טלי ניר
אתמול לפנות בוקר, מתברר, זכינו באוסקר. לא כולנו שמענו על המועמדות, אבל תמיד מעורר גאווה לזכות בתחרויות בינלאומיות, ובטח באחת הנוצצות שבהן, האוסקר לקולנוע. הסרט שזכה עוסק בילדי פליטים ומהגרי עבודה, הלומדים בבית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב, מראה כיצד הם לומדים עברית במהירות שיא, וכיצד שפת הקודש משמשת כוח מחבר בין הילדים ואמצעי לחיזוקם.
אין ספק, אי אפשר שלא להתרגש. סיפור אנושי ומחמם לב על נדיבות והכנסת אורחים, על מורים, מחנכים ומנהלת שעושים מאמץ יומיומי מפרך לקיים קהילה ומוסד חינוכי. כנגד כל הסיכויים הם מתגברים על גבולות של צבע, דת ולאום, ונוחלים הישגים חינוכיים שבתי ספר רבים בישראל יכולים להתקנא בהם.
אלא שכנהוג אצלנו, אנחנו ממהרים לחגוג את ההישג התדמיתי בלי לתת את הדעת על המציאות שמאחוריו: בטקס בלוס אנג'לס בודאי לא הוזכר, כי בימים אלה ממש נערך משרד הפנים להתחיל בגירוש ילדי מהגרי העבודה, שלא קיבלו מעמד אזרחי בישראל. בין מאות הילדים הצפויים לגירוש גם כ-120 מתלמידי בית הספר ביאליק-רוגוזין, וביניהם הילדה אסתר בת העשר, אחת מכוכבות הסרט, שהיגרה לישראל עם אביה.
רבים מבין הילדים שיגורשו הם ישראלים לכל דבר, שלא קיבלו מעמד משום שלא עמדו בתנאי משרד הפנים. חלק מהם ישלמו מחיר על כך שהוריהם נכנסו לישראל בדרך כזו ולא אחרת – כאילו ההבדלים הבירוקרטיים הפכו אותם פחות ישראליים מחבריהם.
רשות האוכלוסין וההגירה תבצע את גירוש המשפחות עם הילדים, וכבר הקצתה תאי כליאה מיוחדים לשם כך. לא הרבה ידוע על תנאי הכליאה הצפויים לילדים. משרד הפנים מיהר אמנם לשחרר לתקשורת תמונות של תאים עם קירות מצוירים, אך גם הוא לא יכול להתכחש לעובדה שבשדה התעופה מחכה לילדים מתקן כליאה לכל דבר, נעול בסורג ובריח.
חמור ומטריד מכך, בניגוד לחובת משרד הפנים, לא פורסמו שום נהלים הנוגעים לאופן הטיפול בילדים המגורשים ובמשפחותיהם. לא ברור אם אכן, כפי שדורשת האמנה להגנה על זכויות הילד, יעשו משרד הפנים ויחידת עוז כל שניתן כדי למנוע מהילדים ומהוריהם את חוויית המעצר. לא ברור אם נעשה מאמץ להבטיח שהילדים לא יהיו בסכנת אלימות במהלך המעצר, אם ייאלצו לצפות באלימות פקחים כלפי הוריהם. לא ידוע אם הם עלולים להיעצר בעודם בבית הספר או בגני המשחקים.
גם תנאי המעצר מעוררים דאגה. לא ידוע אם משרד הפנים נערך לספק לילדים חינוך, טיפול רפואי או תמיכה נפשית. לא ידוע אם יקבלו מזון המותאם להם, ביגוד אם יצטרכו, אם תהיה אפשרות לקבל ביקורים לפרידה אחרונה.
את מחירה של מדיניות הדלת המסתובבת של ממשלת ישראל – שגם השנה הביאה לכאן עשרות אלפי מהגרי עבודה בשעה שמהגרים ותיקים מגורשים, ישלמו הילדים הללו, תחילה כשהם נתונים לאימת הגירוש מביתם, ואחר כך בטראומה שעלולה להיגרם להם ממעצר בתנאים קשים.
לרגע קצר זכו ילדי בית הספר ביאליק-רוגוזין לתשומת הלב שמביא אתו אבק הכוכבים ההוליוודי. אבל מאחורי הפרצופים המחייכים שלהם יש הורים שחרדים מרגע הגירוש.
אכן, כפי שאמר הנשיא פרס, הסרט מכוון זרקור לעבר גילויי האנושיות בישראל. אבל דווקא בשעת חסד זו חובה עלינו, אזרחי ישראל, להפנות את הזרקור גם לעבר הגילויים הפחות-אנושיים, אלו שמשרד הפנים ויחידת עוז מעדיפים להותיר באפלה.
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-1.3.11
