ביולי 2007 עברה בכנסת בקריאה טרומית, ברוב גדול, הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007, ועל פיה יוקצו אדמות הקרן הקיימת לישראל ליהודים בלבד. מטרתה של הצעת החוק לעקוף את פסק הדין של בג"ץ בעניין קעדאן, שניתן בשנת 2000, וקבע כי אסור למדינה להפלות בין יהודים וערבים בהקצאת הקרקע שבבעלותה. כן מבקשת הצעת החוק לעקוף החלטה צפויה של בג"ץ בעתירות נגד מדיניות מינהל מקרקעי ישראל המונעת מערבים להשתתף במכרזים לשיווק קרקעות קק"ל, שבה צפוי בג"ץ לאמץ את החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שקבע כי אסור למדינה להפלות בשיווק ובניהול קרקעות קק"ל. לקראת הדיון בהצעת החוק בוועדת הכלכלה בכנסת, שהתקיים ב-8.10.07, הגישה האגודה נייר עמדה נגד הצעת החוק.
25 בספטמבר 2007
לכבוד
ח"כ גלעד ארדן
יו"ר ועדת הכלכלה
הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007 – נייר עמדה לקראת דיון בהצ"ח הקבוע ליום 8.10.07
האגודה לזכויות האזרח רואה בחומרה רבה את הניסיון לקבוע בחוק הוראה ברורה ומפורשת, שלפיה מותר לה למדינת ישראל לנהוג בגזענות ובהפליה על בסיס לאום בהקצאת משאבי קרקע שבניהולה. זוהי למעשה המשמעות של הצעת החוק שבנדון.
ייחוד קרקעות שבניהול המינהל ליהודים בלבד, ומניעתן מערבים בשל השתייכותם הלאומית, מהווה פגיעה בוטה בזכותם החוקתית של האזרחים הערבים לכבוד ולשוויון וסטייה חמורה מחובותיו של המינהל לפי המשפט הציבורי. שכן בכל פעולותיו והתקשרויותיו כפוף המינהל לנורמות התנהגות ציבוריות. בראש ובראשונה מחוייב הוא לפעול בשוויון בהקצאת הקרקעות, שהחוק הפקיד בידיו בתור נאמן הציבור.
בעניין קעדאן (בג"צ 6698/95 קעדאן נ` מינהל מקרקעי ישראל ואח`, פ"ד נד(1) 258) בג"צ הבהיר הבהר היטב, כי חובתה של מדינת ישראל לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה והיא חלה גם לעניין הקצאת קרקעות ע"י מינהל מקרקעי ישראל. מכאן שאסור לו למינהל לעשות שימוש בסמכויותיו השלטוניות באופן מפלה, ואסור לו לנקוט במדיניות של העדפת יהודים על פני ערבים בניהול כל קרקע שבאחריותו, ובכלל זה קרקעות קק"ל. מחויבותו של המינהל לשוויון קודמת לכל שיקול ו/או מחויבות כלפי קק"ל.
הצעת החוק מנוגדת לא רק לחובתה הבסיסית של המדינה לכבד את זכויות האדם של האזרחים הערבים, אלא גם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שנמסרה לבג"צ במאי 2007. לפיה "מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, ואסור לו להפלות על רקע של השתייכות לאומית, גם בפעילותו כמנהל אדמות שבבעלות קק"ל." עמדה זו הוצגה בפני בג"צ במסגרת תגובת המדינה לעתירתה של האגודה לזכויות האזרח ולעתירות אחרות, שעניינן באי-חוקיות מדיניות המינהל, שלפיה ערבים מנועים מלהשתתף במכרזים שהוא עורך לשיווק קרקעות קק"ל, הנתונות לניהולו עפ"י חוק. העתירות תלויות ועומדות בפני בג"צ מזה כשלוש שנים (בג"צ 7452/04 אבו ריא ואח` נ` מינהל מקרקעי ישראל ואח`; בג"צ 9010/04 המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ואח` נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח`; בג"צ 9205/04 עדאלה נ` מינהל מקרקעי ישראל ואח`).
בעתירות נטען, כי מדיניות זו מהווה הפליה על בסיס לאום ופגיעה קשה בזכויות יסוד של האזרחים הערבים. הדברים נכונים, ואף ביתר שאת, ביחס להצעת חוק זו, שבאה לעגן את המדיניות הפסולה נשוא העתירות בחוק. ויודגש: עיגון כאמור אינו מקנה חסינות בפני ביקורת שיפוטית. גם הוראת חוק, שמתירה למדינה לנהוג בהפליה על בסיס לאום בניהול קרקעות שבאחריותה, היא הוראה בטלה בהיותה מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
האגודה לזכויות האזרח מתריעה, כי מדיניות המינהל, שעתה מוצע לעגנה בחוק, מביאה לתוצאה קשה של הפרדה על בסיס לאום במגורים. היא יכולה ליצור מציאות של אזורי מגורים שלמים, שמיועדים ליהודים בלבד, ושהערבים מנועים מלחיות בהם. תוצאה זו, שמאפיינת משטרי אפרטהייד, פוגעת אנושות ביסודות המבנה של המשטר הדמוקרטי והחוקתי של מדינת ישראל ובערכים מהותיים של משטר זה.
לא מן הנמנע לציין בהקשר זה, כי הצעת החוק מוסיפה נדבך חמור להפליה הקשה, שממנה סובלת האוכלוסייה הערבית בתחום הקרקע. ההפליה והקיפוח בתחום זה באו לידי ביטוי, בין היתר, במדיניות הפקעת קרקעות מבעלות ערבית (והעברתן, למעשה, לשימוש הקולקטיב היהודי בלבד), בצמצום שטחי השיפוט ומרחבי התכנון של יישובים ערביים ובנקיטת אמצעים להגבלת או למניעת התרחבותם העתידית של יישובים אלה.
המחסור בעתודות קרקע ביישובים הערבים יצר מצוקה חמורה בקרב האוכלוסייה הערבית בין היתר בתחום הדיור, התעסוקה והשירותים הציבוריים. מצוקה זו מאופיינת בצפיפות דיור גבוהה, בהעדר תשתיות, מבני ציבור ותעשייה, בהטלת הגבלות שימוש למיניהן על קרקעות בתחום השיפוט של היישובים הערביים וברמת שירותים נמוכה למדי.
להמחשת מצוקת הקרקע ביישובים הערביים, ראויים לציון הנתונים הללו:
- שטח השיפוט של כלל הרשויות המקומיות הערביות כיום אינו מגיע לכדי 2.5% משטחה של המדינה, זאת למרות שהאזרחים הערבים מהווים כ- 20 אחוז מאוכלוסיית ישראל.
- למרות קצב הצמיחה המהיר של האוכלוסייה הערבית, שמאז 1948 גדלה פי שבעה, הרי שמאז הקמת מדינת ישראל הצטמצמו עתודות הקרקע של אוכלוסייה זו בכמחצית.
- לא הוקם מאז קום מדינת ישראל אף יישוב ערבי חדש (למעט ישובים בנגב שנועדו לרכז לתוכם את הבדואים ולפנות שטחים), זאת לעומת מאות יישובים יהודים חדשים שהוקמו מאז.
- בעוד שטחי השיפוט של היישובים הערבים הולכים ומצטמצמים, הולכת וגדלה הצפיפות בהם: מאז קום מדינת ישראל גדלה צפיפות האוכלוסייה ביישובים הערבים פי 11.
ההפליה ההיסטורית בתחום הקרקע והצמצום הדרסטי בשטחי השיפוט של היישובים הערביים זכו להתייחסות מפורשת ומודגשת בדו"ח ועדת אור, שפורסם בחודש אוגוסט 2003. הוועדה עמדה על חומרת מצוקות הקרקע והדיור בקרב האוכלוסייה הערבית, וכן על המדיניות השיטתית, שננקטה במטרה להגביל את התפתחותם והתרחבותם של היישובים הערבים. הוועדה המליצה, כי המדינה תפעל להקצות קרקעות לאוכלוסייה הערבית עפ"י עקרונות של שוויון וצדק חלוקתי.
לאור כל האמור לעיל, אנו קוראים לראש הוועדה ולחבריה, שלא לתת יד להצעת החוק.
בכבוד רב, עאוני בנא, עו"ד
