טלי ניר
הם עובדים כמונו. המאבטח בכניסה לבית הספר, המנקה בקניון, הקופאית בסופרמרקט, שליח הדואר ורבים אחרים. אבל כבר הרבה זמן שיש עוד ועוד שנאלצים לעבוד בתנאי קיפוח דרך חברות קבלניות. במקום לדאוג להם המדינה מפנה להם עורף, ואף מתכוונת כעת להנציח בחוק את מצבם.
זוהי השתלשלות עניינים קפקאית של ממשלה, שדווקא רצתה להפסיק את העבדות בישראל באמצעות חוק חדש. אבל אז נזכרה שהיא המעסיק הגדול ביותר של אותם עבדים מודרניים, מה שכמובן יוצר ניגוד אינטרסים אמיתי.
קל וזול למשרדי ממשלה ולחברות גדולות, כמו רשתות השיווק, בנקים וחברות הביטוח, להעסיק עובדים דרך חברות קבלניות. כך הם פוטרים את עצמם מהתעסקות עם ניהול העובד ועם דאגה לתנאי עבודתו ולשכרו, כולל תגמול, שעות נוספות, פיצויים או פנסיה. כך גם אפשר לפטר את העובד ברגע שרק רוצים. לא צריך אפילו להסתכל לו בעיניים. פשוט מודיעים לקבלן על הפסקת "רכישת השירות".
לפי ההערכות, כרבע מיליון בני אדם מועסקים היום בישראל במתכונת זו: יותר מ-10% מכלל השכירים במשק. להשוואה, באירופה אחוז עובדי הקבלן הוא כ-2%, ויש איסור להעסיק עובדים אלה לטווח ארוך. כמחצית מעובדי הקבלן בישראל מועסקים במגזר הציבורי. כלומר, כ-20% מהעובדים ברשויות הממשל.
בשנים האחרונות החל מאבק ציבורי להפסקת העבדות הזו, ודובר על צורך בחוק שיגן על העובדים ויבטיח להם אפשרות לממש את הזכויות המובטחות – עקרונית – לכל עובד בארץ. הפורום לאכיפת זכויות עובדים, שייסדו כמה ארגונים לזכויות אדם, ניסח הצעה לחוק שקובע כי האחריות על עובדי הקבלן חלה גם על מי שמזמין את השירות. הרעיון היה שמי שמעסיק אותם בפועל יהיה אחראי לדרוש מאותה חברה קבלנית, שדרכה מתבצעת ההעסקה, לתת להם שכר הוגן ותנאים סוציאליים. הוצע גם שאם המעסיק בפועל לא יעשה זאת, יוכל עובד הקבלן עצמו לתבוע ממנו פיצויים.
בתחילה תמכה הממשלה בחוק והוא עבר בקריאה ראשונה. אולם אז נזכרה הממשלה, שהיא כאמור המעסיקה הגדולה במשק של עובדי הקבלן, כי משמעות החוק היא שהמדינה תצטרך לדאוג שכל עובדי הקבלן שהיא מעסיקה יקבלו משכורת מינימום ואת שאר זכויותיהם, אחרת עוד ניתן יהיה לתבוע אותה.
הפתרון היה יצירתי: הממשלה יצאה בהצעת חוק משלה, שכביכול דואגת לעובדי הקבלן. הבעיה היא שהצעה של הממשלה מרוקנת מתוכן את המהות העיקרית – האפשרות של עובדי הקבלן לתבוע את מעסיקיהם בפועל.
הצעת הממשלה חלה רק על עובדי אבטחה, ניקיון וסיעוד, ולא על עובדי קבלן שמבצעים שליחויות, תחזוקה וגינון, הוראה, שירותי בריאות ועוד. היא פוטרת את מזמין השירות מאחריות אם הוכיח כי ההפרה "אינה מקרה שכיח", בלי הגדרה של שכיחות, ומאפשרת פתח רחב להתחמקות. ההצעה גם פוטרת מעסיק בפועל מתשלום פיצויים על הפרת זכויות בעבר, אם הוא מבטל את החוזה עם הקבלן או מוכיח שההפרה תוקנה.
ועוד: הצעת הממשלה אינה חלה על עובדי קבלן העובדים במשרות חלקיות או על עובדים שמועסקים פחות מחצי שנה. היא גם אינה חלה על כל הזכויות הכספיות: בין השאר לא כלולים בה דמי מחלה, פיצויי פיטורין והפרשות מסוימות לפנסיה.
בניגוד האינטרסים הגדול של המדינה בכובעיה השונים שוב מנצחים משרד האוצר והמעסיקים. בימים הקרובים תעלה בכנסת להצבעה בקריאה שנייה ושלישית הצעת החוק המקורית של הפורום לאכיפת זכויות עובדים. זו ההזדמנות של חברי הכנסת לסיים את העבדות המודרנית בישראל.
טלי ניר היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-11.2.08
