10 בינואר, 2008
לכבוד
אל"מ שרון אפק
היועץ המשפטי לאיו"ש
שלום רב,
הנדון: חיפושים בבתי תושבים ("מיפויים") –
דפוס פעולה בלתי חוקי בחברון ובשטחים בכלל
"(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם, שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשימותיו."
סעיף 7, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
1. מעדויות חיילים ותושבים מהעת האחרונה ומשנים עברו למדנו על קיומם של דפוסי פעילות בצה"ל, לפיהם נערכים חיפושים בבתיהם של תושבים פלסטינים בשטחים כדבר שבשגרה, בנסיבות החורגות באופן מובהק מהנסיבות, שעשויות היו להצדיק שימוש בסמכות פוגענית זו.
2. מהעדויות עולה, כי לחיילים ניתנות הוראות להיכנס לבתיהם של תושבים תמימים לצורכי "מיפוי" וחיפוש. "מיפוי" פירושו רישום ותיעוד של הדרים בבית. הנתונים הנאספים כוללים, בין השאר, שם, מספר תעודת זהות ומספרי טלפון של כל המתגוררים בבית. הכניסות לבתים מתבצעות בשעות הערב המאוחרות או באישון הלילה. לעיתים נערך רישום פרטי הדיירים בלבד ולעיתים, בנוסף לכך עורכים הכוחות חיפוש בבית. בחלק מהמקרים מתלוות לפלישות הללו פגיעות ברכוש.
3. אין מדובר בתושבים, החשודים בביצוע עבירה, או אשר בידי כוחות הביטחון ישנו מידע, המבסס חשד, שבביתם מוסתרים אמצעי לחימה. מדובר בחיפושים ובפלישות לבתים, שנעשים כדבר שבשיגרה, והנערכים בעשרות או במאות בתים בשכונה אחת או במספר שכונות. עבור חלק מהתושבים הפכו החיפושים לחלק משגרת החיים הסיוטית, בה אין לאדם ביטחון מינימלי, אפילו לא בביתו שלו. וכך תוארו הפקודות, הניתנות לחיילים, על-ידי חיילים ששירתו בחברון במהלך השנים האחרונות:
"צוות של שישה אנשים יום יום ככה עוברים על הגגות ונכנסים לבית. מתנחלים לחפש את הכניסות, את היציאות, שמים את כל המשפחה בחדר אחד… בין אם זה ביום או אם זה בלילה, בכל שעה שרק מתחשק לי, בוחרים בית על פי המפה, עפ"י מצב גיאוגרפי שלנו, של החוליה כרגע. נראה לנו, בא לנו, תפאדל נכנסים…"
שוברים שתיקה, "לוחמים מספרים על חברון", תמליל עדויות חיילים (2004), עמ' 9-10)
וכך מעיד חייל, ששירת בעיר חברון (סוף 2004 תחילת 2005):
"..יש לך לעשות מיפויים וזה, ובסופו של דבר זה תלוי במי שמוציא. אני והמ"מ שלי נגיד לא הוצאנו מיפוי אחד בתוך הקסבה המערבית כי אני לא מצליח לגרום, כאילו, אני לא מאמין שזה באמת הכרחי. מצד שני, יש מ"מ וסמל אחר שנוהגים לעשות את זה באופן קבוע שלוש-ארבע פעמים בפטרול.
מה זה אומר מיפוי?
מה זה בעצם מיפוי? מיפוי, יש לך דף מיפוי של כל הת"ז, במה הוא עוסק ובמה זה. ואז אתה נכנס לבית.
יום? לילה?
יום, לילה, לא משנה. עדיף בלילה. הדגש העיקרי אצל המ"פ שלי זה תמיד עדיף בלילה, בשעות שכל המשפחות נמצאות…"
ומעדותו של קצין, ששירת בחברון (סוף 2004 תחילת 2005):
"אני אתן עדות על משהו, שוב, יומיומי, אני מדבר פה על דצמבר 2004 או ינואר 2005, משהו כזה, פלוס-מינוס חודש לפה, חודש לשם. היינו בקו בחברון והתבקשנו, כלומר הגדוד קיבל משימה מהשב"כ לעשות מיפויים. מיפויים הכוונה מקבלים איזושהי שכונה או כמה רחובות שהשב"כ לא יודע עליהם הרבה… והמשימה של השב"כ לגדוד היא לעבור בית-בית, לדפוק על הדלת, לקחת את התעודת זהות של בעל הבית, לרשום את שמו, את המספר טלפון, פלאפון ואת כל הילדים שלו שגרים באותו בית. ככה לעבור בית-בית, כל הדירות בבניין, בניין אחרי בניין, במשך כל הרחוב, כל השכונה, כמה שכונות שהשב"כ נתן, …באיזשהו שלב כבר נכנסנו לתוך הלילה, עשר, אחת-עשרה עוד מילא, שתיים-עשרה, אחת, שתיים זה כבר להעיר את האנשים, להאיר לו עם הפנס לפנים, בן אדם שהרי רובם המוחלט, אם לא כולם, תמימים. כלומר, תמימים כוונתי שלא עשו איזושהי פעילות חבלנית. ואולי הם יודעים על מישהו שפה, על מישהו ששם, אני לא מפקפק בזה שצריך לקחת להם את הפרטים. השאלה אם זה באמת חשוב שזה יהיה בשתיים בלילה, כלומר להעיר בית אחרי בית את כל האנשים שבו, כל הילדים שבוכים, כל הנשים שלא מבינות מה קורה, להאיר להם עם הפנסים, עם הנשק מכוון, על עיניים, שיראו את התעודות. ואין ברירה, אתה צריך גם לשמור על עצמך."
התמלילים מצורפים ומסומנים א'-ג' בהתאמה.
4. וכך מעידה תושבת תל רומיידה, רג'אא סובחי סאלם ח'טיב, על פלישות חיילים לביתה:
"צד נוסף של הסבל שלנו נוגע לפלישות החוזרות ונשנות של הצבא לבית. הם פולשים באמתלה של עריכת חיפושים. בשנה שעברה כמעט לא עבר שבוע מבלי שהם נכנסו לבית. כל פעם שהם מגיעים אלינו הם מורים לנו לצאת מהחדרים. הם עורכים חיפוש בכל החדרים והופכים כל דבר שנמצא בהם.
החודש פלשו לבית שלנו פעמיים. באחת הפעמים בחצות, אחרי שהחיילים ערכו חיפוש בחדרים ועזבו, גיליתי שהם גנבו אלף שקלים שהיו מוחבאים בין קיפולי המזרון. כשהלכתי למשטרה כדי להגיש תלונה, השוטרים הסבירו לי שזכותי להיות נוכחת בזמן החיפושים בבית. בפעם השנייה שהחיילים באו לערוך חיפוש בבית, אמרתי להם שמותר לי להיות נוכחת בזמן החיפושים. הם נתנו לי להתלוות אליהם וראיתי איך הם מוציאים מהארון את ההלבשה התחתונה שלי ושל הבנות שלי וצוחקים ולועגים. זה היה מאוד מבייש."
עדותה של גב' רג'אא ח'טיב, מיום 21.1.2007 מצורפת ומסומנת ד'.
5. והנה, בימים אלה ממש נכנסה יחידה חדשה לשרת בעיר חברון. לא חלפו מספר ימים והחיילים החלו בביצוע משימת ה"מיפויים", דהיינו, פלישות וחיפושים בבתיהם של תושבי העיר. פלישות וחיפושים בוצעו בין היתר בשכונות ואדי אבו עיאש, תל רומיידה, ג'בל אל רחמה. וכך מעיד תושב ואדי עיאש, כמאל מחמד רשיד אסכאפי בן 47, על כניסת חיילי צה"ל לביתו ביום 27.12.07:
"ביום חמישי, ה-27/12/2008, אשתי העירה אותי בשעה 23:00 ואמרה לי שהצבא דופק על הדלת. ירדתי לפתוח להם וחייל אמר לי להעיר את כל בני הבית. הערתי את הילדים ואמרתי להם להתלבש חם מחשש שיוציאו אותם החוצה. החייל הורה לי לרכז את כולם במקום אחד ואז הורה לי ללכת איתו ועוד חייל כדי לחפש בחדרים וגם עליתי איתם לגג. אחר כך חייל רשם את מספרי תעודות הזהות ומספרי הטלפון של כולם. הגיע קצין עם עוד חייל ונתנו לו את התעודות. הקצין הורה להם לעמוד כשהם מחזיקים את התעודות ליד הפנים והחייל שלצידו צילם אותם במצלמה דיגיטלית. הם עזבו אחרי חצי שעה. לפני שנה וחצי הצבא הגיע והוריד אותנו לפתח הבית, וצילמו אותנו עם לוח שכתבו את השם שלנו עליו בגיר, כשהוא מוצמד לחזה".
6. מחובתו של המפקד הצבאי לכבד את זכויותיהם של התושבים המוגנים לביטחון אישי, לפרטיות, לכבוד ולקניין ולהגן עליהן. עליו להימנע מכל מעשה, הפוגע שלא כדין ושלא לצורך בהן. זכויות אלה מעוגנות במשפט ההומניטרי הבינלאומי (סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית, סעיף 46 לתקנות האג), במשפט זכויות האדם הבינלאומי ובמשפט הישראלי (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
7. כניסתם של חיילים וכוחות ביטחון לביתו של אדם פוגעת באופן קשה בזכויות יסודיות אלה. כניסה של כוח צבאי לבית לא רק חודרת לפרטיותם של בני הבית ופוגעת בה, אלא יש בה אף כדי לפגוע בביטחונם האישי. כאשר היא מתבצעת בשעות הערב המאוחרות או בשעות הקטנות של הלילה, על-ידי כיתת חיילים חמושים בנשק, המכוון לכיוונם של בני הבית, עשוי הדבר לעלות כדי הטלת אימה ופחד בלב התושבים.
פרקטיקה זו הופכת על פיו את הכלל "ביתו של אדם הוא מבצרו", ושוללת מן האדם את הזכות הבסיסית לחוש ביטחון בביתו שלו.
8. בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 הוגדרו הסמכויות והסייגים לביצועו של חיפוש בביתו של אדם. הכלל הוא, כי חיפוש בביתו של אדם יעשה על פי צו שופט, בהתקיים נסיבות המצדיקות את הוצאת הצו (ראה סעיף 23 לפקודה). במקרים אחרים, ובעיקרם מקרים בהם לא ניתן להשיג צו (מתקבל דיווח על ביצוע עבירה וכיוצב') רשאי שוטר לבצע חיפוש בבית שלא על-פי צו (סעיף 25 לפקודה). אכן, בשטחים נמסרו בידיו של המפקד הצבאי סמכויות ביטחוניות מיוחדות, שאינן מוכרות במדינת ישראל. עם זאת, אין בכך כדי להפוך את הקערה על פיה, ולבטל את זכאותם של התושבים להגנה על זכויותיהם.
9. הפרקטיקה שתוארה לעיל, של עריכת "מיפויים" בבתי תושבים, מלמדת על היעדרם של כללים בסיסיים, המיועדים למנוע פגיעה שלא כדין ושלא לצורך בזכויות תושבים מוגנים על-ידי כוחות הביטחון.
10. נוכח האמור לעיל נבקשך:
א. להורות לכוחות הצבא בשטח לחדול לאלתר מביצוע "מיפויים" בבתי תושבים;
ב. להסדיר ולהבהיר את סמכויות החיפוש, המצויות בידיהם של כוחות הצבא בשטחים, ולעגנן בהוראות כתובות, אשר כלל יחידות צה"ל בשטחים יחויבו לפעול על-פיהן;
ג. במידה שהוראות ו/או נהלים בעניין כבר קיימים, נבקש לקבל העתק מהם.
בכבוד רב,
לימור יהודה, עו"ד
