפקח על חברי הכנסת, היוזמה להקמת קואופרטיבים, אסיפות העם שקמו מן המאהלים, "הפורום לפעולה אזרחית", "פורום הפריפריה", קבוצת ר' זה רווחה וקבוצת ח' זה חינוך, ועוד רבים אחרים שעוסקים בנושאים חברתיים שונים.
למרות ואולי בגלל הניסיון הברור כל כך של חברי הקואליציה לרסק את המחאה החברתית, אלפים מההמונים שיצאו הקיץ לרחובות החליטו שהם לא מוותרים. נכון שזה לא פשוט כשסדר היום הציבורי מוכתב מלמעלה ונושאי המחאה נדחקו לשוליים של הדיווחים התקשורתיים, אבל מי שחושב שכל התחושות שקיבלו ביטוי הקיץ יכולות להיעלם, כדאי שיסתכל למציאות ישר בעיניים ויבין שזה לא ממש אפשרי.
דו"ח העוני של הביטוח הלאומי שפורסם בימים האחרונים התקבל באנחת רווחה מסוימת בממשלה, לאחר שהכותרת שלו בישרה על ירידה קלה – ירידה של פחות מאחוז במספר המשפחות שחיות מתחת לקו העוני בישראל. אלא שירידה קלה זו נובעת מחישובים סטטיסטיים, ולא כי המצב בשטח באמת השתפר. עדיין אחד מכל ארבעה ישראלים ואחד מכל שלושה ילדים חי בעוני. הרוב המכריע של הציבור עדיין נאבק לגמור את החודש ונאלץ לבחור בין בריאות לדיור ובין חינוך למוצרי צריכה שונים. המצב אף החמיר בקרב המשפחות העניות שנעשו עניות יותר, כך במסקנות הדו"ח.
למרות זאת, ראש הממשלה מיהר להגיב שממשלתו שמה לה למטרה מתחילת הדרך להקטין את מספר העניים בישראל וכי יישום המלצות טרכטנברג ישפרו עוד יותר את מצבם. האמירה הזחוחה הזו היא לעג לרש. כולנו יודעים שהממשלה לא שינתה כלל את מדיניותה החברתית-כלכלית. אפילו דו"ח טרכטנברג, שהוא בבחינת צעד קטנטן קדימה, לא מיושם ומי שחיבר אותו כבר מיואש מכך.
לא רק שהממשלה לא נקפה אצבע לכיוונו של הציבור מאז הקיץ, ורק השתיקה אותו בסיוע טרכטנברג, אלא שהיא עושה הכל כדי להפוך את שיח זכויות האדם ללא לגיטימי. זכויות האדם הן הזכויות הבסיסיות שמגיעות לכל אחד מאיתנו במשטר דמוקרטי, ויהיו אלו זכותנו לחופש ביטוי ולהפגנה, או זכותנו לשירותי בריאות וחינוך. בכל העולם פעילים מימין ומשמאל מקדמים את השמירה והמימוש של זכויות האדם. רק בישראל מעיזה ממשלה נבחרת להפוך את הבסיס הזה של הדמוקרטיה לרעיון פוליטי-מפלגתי שנוי במחלוקת.
ההתנהלות המחפירה הזו לא יכולה לעבור בציבור הישראלי. זהו ציבור שהצביע פעם אחר פעם ברגליים ובסקרים בעד סולידיות חברתית, בעד זכויות אדם ובעד אחריות הממשלה לקדם את התנאים הנדרשים לחיים בכבוד לכל אחד מאיתנו.
אם נדמה לחברי הקואליציה שהם יוכלו למחוק זאת בחרחורי שנאה ומלחמה, כדאי שיתעוררו. פוליטית, הדבר הנכון לעשותו הוא להקשיב לציבור ולשנות תפיסות עומק ומציאות, כל כמה שזה קשה. שכן עבור רבים מדי בחברה הישראלית המאבק הוא קיומי.
המאמר פורסם בכלכליסט ב-1.12.11
