דרך ארוכה לשוויון

מדינת ישראל מתנערת יותר ויותר מאחריותה להבטיח לאזרחיה את הזכויות הבסיסיות ביותר – לבריאות, לחינוך, לדיור ולקיום בכבוד. יום זכויות האזרח

 

חגי אלעד וטל דהן

 

"לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם […] כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו…" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, 1948)

ב-10 בדצמבר 1948, תחת הרושם הכבד שהותירו זוועות מלחמת העולם השנייה והפגיעות הקשות בזכויות האדם של מיליוני אנשים, התקבלה בעצרת האו"ם ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. רוב מדינות העולם הצטרפו להכרזה, ו"יום זכויות האדם" מצוין מאז מדי שנה ברחבי העולם, ובעשורים האחרונים גם בישראל. האגודה לזכויות האזרח בישראל פותחת היום  בשבוע גדוש בפעילויות לקידום זכויות האדם, ובשיאו הערב האירוע המרכזי "רמלה – עיר של זכויות" בו יוענק מטעם האגודה אות זכויות האדם לשנת 2008.

ההכרזה בדבר זכויות האדם נחשבת למסמך הבסיסי המגדיר את מכלול זכויות האדם המוכרות. היא נפתחת בהצהרה, כי כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, ומפרטת בשלושים סעיפים את זכויות האדם, ובהן הזכות לחיים, חירות וביטחון אישי, איסור על עבדות ועל עינויים, חופש הביטוי, הדת והאמונה, הזכות להינשא ולהקים משפחה, הזכות להליך הוגן, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות והזכות לרמת חיים נאותה.

היום, 60 שנה לאחר מכן, מפרסמת האגודה לזכויות האזרח את "תמונת מצב" – דוח מיוחד הבוחן את זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים לאור סעיפי ההכרזה. 60 שנה לאחר הקמת המדינה, זכויות האדם בישראל עדיין אינן מעוגנות בחוקה, ורק חלקן מעוגנות בחוקי יסוד. מדינת ישראל מתנערת יותר ויותר מאחריותה להבטיח לאזרחיה את הזכויות הבסיסיות ביותר – לבריאות, לחינוך, לדיור ולקיום בכבוד.

אי-השוויון גובר, והפערים החברתיים-כלכליים מעמיקים. אל מול חופש הביטוי והזכות לפרטיות ניצבים איומים חדשים – החל בחוק "האח הגדול" (חוק נתוני תקשורת) וכלה במאגר המידע הביומטרי הראוי לכינוי "האח הענק". יותר ויותר הצעות חוק העולות בכנסת, מבטאות מגמות גזעניות ונטייה להגביל את חירויות היסוד ולפגוע בזכויות האדם. כאילו אלו לא הספיקו, והנה נוספים עוד צעדים המעוררים חשש לפגיעה בדמוקרטיה: הפגיעה במעמדו של בית המשפט העליון, איומים על ארגוני החברה האזרחית ועל פעיליה, ופגיעות בחופש הביטוי.

המאבק של כולנו

בישראל של תחילת המאה ה-21 יש עדיין בני אדם, ולא במקרה כולם ערבים, שחיים בתנאים של העולם השלישי – בעיקר בכפרים הבלתי מוכרים בנגב ובירושלים המזרחית. לפני שמונה שנים, בחודש אוקטובר 2000, נהרגו 13 בני אדם על-ידי משטרת ישראל – כולם ערבים, כולם, למעט אחד, אזרחי המדינה. מאז, על אף הקביעות החד-משמעיות של ועדת חקירה ממלכתית, נמשכת האפליה הממוסדת של האוכלוסייה הערבית בישראל. מעט מאוד נעשה לקידומה ולשיפור מעמדה, הפערים בין יהודים לערבים גדלו, והגזענות החריפה. מרקם היחסים בין יהודים וערבים בערים המעורבות פגיע ומעורער. האלימות הקשה וגילויי הגזענות שהיו חלק מהאירועים בעכו באוקטובר השנה, הם ביטוי אקטואלי למציאות מחריפה זו.

מעל כל אלה רובץ צילו הכבד של הכיבוש ושל משטר ההפרדה המתקבע בשטחים. זה 41 שנה שוללת ישראל את זכויות היסוד מכארבעה מיליון פלסטינים. גם כינונה של הרשות הפלסטינית והנסיגה מעזה לא שינו את מאזן הכוחות הבסיסי, שבו ישראל שולטת בחייהם של הפלסטינים ואחראית להפרת זכויותיהם היומיומית, החמורה והמתמשכת. תחת שליטתה של מדינה, המגדירה עצמה כדמוקרטיה, חיים מיליוני בני אדם משוללי זכויות, במשטר של כיבוש צבאי מתמשך שתחתיו שום זכות אינה מובטחת: לא הזכות לחיים, לא הביטחון האישי, לא חופש התנועה ולא הזכות לפרנסה, לא חופש הביטוי ולא הזכות לבריאות. בשטחים הכבושים, איבדו רוב הזכויות את משמעותן.

המציאות קשה והסכנה לדמוקרטיה גוברת. אך גם נוכח הפגיעות הקשות בזכויות האדם, למאבק למענן יש הישגים. כך למשל בשנה האחרונה הושגה התקדמות בחקיקה להגנה על זכויות עובדים, ועובדי קבלן בפרט, על זכויות חייבים ועל זכויות חולים; ובתי המשפט הכריעו, לפרקים, בעד חופש הביטוי, חופש המידע, הזכות לדיור, זכויות עובדים וזכויות מהגרי עבודה. אולם, הדרך עוד ארוכה.

האגודה לזכויות האזרח נאבקת כבר 36 שנה, ותוסיף להיאבק ככל שיידרש, למען מימוש הקשת המלאה והמגוונת של כל זכויות האדם: כולן שוות, וללא כיבוד מלא של כולן לא נחיה בחברה מתוקנת ודמוקרטית המאפשרת את מימוש החרות, החופש והשוויון אשר לו ראויים כל בני האדם. ואולם, מאבק זה אינו עניינה של האגודה לבדה, זהו המאבק שלנו, של כל בני האדם החיים כאן. בשבוע זכויות האדם אשר מתחיל היום, הציבור הרחב מוזמן להצטרף למאבק למען זכויות האדם: למען הזכויות של כולנו.

 

חגי אלעד הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח; טל דהן היא מנהלת מרכז המידע של האגודה לזכויות האזרח

פורסם באתר nrg-מעריב ב-7.12.2008

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות האדם - כללי

סגור לתגובות.