בש"א 2552/06
(עב 1270/06)
בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בעניין שבין:
המבקשת
מדינת ישראל – משרד מבקר המדינה
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ירושלים
רח' עוזי חסון 4, ירושלים
טל': 6208177, פקס: 6222385
נגד
המשיבים
1. רון גממר
באמצעות ב"כ עוה"ד שרון אברהם וייס או דן יקיר
או דנה אלכסנדר או אבנר פינצ'וק או מיכל פינצ'וק
או עאוני בנא או לילה מרגלית או באנה שגרי – בדארנה
או סוניה בולוס או לימור יהודה או עאזם בשארה או עודד פלר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח' נחלת בנימין 75, תל אביב 65154
טל': 03-5608185, פקס: 03-5608185
2. חברת "סער שמירה ושירותים (1986) בע"מ"
ע"י עוה"ד חופית סבאג
רח' יפו 217, ירושלים 91360
טל': 02-5000111, פקס: 02-5382336
בית הדין הנכבד מתבקש בזאת להורות על סילוקה של התביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: "המשיב") כנגד המבקשת והמשיבה 2 (להלן: "החברה"), על הסף, וזאת בהתאם לסמכותו שבתקנות 44 – 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.
המבקשת תטען כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף הן מחוסר סמכות עניינית ובהיעדר יריבות בין המבקשת למשיב ובהעדר עילה.
המבקשת הגישה את כתב הגנתה בהליך העיקרי, בתיק עב 1270/06, וטענות המבקשת המתייחסות לאופי הגשת התביעה על ידי התובע ונסיבותיה, יפים הם גם לעניינה של בקשה זו, ועל כן מבקשת המבקשת לראות בטענותיה המהותיות בכתב הגנתה חלק בלתי נפרד מבקשה זו.
המבקשת תטען, כי דינה של התביעה שהוגשה על ידי המשיב להיות מסולקת על הסף.
1. להלן, תביא המבקשת מספר עובדות בעניינה של התביעה, אשר תהוונה, בין היתר, מסד ובסיס לבקשה זו:
2. הסעד אותו מבקש המשיב בתביעתו הינו סעד כספי. המשיב בתביעתו לא מבקש כל סעד הצהרתי באשר לשאלת היחסים שבין המשיב לבין המבקשת והחברה ולא מתבקשת הכרעת בית הדין בשאלת היחסים בין הצדדים.
3. יובהר, כי המשיב אינו מבקש כי בית הדין ייתן סעד ולפיו הוא עובד המבקשת, ומשכך הוא זכאי לזכויות כאלה ואחרות , אלא מבסס את תביעתו הכספית על מכרז שפרסמה המבקשת, הסכם שבין המבקשת לחברה וחוקים והסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בתחום השמירה, אשר לטענתו הוא זכאי לזכויות הקיימים בהם. כלומר, המשיב מודע לכך כי הוא הועסק בענף השמירה, שהינו ענף ייחודי, ומבקש להחיל עליו את הזכויות המגיעות לעובדים בענף השמירה, וזאת במובחן וללא קשר לשאלה מיהו המעביד שלו, לצורך קבלת זכויותיו אלו.
4. המבקשת תטען, כי המשיב הגיש את תביעתו לאחר שהסתיימה העסקתו אצל החברה, ולא סיפק עוד שירותים למבקשת, כמפורט בנסיבות סיום העסקתו בכתבי הטענות שהוגשו עד כה על ידי כל אחד מהצדדים. אין מדובר אם כן בתביעה שעניינה מעמדו של המשיב במקום עבודתו.
5. המשיב קיבל שכר בגין תקופת עבודתו מן החברה, אלא שהמשיב מבקש בתביעתו לטעון טענות בדבר חישוב שכר הבסיס וטענות אחרות בדבר רכיבי שכר שונים, ואי תשלומם נקודתית, חלקית, בזמנים שונים או בעקבות טענות משפטיות שונות, אשר כולן מכוונות כנגד החברה, אשר קבעה, חישבה ושילמה את שכר המשיב.
6. יודגש הדגש היטב, מהותה של תביעה זו, כך על פי המשיב, אינה זכאותו לתוספות שכר המגיעות לו על פי דין, הסכם וכו', אלא הדרך בה חושב שכרו של המשיב על ידי החברה, וזאת בשל תעריף השכר המינימילי שנקבע במכרז ובהסכם שבין המבקשת לחברה.
7. לטענת המשיב הבסיס לחיוב המבקשת בסעדים הכספיים שבתביעה הינו היות המבקשת מעביד במשותף, מכוח אחריות שיורית וחובת הרשות הציבורית (ראה פסקה 5 לכתב התביעה).
8. עיון בכתב התביעה מלמד שרוב ככל הטענות העובדתיות, טענות בדבר אי תשלום או חישוב לא נכון של שכרם הן טענות המופנות כנגד החברה, כאשר, כאמור, כנגד המבקשת, נטענת טענה מרכזית המתייחסת לחובת המבקשת לפקח על כך שהחברה תשלם לעובדיה את השכר בהתאם לחוקי והסכמי העבודה, וכן מכח היותם מעבידים במשותף.
9. להלן, תפרט בקצרה המבקשת את הרקע העובדתי הרלוונטי לעניינה של תביעה זו, ככל שהיא נוגעת למבקשת:
10. המבקשת תטען, כי לצורך קבלת שירותי שמירה ואבטחה למתחמי משרד המבקשת בירושלים, בתל אביב ובחיפה, פרסמה המבקשת מכרזים למתן שירותים אלו, אשר האחרון בהם פורסם בשנת 2003 – מכרז מס' 1/03 (אשר צורף כנספח א1 לכתב התביעה) (להלן:"המכרז"), אשר בו זכתה החברה (כמו גם בקודמו), ובתאריך 25.8.03, נחתם בין המבקשת לבין החברה הסכם (אשר צורף כנספח א2 לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם").
11. המבקשת תטען, כי עצם העובדה שהמבקשת התקשרה עם קבלן אבטחה בהסכם אין בו כדי ללמד דבר על כוונה או תשתית להעסקה במשותף, אלא ההפך המוחלט. העיקרון סביבו נסוב ההסכם הנו, שהחברה מספקת שירותי אבטחה למבקשת, על כל המשתמע מכך, לרבות ניהול, אספקת ציוד והעסקת המאבטחים על ידה ועל ידה בלבד. ההסכם מקיים הפרדה ברורה וחד משמעית בין חובותיה וזכויותיה של המבקשת כלפי קבלן האבטחה לבין מערכת היחסים שבין קבלן האבטחה לעובדיו, תוך הדגשה כי המבקשת איננה המעביד של המאבטחים.
12. אלמנט הפיקוח המתבצע על ידי הממונה מטעם המבקשת מתבטא בווידוא עמידתה של החברה בהסכם עליו חתמה, לרבות עמידה במכסת המאבטחים למשמרת, איבזורם, הופעתם האישית, מועד הגעתם למשמרת וכיוצא בזה (וכמפורט במכרז, בהסכם ובמפרט שצורף לכתב התביעה כנספח א3). בדומה, קביעת הצרכים הביטחוניים של המתקנים – לרבות מקומות הצבת המאבטחים, מספרם בכל משמרת, הרכבם וציוד החובה שבכל עמדה – כל אלה הינם חלק מהגדרת צורכי המשרד מבחינה ביטחונית ואין בהם כשלעצמם כדי ללמד על זיקה של יחסי עובד מעביד. כל שינוי בצרכים הביטחוניים עליו עשוי להודיע ממונה הבטחון של המבקשת (להלן: "הממונה") מחייב את החברה ישירות ואינו מופנה כלפי המאבטחים אלא בעקיפין.
13. המבקשת תטען, כי אכן, כטענת המשיב, היא המשתמשת בפועל בשירותי האבטחה המסופקים לה על ידי החברה, כמי שזכתה במכרז לאספקת שירותי האבטחה. מערכת היחסים שבין המבקשת לבין עובדי החברה, הינה מערכת יחסים משולשת, המקובלת בשוק העבודה, והינה בגדר מיקור חוץ של שירותים ייחודיים (Outsourcing), כאשר קבלן שירותי האבטחה הינה החברה, עובד החברה הינו המאבטח (המשיב בענייננו) והמבקשת הינה מי שמקבלת את שירותי הקבלן, ומשתמשת בהם, אך בשום פנים ואופן אינה המעביד של המאבטחים.
14. המבקשת תטען, כי ניסיונו של המשיב בכתב התביעה, ליצור מצג ולפיו מדובר בפרקטיקה הנוהגת בשוק העבודה של השכרת כוח אדם באמצעות קבלן הנותן שירותים ספציפיים, ולא באמצעות קבלני כח אדם, וזאת על מנת לחמוק מן החובות שבחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו – 1996 (להלן:"חוק קבלני כוח אדם"), אין לה כל בסיס ומקום, והיא טענה המנוגדת לעובדות, כפי שיפורט להלן.
15. המבקשת תטען, כי עניין הסדרת הבטחון אצלה ובגופים ציבוריים אחרים, מוסדר בחוק להסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998, המחייב מינוי ממונה בטחון אשר יהיה אחראי על ארגון פעולות הבטחון ופיקוח עליהן. בהתאם לסעיף 22א לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 ]נוסח משולב[, מוסמך מבקר המדינה למנות ממונה בטחון אשר יארגן את פעולות הביטחון ויפקח עליהן במתחמי המבקשת, ואכן מבקר המדינה מינה את הממונה לצורך זה.
16. המבקשת תטען, כי התקשרותה עם החברה, אשר הינה חברה המתמחה בשירותי שמירה ואבטחה, היא על מנת לספק למבקשת, אשר אין עיסוקה בשירותי אבטחה, את שירותי האבטחה ברמה גבוהה על מנת לשמור על ביטחונם של מבקר המדינה ועובדיו, וכן לאבטח את מתקני המשרד, רכושו, וכן לאבטח מידע רגיש ביותר, אשר עתים חשיפתו עלולה לגרום פגיעה ונזק ואף לפגוע בביטחון המדינה.
17. מטעמים אלו, תטען המבקשת, כי עניין לנו בהתקשרות לגיטימית ואותנטית של מיקור חוץ לאספקת שירותים אלו על ידי חברה המתמחה בכך, וזהו עיסוקה. המבקשת תטען, כי ניסיונו של המשיב להציג את הדברים בדרך אחרת, כך שמדובר כאן כביכול בחברת כוח אדם, במסווה של חברת אספקת שירותים, חסרת בסיס, ויש בה כדי לבנות בניין אשר דינו לנפול.
18. המבקשת תטען כי בחינת סעיפי המכרז ותנאי הסף להשתתפות במכרז וכן הוראות ההסכם, מלמדים אותנו על כך שההתקשרות הינה התקשרות לאספקת שירותים מקצועיים ביותר, הדורשים מומחיות, ידע, ניסיון בעיקר ובפרט בתחום רגיש זה, ואין מדובר בכסות של אספקת שירותי כוח אדם, כפי שמנסה המשיב לרמוז בכתב תביעתו לא אחת. אין מדובר כאן בפתרון "טכני פורמאלי", אלא בצורך מהותי, לגיטימי והכרחי של המבקשת.
19. קבלן כוח אדם מוגדר בחוק קבלני כוח אדם כ"מי שעיסוקו במתן שירותי כח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לשכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם". המבקשת תטען כי החברה אינה קבלנית כח אדם, כהגדרתו בחוק קבלני כוח אדם, אלא חברת אבטחה, אשר על בסיס התקשרות קבלנית, מעניקה שירותי אבטחה ושמירה, להבדיל משירותי כוח אדם, למבקשת.
20. עיקר טענות המשיב המופנות באופן כללי ל"דפוס העסקה", כפי שתואר כבר לעיל, היא כי דרך העסקה זו פוגעת בזכויות העובדים, והמשיב ביניהם. לטענת המשיב המבקשת מתחמקת מאחריותה כלפי עובדיה, בדרך של התקשרות עם חברות אספקת השירותים בהסכמים ובהם סעיפים המסירים מהם את האחריות לזכויות העובדים, והמשיב ביניהם.
21. בעניין זה תטען המבקשת, כי העובדה שהמשיב סבור שמגיעים לו זכויות מעבר לזכויות שניתנו לו, אינה יכולה להוות עילה ובסיס להעלאת טענותיו. המכרז והמפרט, כמו גם ההסכם שבין המבקשת לחברה, שמרו ועיגנו את זכויות העובדים והמשיב בכללם באופן ברור וחד משמעי, והמרחק בין טענות המשיב כאילו המבקשת עוצמת עיניה, מודעת להפרת זכויותיו וכד' לבין המציאות, מרחק רב הוא.
22. המבקשת תטען, כי בהסכם יצרה המבקשת מנגנון בקרה לגבי השכר המשולם לעובדי האבטחה כדי לוודא שאכן מקיימת החברה בפועל את התחייבויותיה המפורטות בהסכם בכל הנוגע לזכויות ותנאי העסקתם של עובדי החברה המוצבים אצל המבקשת. סעיף 4 להסכם קובע תנאים וחובות שונים על החברה, כדי לוודא שמירת זכויות אלו.
23. המבקשת תטען, כי ניסיון המשיב ליצור מצג לפיו המבקשת אינה מקיימת את האמור בהסכם בעניין זה, גם הוא משולל בסיס עובדתי. במהלך כל תקופת ההתקשרות שבין המבקשת לבין החברה, ערכה המבקשת בירורים רבים בנוגע לתנאי העסקתם של עובדי החברה המוצבים אצלה, וזאת על מנת לוודא שהחברה מקיימת ההסכם בעניינים אלו. המבקשת ערכה ועורכת מעקבים ובירורים. במידה שנתקבלו תלונות של מאבטחים המוצבים אצלה היא מפנה אותם לבירור ענייני ונקודתי אצל גורמים בחברה. המבקשת מקיימת ישיבות עם גורמים בחברה, בעניין עמידתה של חברת החברה בהתחייבויותיה על פי המכרז בנושא תנאי העסקת העובדים, מקבלת מרואה חשבון אישור על קיום התחייבויות החברה על פי החוק, ההסכמים הקיבוציים וההסכם.
24. מעבר לכך, תטען המבקשת, כי בחינת תנאי עובדי החברה, אשר הוסכם עליהם בין המבקשת לבין החברה, מלמדים על הקפדה יתירה של המבקשת על זכויותיהם של העובדים המוצבים אצלה. למבקשת יש עניין אמיתי בשמירת זכויותיהם של עובדים אלו בין השאר, על מנת שתהא לחברה האפשרות לגייס עובדים איכותיים, המספקים שירותי אבטחה איכותיים. כך למשל, ההסכם והמפרט כוללים סעיפים הקובעים תנאי העסקה ושכר המטיבים עם עובדי החברה.
25. המבקשת תטען, כי לא אחת טופלו פניות של עובדי החברה למבקשת שעניינם הפרת התחייבויות החברה כלפי המבקשת ואשר בעקיפין פגעו במאבטחים, בבירור מעמיק ויסודי מול חברת החברה, ואף לאחר שנערכו בדיקות של המבקשת עצמה, פנתה המבקשת להחברה על מנת לתקן עניינים שונים שלא בהתאם להסכם, ואשר הובילו לתיקון ושינוי.
המבקשת תטען, כי בידיה מסמכים שונים המעידים על כך שהיא פעלה ופועלת בהתאם להסכם שנחתם עם החברה, בכל הנוגע למעקב, בדיקה ובחינת שמירת זכויותיהם של העובדים המוצבים אצלה, וחלק ממסמכים אלו צורפו לכתב ההגנה שהגישה המבקשת.
26. המבקשת תדגיש ותציין, כי עד למועד פיטוריו, לא העלה המשיב בפני גורם במבקשת כל טענה שהיא לא בכתב ולא בדרך אחרת, באשר למעמדו, לזכויותיו ולטענות אחרות המועלות בכתב התביעה.
27. יתירה מכך, תטען המבקשת, כי בחינה אמיתית של העובדות, מלמדת על כך שהמשיב, כמו גם שאר עובדי החברה המוצבים אצל המבקשת, אינם עובדי המבקשת, ואף אינם עובדים במשותף או בכל דרך אחרת, אלא עובדיה של חברת השמירה והאבטחה המספקת את שירותיה למבקשת.
28. המבקשת תטען כי:
א. בין המבקשת לבין המשיב לא נחתם כל הסכם העסקה, או כל הסכם אחר. המבקשת חתמה על הסכם אספקת השירותים עם החברה. כל סעיפי המכרז וההסכם המתייחסים לעובדי החברה, מלמדים על מעמדם כפי שרואה אותם המבקשת ואף החברה, ומדובר במערכת יחסים חוזית שבין המבקשת לחברה. אין כל הסכם העסקה או כל התחייבות חוזית אחרת בין המבקשת למשיב, אשר יכולה להקים יש מאין מחוייבות חוזית בתחום דיני העבודה, וזאת בניגוד לעובדות המתוארות בכתב התביעה עצמו ובהשתלשלות העניינים כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים השונים ובעובדות הנלמדות מדרך העסקתו של המשיב.
ב. החברה היא החותמת על הסכמי העסקה עם עובדיה, היא שמשלמת את שכרם, היא מנפיקה את תלושי השכר לעובדיה, היא מספקת לעובדיה את המדים , מארגנת ומממנת לעובדיה השתלמויות לשם הכשרתם לתפקיד ומספקת להם את הציוד הנדרש לביצוע העבודה, לרבות כלי נשק ומכשירי קשר.
ג. קביעת סדרי העבודה נעשית על ידי החברה ועובדיה במהלך שגרת העבודה היומיומית, היא המפקחת באופן ישיר על התנהלות המאבטחים במסגרת מילוי תפקידם.
ד. עובדי החברה פונים אליה בבקשה לחופשות. החברה יכולה ואף עושה כדי להפסיק העסקתו של עובד אשר נמצא לא מתאים על ידה, ועל ידה בלבד, מסיבותיה היא.
29. המבקשת תטען, כי המשיב בכתב התביעה מנסה להבנות על עובדות רבות הנוגעות להליך הפיקוח והבקרה של הממונה על הבטחון הארצי והממונה על הבטחון המקומי אצל המבקשת, על עובדי החברה, כדי ללמדנו על כך שהמבקשת היא מעבידתו במשותף או בקונסטלציה אחרת.
30. בעניין זה, תטען המבקשת, כי לא ניתן ולא נכון ללמוד מעובדות אלו, אלא על כך שהמבקשת מבצעת את תפקידה אשר הינו בגדר פיקוח על רמת שירותי האבטחה שמספקת החברה בפועל. מדובר בפעולות לגיטימיות ומחויבות המציאות על מנת לפקח על רמת האבטחה, ואין בכך כדי ללמד דבר על קיום יחסי עובד ומעביד בין המבקשת לתובע.
31. המבקשת תטען, כי מוטלת עליה האחריות להבטיח את רמת שירותי האבטחה שמספקת בפועל חברת האבטחה, הן בשל אופי המשרד, שמירה על בטחון מבקר המדינה ועובדיו והרגישות הרבה הקיימת בעיסוק המשרד ועובדיו. המבקשת באמצעות ממונה הבטחון, אשר כאמור, אחריותו לארגן ולפקח על פעולות האבטחה מוסדרות בחוקים השונים, מפעילה מנגנוני פיקוח ובקרה שונים.
32. המבקשת תטען, כי בסופו של דבר, טוען המשיב טענות פרטניות בדבר רכיבי שכר שונים, שחלק מהם שולמו לו, חלק לא שולמו בכלל וחלק מהם עולה כי ישנה מחלוקת בדבר זכאותו להם. המבקשת הנכונה באשר לטענות אלו היא החברה (והמשיב עצמו מפנה אותנו לתביעה התלויה ועומדת בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים כנגד החברה, באשר לרכיבי שכר שונים שנטען על ידי עובדי החברה שלא שולמו ]עב 1152/05[).
33. נוכח כל האמור, תטען המבקשת כי דינה של התביעה להיות מסולקת על הסף.
34. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), קובע את גדרי סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה. מקור הסמכות הרלוונטית לעניינה של תביעה זו מצוייה בסעיף 24 (א) (1) לחוק:
"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ]נוסח חדש["
35. המבקשת תטען, כאמור, כי המשיב לא הביא לפתחו של בית הדין את השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקשת. המשיב אינו חולק על כך כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה.
36. המבקשת תטען, כי בניגוד להליכים רבים הבאים לפתחו של בית הדין ובהם מתבקש הוא להכריע בשאלת יחסי העבודה שבין הצדדים, לרבות בתבניות העסקה שונות, הרי שבתביעה זו, ולא בכדי, בחר המשיב להגיש תביעה כספית, כאשר בסיסה הוא חוקים והסכמים שונים בתחום דיני העבודה.
37. ככל שהדבר נוגע למבקשת, ובהיעדר כל מערכת יחסים חוזית בינה לבין המשיב, ובהתקיים מערכת יחסים חוזית מוסדרת בין המשיב לבין החברה, כמו גם הודאה בקיומם של יחסי עובד מעביד ביניהם, מבקש המשיב להתלות בקונסטרוקציות משפטיות כאלו ואחרות, וזאת על מנת "להשליך" חבות על המבקשת, וזאת במקום שהחייב קיים, מתייחס לטענות נגדו, ואף פועל במסגרת יחסי העבודה, בהתאם לשיטתו וטענותיו.
38. המבקשת תטען, כי מערכת היחסים החוזית, שאינה מערכת יחסים בתחום דיני העבודה, שבין המבקשת לחברה, אינה יכולה להוות בסיס לתביעה כנגדה. המחויבות של החברה למבקשת, ולהיפך, הינם עניין שבין המבקשת לחברה, והמשיב אינו יכול להבנות אלא ממערכת יחסי העבודה שבינו לבין מעסיקו, ומערכת היחסים החוזית שבתחום דיני העבודה.
39. המבקשת תטען, כי בחינה אמיתית של עילת התביעה כפי שנוסחה על ידי התובעים, הינה, ככל שהיא מתייחסת למבקשת, עילה שלא ברור על מה היא מבססת עצמה. גם אילו נכונה הייתה טענת המשיב, כי מדובר במעסיק במשותף וכד', עדיין תטען המבקשת, כי אין למשיב עילה כנגד המבקשת באשר לחישוב השכר, שהרי שכר הבסיס אינו נקבע על ידי המבקשת אלא על ידי החברה, כל עוד היא עומדת בתנאי המכרז המגדירים שכר מינימלי.
40. המבקשת תוסיף ותטען, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה כנגד המבקשת.
41. כאמור לעיל, ומן הטעמים שהובאו, הרי עניין לנו, תטען המבקשת, בהתקשרות לגיטימית ואותנטית של מיקור חוץ לאספקת שירותים אלו על ידי חברה המתמחה בכך, וזהו עיסוקה (ראה בעניין זה: עב 2513/00, זריפה ואח' נ' מ"י ואח', (ניתן ב 21.12.05, טרם פורסם, פסקה 14 לפסק דינה של כב' השופטת הראשית ר' רוזנפלד).
42. המבקשת תטען, כי מערכת היחסים שבין המבקשת החברה והמשיבים, הינה דומה באופן ברור, גם על בסיס העובדות שמובאות מטעם המשיבים עצמם, וזאת לצורכה של בקשה זו בלבד, למערכת היחסים שהוכרעה והתבררה במסגרת עניין חג'בי1 . גם שם נדונה התקשרותה של המבקשת עם חברה לצורך קבלת שירותי פיקוח על טיולים, וזאת נוכח דרישות המכרז וביצועו בפועל, אשר העלתה תמונה של מיקור חוץ אותנטי.
43. יודגש ויצויין, כי בעניין אסולין2 , חג'בי, זריפה וטופר3 ומקרים אחרים הובאה להכרעתו של בית הדין מערכת היחסים ויחסי עובד מעביד בין הצדדים. בתביעה שהגישו המשיבים אין בית הדין להכרעה בשאלה זו, לצורך הכרעה בתביעת המשיבים, כמפורט לעיל.
44. המבקשת תטען, כי משקל נכבד יש ליתן לכך שהחברה אינה מתנערת מחובותיה כמעסיקה, היא אינה חדלת פרעון, היא ממשיכה בפעולותיה ומעסיקה עובדים רבים. היא השיבה למשיבים את תשובותיה, ואם ישנם נושאים שבמחלוקת שבין החברה למשיבים, ראוי הדבר לבירור ואין המבקשת צריכה להיות חלק מבירור זה, בשל היותה המדינה (ראה בעניין זה פסקה 37 לפסק הדין בעניין זריפה).
45. המבקשת תטען, כי השאלות שנדרשות להכרעה בהליך זה, הן שאלות מובהקות שבין החברה למשיב, ואין כל יריבות בין המבקשת למשיב בעניין חישוב שכרם ועמידת החברה בחובותיה כמעביד בהתאם לחוק ולהסכמים השונים. לא ניתן ליצור צינור בו תהא המבקשת חלק מתביעה זו, בשל התקשרותה וחובותיה וזכויותיה אל מול החברה, ולא ניתן להפוך את המבקשת לצד בהליך לא לה, כאשר תחום השאלות שניתנות לבירור הינו ברור, הנתונים כולם נמצאים בידיה של החברה והיא זו שמשלמת את שכרו של המשיב ללא מעורבות פרטנית של המבקשת, אשר מחוייבת לתשלום כולל לחברה בגין ההתקשרות הקבלנית עמה.
46. בנוסף, תטען המבקשת, שוב ושוב, כי העובדה שהמשיב פנה לבית הדין רק לאחר שהתפטר, ולאחר שנסתיימה העסקתם, מלמדנו כי המטרה האמיתית של תביעה זו היא קבלת כספים שלטעמם מגיע לו, ואין כל משמעות להכרעות בדבר מהות היחסים בין המבקשת למשיב. גם נסיון המשיב להפוך את התביעה שלו לתביעה "מהותית" והוא סבור כי הוא מהווה פה לתובעים פוטנציאליים רבים אחרים, ואף בשל כך סבור הוא כי יש לפסוק לו פיצויים עונשיים, אינו יכול להוות עילה או סיבה להגשת התביעה נגד המבקשת.
47. המבקשת תוסיף ותטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר עילה כנגד המבקשת, על בסיס הנתונים שבכתב התביעה לבדו. כאמור, המבקשת לא התחייבה כלפי המשיב, בכל דרך שהיא, לחישוב שכרו בדרך כלשהי. אין כל מחוייבות של המבקשת, מלבד מחוייבות החברה כלפיה לשמירת זכויות עובדי החברה בהתאם לחוקים ולהסכמי העבודה הקיימים. המבקשת תטען, כי אין בעובדות שבכתב התביעה להקים למשיב עילה כנגד המבקשת, באשר לחישוב שכרו ועל כן דין התביעה להמחק על הסף.
48. בשולי הדברים, תטען המבקשת, כי יש מקום גם למחיקת התביעה על הסף, ככל שהיא נוגעת לרכיבי שכר שהתובע לא כימת בתביעתו. הלכה היא, כי על התובע לדאוג להגיש תביעתו מכומתת והנטל בעניין זה כולו על התובע. בתביעה זו, הגיש המבקש תביעה בגין שעות נוספות, אשר אינה מכומתת כלל וכלל, ובעניין זה, ובעניין רכיבי שכר אחרים שאינם מכומתים, דין התביעה להמחק.
49. סיכומו של דבר, תטען המבקשת, כי עניינה של תביעה זו, הן בבחינת הסעד, העילה, הצדדים הנכונים, ומהות היחסים, מלמדת אותנו כי אין למשיב דבר כנגד המבקשת בתחום יחסי העבודה, וכל תביעתו צריכה שתהיה מופנית כנגד החברה, מעבידתו לכל אורך הדרך, ומשכך דין התביעה להיות מסולקת על הסף.
אשר על כן, מתבקש בית הדין הנכבד להורות על סילוק התביעה על הסף ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.
ירושלים, ו' בכסליו התשס"ז
27 בנובמבר, 2006.
אבי זיידנברג, עו"ד
סגן לפרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי)
עב 1270/06
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
קבוע לדיון ביום 20.2.07
התובע: (המשיב)
רון גממר, ת"ז 40087900
באמצעות ב"כ עוה"ד שרון אברהם-ויס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ'וק ו/או מיכל פינצ'וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או סוניה בולוס ו/או לימור יהודה ו/או עאזם בשארה ו/או עודד פלר ו/או טלי ניר ו/או סיגל שהב.
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל': 03-5608185; פקס: 03-5608165
דוא"ל: sharon@acri.org.il
נגד
הנתבעים: (המשיבה)
1. חברת "סער שמירה ושירותים (1986) בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד חופית סבאג
רח' יפו 217, ירושלים 91360
טל': 02-5000111; פקס: 02-5382336
ובאמצעות ב"כ עוה"ד לילך שלג
ת"ד 155 קרית חיים, 26191
טל: 04-8427788; פקס: 04-8723508
(המבקש)
2. מבקר המדינה
באמצעות ב"כ עוה"ד אבי זידנברג ואח'
פרקליטות מחוז ירושלים
טל': 02-5419547; פקס: 02-5419581
תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף
בהתאם להחלטת כבוד הרשמת פיינשטיין מיום 10.12.06 מוגשת בזאת תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף (להלן: "הבקשה") מטעם הנתבע 2 (להלן: "הנתבע" או "המבקש"), כפי שיפורט להלן:
1. התביעה דנן הוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת 1, חברת סער (להלן: "הנתבעת"), שהיא חברה המספקת שירותי אבטחה לגופים שונים ובהם למשרד מבקר המדינה, הוא הנתבע. התובע הועסק במשרדי הנתבע באמצעות הנתבעת.
2. הנתבע טוען כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, הן מחוסר סמכות עניינית, הן בשל העדר יריבות והן בשל העדר עילה. דא עקא, שבקשה לדחייה על הסף צריכה להיות מבוססת על כתב התביעה בלבד ואילו הנתבע מעלה בבקשתו טענות עובדתיות, שראוי ממילא שיתבררו במשפט בדיון לגופו של עניין.
3. נתייחס לטענות הנתבע אחת לאחת:
הסמכות העניינית הינה של בית הדין לעבודה
4. אליבא דהנתבע העובדה כי לא התבקש סעד הצהרתי באשר לעצם קיום יחסי עובד- מעביד בינו ובין הנתבע מוציא את הסכסוך נשוא תביעה זו מסמכותו של ביה"ד לעבודה (סעיפים 34-39 לבקשה). שכן, בינו ובין התובע לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. הנתבע מבסס בין היתר את טענתו זו על סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), לפיו "לביה"ד האזורי סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעביד שעילתן ביחסי עובד מעביד".
5. הטענה כי לביה"ד האזורי אין סמכות בתביעה נגד הנתבע דינה להדחות. שאלת מיהו המעביד, היא שאלה מורכבת בעלת היבטים רבים שלא תמיד יש עליה תשובה אחת. לעיתים לצורך חוקים מסוימים יקבע כי מתקיימים יחסים כאלה ולצורך שאלות אחרות יקבע כי אין יחסים כאלה. פרשנות פורמליסטית צרה של החוק, לפיה אין סמכות עניינית בתביעה נגד המשתמש בפועל, תביא למצב של פגיעה בזכויות עובדים המועסקים בדפוסי העסקה חדשניים ובהם דפוס ההעסקה המשולש. קל וחומר כאשר מדובר בדפוס העסקה שנפוץ בעיקר לאחר חקיקת החוק.
6. בתי הדין לעבודה התאימו עצמם למציאות החדשה בשוק העבודה והחילו את סמכותם במקרים כגון דא. בהתייחסה לטענה דומה של העדר סמכות שהועלתה על ידי משתמש בפועל בתביעה שהוגשה על ידי עובדת קבלן, כותבת השופטת דוידוב מוטולה:
"כיום ניתן לקבוע יחסי עובד-מעביד לצרכים מסוימים בלבד, בתלות בתכליתה של החקיקה הספציפית ( דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נב (4) 817) אפשרות זו אמנם, נראית ממבט ראשון כפוגעת בוודאות המשפטית, ועם זאת יש לזכור כי המושגים "עובד" ומעביד" הם קטגוריות משפטיות שנוצרו על ידי בני אדם ואינן עומדות בפני עצמן, כך שאינן חייבות להיות תמיד בעלות תוכן אחיד אלא יכולות לשרת סוגים שונים של צרכים חברתיים ומשפטיים".
עב (ת"א) 3054/04 שמואלוב נ' משה פונס, פסק דין מיום 10.12.06, טרם פורסם, פסקה 67 לפסק דינה של השופטת דוידוב-מוטולה. (להלן: "פרשת שמואלוב")
7. גם ביה"ד הארצי לעבודה אמר דברו באשר לדרך הראויה בבחינת יחסי עבודה:
"יש לאמר את האמת על מהות היחסים ולא להיאחז בנוסחאות שבלוניות, שבעיקר כאשר מדובר בזכויות מתחום משפט העבודה".
ע"ע (ארצי) 273/03 דברת שוואב נ' מד"י- משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פסק דין מיום 2.11.06, טרם פורסם. עמ' 8 לפסק דינה של השופטת ברק-אוסוסקין. (להלן: "פרשת דברת שוואב").
8. יתרה מזו, סעיף 24(ב) לחוק קובע: " לבית דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן"…; התוספת השניה מונה את חוקי המגן המהווים בין היתר, את עילתה של תביעה זו. ומשכך ממילא מוקנית הסמכות העניינית לבית הדין האזורי לעבודה.
9. הנה כי כן, הסכסוך נשוא תביעה זו הינו סכסוך שענינו חיובים הנובעים מיחסי עבודה. עילות התביעה מבוססות על חוקי העבודה, הסכמים קיבוציים וצווי ההרחבה – האכסניה הטבעית לליבון סוגיות אלה הוא בית הדין לעבודה.
10. יצוין כי גם המחוקק, התאים את עצמו לשינויים בשוק העבודה וקבע הוראות בחלק מחוקי המגן, המטילות אחריות ישירה לקיום המחויבויות מכוח אותו חוק על המשתמש בפועל בעבודתו של עובד המועסק באמצעות קבלן כוח אדם (סעיף 6 א' לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, סעיף 2 (א1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, סעיף 41 ב' לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, סעיף 1ז'1 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, סעיף 9 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, סעיף 29 (ה) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000; בענייננו אמנם לא מדובר ב"קבלן כוח אדם", אך עדיין ניתן ללמוד מההוראות דלעיל על מדיניותו הכללית של המחוקק במצב של מערכת יחסים משולשת.
" החקיקה הביאה איפוא בחשבון, במרוצת השנים, את המצוקות שהתעוררו בהקשר להעסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם וזאת בדרכים שונות שהקו המשותף שבהן הוא מניעה, ככל האפשר, של אפלייתם של עובדי קבלן כח אדם לעומת העובדים האחרים במקום העבודה. . . . עלינו להכיר, איפוא, בדואליזם זה שבו קיימים – מחד – יחסי עובד-מעביד בין העובד לבין קבלן כח האדם ומאידך – מוטלים חיובים על המעסיק בפועל כלפי העובד, כמתואר לעיל, כמענה מסויים שנמצא במסגרת החקיקתית הקיימת לבעיות הערכיות הכרוכות בתבנית ההעסקה הנדונה".
דברת שוואב, לעיל, פסקה 5 לפסק דינו של נציג הציבור ברק.
10. הנה כי כן הסמכות לדון בסכסוך זה הינה של בית הדין לעבודה.
סעד כספי אינו פוטר את הנתבע, המשתמש בפועל, מאחריות
11. בהמשך טוען הנתבע כי העובדה, שמדובר בסעד כספי מסירה מעליו כל אחריות. שכן, בהעדר חוזה בינו ובין התובע הרי שאין כלל יריבות בין הצדדים.
12. העובדה כי מדובר בסעד כספי אין בה כדי להשמיט את הקרקע מפני הגשת תביעה נגד הנתבע. נהפוך הוא, אך לאחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין הלכה ברורה, המטילה אחריות כספית גם על המשתמש בפועל:
"יחסי עבודה נכונים ומתוקנים מחייבים להגיע למצב לפיו מוטלת על מקבלי שירותים אחריות להבטיח כי קבלני המשנה שלהם מכבדים את חוקי עבודה המגן, לרבות החובה לשלם שכר ופיצויי פיטורים. ראה בעניין זה פסק דין חברת הבנייה של הקיבוץ הארצי.4 יתרה מזו, כמעסיק הציבורי יש למדינה אחריות מיוחדת להבטיח, כי קבלני כוח אדם עימם היא מתקשרת ישמרו על חוקי עבודה המגן".
עע (ארצי) 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, פסק דין מיום 5.11.06, טרם פורסם.
13. בפסק דינו המתייחס לדפוס ההעסקה המשולש, קובעת דעת הרוב כי מקבל שירותים מחויב למלא בעצמו אחר ההתחייבות לעובדים ככל שחברת כוח האדם אינה מסוגל לעשות זאת. בהמשך, על אף הקביעה כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין העובדת למדינה, קובע הנשיא אדלר מפורשות לעניין אחריותה של המדינה כמשתמש בפועל :
"אחריות המדינה מעוגנת בכך, שלענין הבטחת התשלום בגין זכויות העובד, קמה למדינה מעין אחריות משותפת, שהינה תולדה של חיובה לבדוק ולהקפיד כי קבלן כוח האדם עמו היא מתקשרת נושא בתשלום זכויות עובדיו". (ההדגשה אינה במקור).
דברת שוואב, לעיל, עמ' 17 לפסק דינו של הנשיא אדלר.
14. בית הדין האזורי בת"א מחיל את עמדתו של הנשיא אדלר גם למקרים כגון המקרה נשוא התיק שבפנינו:
" איננו סבורים כי יש לפרש קביעה זו של בית הדין הארצי כאילו נועדה רק למצבים בהם חברת כוח האדם ו/או קבלן השירותים אינו מסוגל בפועל לשאת במחויבויותיו שכן נעלם/ התפרק וכיו"ב. הטעם לכך כפול: ראשית, לא תמיד ניתן לדעת מראש אם קבלן השירותים יהיה מסוגל לשאת במחויבויותיו לאחר מתן פסק הדין, כך שאין זה סביר לקבוע את אחריותו המשפטית של מקבל השירותים רק על בסיס מצבו הכלכלי של קבלן השירותים במועד הדיון.
"שנית, מטרתו של משפט העבודה אינה רק להבטיח זכויות לאותם עובדים שתבעו בפועל, אלא גם לכל אותם עובדים שאינם מגישים תביעות בשל חוסר מודעות, חוסר יכולת כלכלית וסיבות נוספות. ככל שתוטל אחריות על מקבלי השירותים גם במצב בו קבלן השירותים קיים וסולבנטי – יקום להם תמריץ לוודא את קיום חוקי המגן גם בכל שאר המקרים שאינם מגיעים לדיון משפטי, וכך תושג מטרתו הרחבה של משפט העבודה.
נזכיר בהקשר זה כי מקבלי השירותים נמצאים במעמד טוב משמעותית מהעובדים להבטיח כי לא תהא הפרה של חוקי המגן בחצריהם (וראו בקשר לכך את G. Davidov, Joint Employer Status in Triangular Employment Relationships 42 British Journal of Industrial Relations 727(2004).
שמואלוב, לעיל, פסקה 71.
15. הנה כי כן סעד כספי אינו מוציא את אחריותה של הנתבע. הנתבעת אינה מודה בטענות התובע ומצבה הכספי הינו בגדר נעלם כלפי התובע. התובע מצידו פנה אף לנתבע ודרש את המגיע לו, אולם בקשתו לא נענתה- בנסיבות אלה, הרי שקמה לו עילת תביעה גם נגד הנתבע.
אחריות המשתמש בפועל
16. טענתו השלישית של הנתבע בבקשה לדחייה על הסף הינה העדר עילת תביעה כנגד הנתבע. בקליפת אגוז טוען הנתבע כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד רק בין הנתבעת לבין התובע. כמשתמש בפועל ביצע עבודת פיקוח על התובע ועמיתיו ואין הוא נושא בכל חבות כלפיו. יצויין כי זוהי טענה לגופו של עניין ומשכך צריכה להתברר במשפט עצמו ולהתמך בראיות ומשכך אין להעלותה במסגרת בקשה ל"סילוק" על הסף. למען הזהירות נגיב גם עליה, ונוכל להרחיב את היריעה בעת בירור המחלוקת עצמה.
אלמנט הפיקוח
17. הנתבע טוען כי "השאלות שנדרשות להכרעה בהליך זה הן שאלות מובהקות שבין החברה למשיב. . . לא ניתן להפוך את המבקשת לצד בהליך לא לה, כאשר תחום השאלות שניתנו לבירור הינו ברור, הנתונים כולם נמצאים בידיה של החברה והיא זו שמשלמת את שכרו של המשיב ללא מעורבות פרטנית של המבקשת, אשר מחויבת לתשלום כולל לחברה בגין ההתקשרות הקבלנית עמה". (פסקה 45 לבקשה). . . ובהמשך "אין כל מחויבות של המבקשת, מלבד מחוייבות החברה כלפיה לשמירת זכויות עובדי המחברה בהתאם לחוקים ולהסכמים העבודה הקיימים". (פסקה 47).
18. הנתבע מנסה לבסס את הטענה כי אין לו מחויבות וכי כל מעורבותו היא במסגרת מה שהוא מכנה "אלמנט הפיקוח". לשיטתו יחסיו עם העובד- התובע, שיכולים להתפרש גם כיחסי עבודה, נכללים תחת הגדרת "פיקוח" ומשכך אין הוא חייב בהפרת זכויות העובד.
19. חבותו של הנתבע חלה ממילא על פי הפסיקה כפי שתואר לעיל, אולם יצוין כי האופן בו נתלה הנתבע ב"אלמנט הפיקוח" מעלה חשש כי "על ראש הגנב בוער הכובע". מהתיאור הנרחב של פונקציות הפיקוח נראה כי לנתבעת כמעט ואין עצמאות שיקול דעת והקורא מתקשה לקבוע היכן הוא הגבול הדק בין היות הנתבע "מפקח" לבין היותו מעסיק במשותף (סעיף 12 לבקשה).
עצימת עיניים
20. זאת ועוד, גם אם ימצא כי הנתבע אינו מעסיק במשותף, הרי שהוא נושא באחריות שיורית להפרות הזכויות הנעשות בחצריו. למעשה על אף ההצהרות שחור על גבי לבן כי אין עצימת עיניים, הרי שבפועל לא מוטלת שום סנקציה על הנתבעת בשל הפרת זכויות העובדים. "במהלך כל תקופת ההתקשרות שבין המבקשת לבין החברה, ערכה המבקשת בירורים רבים בנוגע לתנאי העסקתם של עובדי החברה המוצבים אצלה, וזאת על מנת לוודא שהחברה מקיימת את ההסכם בענינים אלה" (סעיף 23 לבקשה). מעבר לכך, תטען המבקשת, כי בחינת תנאי עובדי החברה אשר הוסכם עליהם בין המבקשת לבין החברה, מלמדים על הקפדה יתירה של המבקשת על זכויותיהם של העובדים המוצבים אצלה". (סעיף 24 לבקשה).
21. הנה כי כן, הנתבע מעלה באריכות טענות על כך שחוזה ההתקשרות בינו ובין הנתבעת מכיל סעיפים שונים שמטרתם הגנה על העובדים. פשיטא, בסופו של יום, כאשר ידע הנתבע על הפרות זכויות העובדים הוא העדיף לעצום את עיניו ולא לעשות דבר על מנת לאכוף את החוק, אלא לגלגל את הטענות לפתחה של הנתבעת. זאת ועוד למיטב ידיעת התובע, על אף התביעות והטענות כנגד הנתבעת, בחר הנתבע להתקשר אך לאחרונה, שוב בחוזה התקשרות עם הנתבעת.
22. הנתבע אף נתלה בכך שהוא מצידו ממלא חובתו בבקשו מהנתבעת אישור של רואה חשבון על כך שהיא ממלאת התחייבויותיה (ר' נספח נ/2 כפי שצורף לכתב ההגנה של הנתבע). בית הדין בהתייחסו למקרה דומה קבע מפורשות כי התנהגות זו אינה מוציאה את המשתמש בפועל כדי חובתו:
כך, ולמשל, כשם שהבנק במקרנו ביקש לקבל מהחברה, טרם ההתקשרות, אישור מרואה חשבון או מההסתדרות הכללית כי היא משלמת לעובדיה לפחות שכר מינימום, הוא מסוגל לדרוש דיווח שוטף בקשר לכך ולא להסתפק באישור ראשוני וסתמי. כשם שהבנק ידע לדרוש מהחברה את פירוט שמותיהם של העובדים המוצבים בפועל בסניפיו – כך יכול היה לדרוש אישור רו"ח לגבי כל אחד מהם לגבי השכר השוטף המשולם לו ותשלום שאר זכויותיו.
שמואלוב, לעיל, פסקה 72.
הפרת זכויות מגן
23. זאת ועוד, טענת הנתבע לפיה "מהותה של תביעה זו. . . אינה זכאותו לתוספות שכר המגיעות לו על פי דין, הסכם וכו', אלא הדרך בה חושב שכרו של המשיב עלי ידי החברה, וזאת בשל תעריף השכר המינימלי שנקבע במכרז ובהסכם שבין המבקשת לחברה" הינה תמוהה. כתב התביעה מפרט הפרות של זכויות המגן הקבועות בחוק, בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה ובהן החזר דמי נסיעה, חופשה שנתית והבראה.
24. לענין זה, קבע ביה"ד בפרשת שמואלוב, כי בהקשר לחוקי המגן יוכר המשתמש בפועל כמעסיק במשותף. השאלה האם להרחיב זאת גם לזכויות אחרות נשארה בצריך עיון.
"בהטלת אחריות על הבנק כלפי התובעת אין כדי לפגוע בהסכמות החוזיות שבין הבנק לבין החברה בקשר לכך. היינו, במערכת היחסים שבין הבנק לבין החברה ממשיכה החברה להיות אחראית לתשלום כל זכויות התובעת, על כל המשתמע מכך בנוגע לזכות הבנק לדרוש שיפוי ככל שכך נובע מההסכם ביניהם. עם זאת כלפי התובעת – יחובו הבנק והחברה יחד ולחוד באותן זכויות בסיסיות בהן חב גם הבנק".
פרשת שמואלוב, לעיל, פסקה 74.
25. בשולי הדברים יצויין כי באשר לטענה שמעלה הנתבע בסעיף 48 לבקשה, ראוי למחוק על הסף את הרכיבים שלא כומתו, הרי שהתובע כותב במפורש בכתב התביעה שאין בידיו את כרטיסי העבודה ורק לאחר שהנתבע מסר את פלט המחשב המפרט את שעות העבודה, ניתן לחשב ולכמת את הרכיבים הללו בקירוב. (שכן, כרטיסי העבודה הידניים מעולם לא נמסרו לתובע על ידי מי מהנתבעות, כפי שפורט בכתבי-בי הדין).
אשר על כן, מתבקש בית הדין הנכבד לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד.
היום, 24 בדצמבר 2006
_______________
שרון אברהם-ויס, עו"ד
ב"כ התובע
