"נישואי קטינים" או "השאת קטינות"?
התופעה של נישואי קטינות היא אחד הסממנים המובהקים לאפליית נשים בחברה, וקשורה קשר הדוק לתפישות סטריאוטיפיות הרואות את מקומה הטבעי של האישה בבית, ואת תפקידה העיקרי לידת ילדים וגידולם. המונח "נישואי קטינות" מקורו בכך שמדובר בתופעה שקורבנותיה העיקריים הן נערות, ואילו המקרים של נישואי קטינים הם נדירים.
ארגוני זכויות אדם מדגישים, כי יש להשתמש בביטוי "השאת קטינות", מכיוון שמרביתם של נישואי הקטינות אינם נערכים מתוך רצון חופשי של הקטינה, אלא בהסכמה הנובעת מהלחץ שמפעילה משפחתה של הקטינה או סביבתה, או במסרים הסמויים שמשדרת לה סביבתה אודות "הכדאיות" שבברית הנישואין. במקרים אחדים נישואין אלה נכפים על הקטינה, שאין לה כל סיכוי או יכולת להתנגד להם.
מהן הפרות זכויות האדם הנובעות מהשאת קטינות?
האמנה לזכויות הילד משנת 1989 מגדירה ילד או ילדה כמי שטרם מלאו להם שמונה עשרה שנה. השאתן של קטינות כהגדרתן באמנה זו פוגעת בזכויות יסוד שלהן, המעוגנות באמנה לזכויות הילד ובאמנות בינלאומיות אחרות. פגיעה זו כוללת:
- פגיעה בזכות היסוד, השמורה לכל אדם באשר הוא, להיכנס לברית הנישואין בהסכמה חופשית ומלאה. קטינה שטרם מלאו לה שמונה-עשרה שנה אינה מבוגרת דיה כדי לקבל החלטה גורליות דוגמת ההחלטה להינשא, ולהביע הסכמה אותנטית, המבוססת על הבנה מלאה של השלכות החלטה זו. כמו כן, אי אפשר להפריד בין ההשפעה והלחץ שמפעילה החברה על הנערה, ולו באופן סמוי, לבין הבעת הסכמה מצדה של הנערה.
- פגיעה בזכותה של הקטינה לבריאות, הנובעת מהריון ולידה בגיל צעיר, כשגופה עדיין מצוי בתהליך של התפתחות. כמו כן, מדובר בפגיעה בזכותה של הקטינה ליהנות משירותי בריאות באופן שוויוני, ובכללותם שירותי תכנון המשפחה. הזכות לשוויון בתחומים אלה משמעותה הבטחת זכויות שוות לנשים להחליט באורח חופשי על העיתוי ועל מספר הלידות של ילדיהן. ספק רב אם לקטינה יש כוח בכלל להחליט לעצמה, ובאופן חופשי, בעניינים אלה.
- פגיעה בבריאות הנפשית של הקטינה ובזכותה להתפתחות. האמנה לזכויות הילד מכירה בכך שהקטין מצוי בתהליך דינמי של התפתחות והתבגרות. הכוונה היא לא רק להתפתחותו הפיסית אלא גם להתפתחותו הנפשית, החברתית והרוחנית. הנטל והאחריות הנובעים מקשר הנישואין פוגעים בבריאותה הנפשית של הקטינה, ובמקרים רבים היא נקלעת למצוקה נפשית קשה מכיוון שאין ביכולתה להתמודד עם הנישואים ועם ההורות. מעבר לפגיעה בבריאותה הנפשית של הקטינה, מדובר בשלילת זכותה הבסיסית של לפתח את אישיותה באופן תקין, מכיוון שנישואיה קוטעים את התהליך והקצב הטבעי של התבגרותה.
- הפגיעה בזכותה של הנערה לחינוך. מדובר באחת הפגיעות המיידיות והבולטות לעין הנובעות מנישואי קטינות. מרביתן של הנערות הנישאות בטרם מלאו להן שמונה-עשרה שנה נושרות מבתי הספר ואינן רוכשות השכלה ברמות גבוהות יותר. בנוסף, שלילת זכותן של הנערות לחינוך מנציח את אפלייתן בשוק העבודה.
מה אומר החוק הישראלי על השאת קטינות?
חוק גיל הנישואין, התש"י-1950, אוסר על נישואין של נערה או נער שלא מלאו להם שבע עשרה שנה, וקובע, כי כל הנושא אותם, וכן כל מי שעורך נישואין כאלה או מסייע בכל תפקיד שהוא בעריכת נישואין אסורים על פי חוק, ובכלל זה הורים ואנשי דת, דינו מאסר של שנתיים או קנס. בד בבד, חוק גיל הנישואין מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לאפשר נישואין של נערה או נער שלא מלאו להם שבע עשרה שנים במקרים הבאים:
א. לנישואי נערה – אם היא ילדה או הרתה לאיש אשר לו ברצונה להינשא;
ב. לנישואי נער – אם האישה אשר ברצונו לשאת הרתה לו או ילדה לו;
ג. לנישואי נערה או נער – אם מלאו להם שש-עשרה שנה ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה.
בנוסף, החוק קובע מסגרת של זמן, שבמהלכה הקטינה, הוריה ו/או האפוטרופוסים שלה ופקידת סעד יכולים לפנות לבית המשפט ולבקש את ביטולם של הנישואין כדלקמן:
א. אם הבקשה להתרת הנישואין הוגשה ע"י הקטינה לפני שמלאו לה תשע-עשרה;
ב. אם הבקשה להתרת הנישואין הוגשה ע"י הורים ו/או אפוטרופוסים ו/או פקיד הסעד לפני שמלאו לקטינה שמונה-עשרה.
האם החוק הישראלי מספק הגנה מקסימלית לנערות?
התשובה היא לא. על אף שבתי המשפט בישראל נתנו פרשנות מצומצמת לסעיפי החוק המאפשרים עריכת נישואיהן של קטינות שטרם מלאו להן 17 שנה, חוק זה הינו בעייתי משום שהוא קובע כי קטינה היא מי שטרם מלאו לה שבע-עשרה שנה, ואילו נערה שמלאו לה שבע-עשרה שנה היא מספיק בגירה כדי להתחתן. זאת באופן מנוגד לאמנה לזכויות הילד ולחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. חוק זה יצר מצב אבסורדי, שעל פיו מותר לבת שבע-עשרה להתחתן ולהקים משפחה, אך במקביל אסור לה לקנות אלכוהול או לבצע פעולות משפטיות אחרות שהשלכותיהן רחוקות מלהיות הרות גורל בהשוואה להשלכותיה של ההחלטה להינשא.
יודגש, כי רוב נשואי קטינות בישראל נערכים על פי החוק, דהיינו בין הגילאים שבע-עשרה ושמונה-עשרה.
מתן הכשר חוקי לנישואי קטינות שטרם מלאו להן שמונה-עשרה שנה מהווה התנערות של המדינה מחובתה לדאוג לרווחתן, והפקרתן של נערות אלה לגורלן חרף הידיעה כי התקשרותן בנישואין תפגע בהן קשות.
יתר על כן, חוק גיל הנישואין כמעט ולא נאכף. בישיבה שהתקיימה ביום 6.7.04 בוועדה לזכויות הילד בכנסת נמסר ע"י נציגי המשטרה, כי בשנת 2004 לא נפתח שום תיק פלילי בחשד לעריכת נישואי קטינות, לעומת ארבעה תיקים שנפתחו בשנת 2003.
הצעדים הנדרשים להגנה על נערות מפני תופעת השאת קטינות
- ראשית, צריך להעלות את גיל הנישואין לשמונה-עשרה שנה. העלאת גיל הנישואין היא מסר ציבורי ברור, הרואה בתופעה של נישואי קטינות הפרה של זכויות אדם. בימים אלה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק גיל הנישואין, אשר מבקשת להשוות בין הגיל המינימלי לנישואין לבין גיל הכשרות המשפטית, דהיינו 18 שנה.
- יש לאמץ תוכנית טיפול מניעתית רב-מערכתית לאיתור נערות שעלולות להיות קורבן פוטנציאלי לתופעה זו, ולטפל בהן בעוד מועד.
- יש להגביר את אכיפת החוק ע"י הגשת כתבי אישום נגד עבריינים, המשתתפים או האחראים על עריכת נישואיה של קטינה בניגוד לחוק.
ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות
ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות הוא קואליציה שהוקמה בשנת 1995 ע"י ארגונים ויחידים העוסקים בקידום זכויות נשים בפרט וזכויות אדם בכלל. הארגונים החברים בוועד הם: עמותת נשים נגד אלימות, האגודה לזכויות האזרח בישראל, מרכז אל-טופולה – נצרת, שדולת הנשים וכיאן – ארגון פמיניסטי, בנוסף לעורכי/ות דין ועובדים/ות סוציאליים/ות.
הקואליציה פועלת לקידום השוויון בין המינים בדיני משפחה וכן לקידום זכויותיהם של המתדיינים בפני בתי דין דתיים ובתי משפט לענייני משפחה במגזר הערבי, תוך שימוש בכלים משפטיים וחברתיים כאחד.
תופעת נישואי קטינות היא אחד הנושאים המרכזיים שהוועד מטפל בהם מתוך אמונה, כי תופעה פסולה זו היא אחד הסימפטומים המובהקים לאפליית נשים בחברה ולהתייחסות אליהן כאל נחותות מגברים. פעילות הוועד בנושא זה כוללת העלאת המודעות הציבורית לסכנות הטמונות בנישואי קטינות ולהשלכותיהם על מעמד האישה ועל החברה בכללותה, וכן קידום חקיקה להעלאת הגיל המינימלי לנישואין.
