כשלים ועיוותים בשוק העבודה

 

 

הפורום לאכיפת זכויות עובדים
איתך-מעכי – משפטניות לצדק חברתי / האגודה לזכויות האזרח בישראל
הקליניקה לזכויות עובדים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב / קו לעובד / שדולת הנשים

 

 

מחאת האוהלים, המתמחים, האימהות, העלתה על סדר היום את התמורה לעבודה שאינה מדביקה את יוקר המחיה העולה. על בסיס המחאה החברתית העכשווית בנוגע ליוקר המחייה, אנו מעוניינים להדגיש את הצד השני של המטבע – ההכנסות והזכויות של העובדים.

הארגונים בפורום אכיפת זכויות עובדים פועלים שנים רבות לסיוע לעובדים ברמות השכר הנמוכות במשק. ניסיוננו הממושך והקשר היומיומי עם עובדים מאפשרים לנו לזהות כשלים ועיוותים בשוק העבודה ולהציע הצעות לפתרונם.

 

 

א. תשלום שכר מחיה גבוה משכר המינימום

הבעיה: שוק העבודה מונה כשלושה מליון עובדים. 40% מהם מקבלים עד 4,300 ₪ ברוטו לחודש. שכר המינימום כיום עומד על 4,100. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוצאה חודשית של משפחה ממוצעת בישראל היא 13,000 ש"ח. איך אפשר לחיות משכר כל כך נמוך?

הפתרון: בנוסף להעלאת שכר מינימום באופן משמעותי, אנו מציעים לקבוע שכר מחייה שיאפשר חיים בכבוד. על בסיס ההוצאה הממוצעת ניתן לקבוע את שכר מחייה כ-6,500 ₪ לחודש. כך, למשל, ניתן לקבוע כי מוסדות ציבוריים יתקשרו רק עם גופים המשלמים לפחות שכר מחיה לעובדיהם, וחברות ציבוריות יהיו חייבות לשלם שכר מחייה לכל המועסקים בפועל במפעליהם. שינוי כזה ישפיע ללא ספק על השכר בכל המשק. המושג של שכר מחיה מקובל במדינות רבות (למשל, יש רשויות מקומיות בארה"ב שמתנות רישיון עסק בתשלום שכר מחיה לעובדיו).

 

 

ב. אכיפה מרתיעה ואפקטיבית והתמודדות עם העסקה עקיפה

הבעיה: לפי הערכות שונות, כ-23% מהעובדים במשק מועסקים בהעסקת משנה – מיקור חוץ (כולל חברות כוח אדם, קבלני משנה ועמותות הנותנות שירותי כוח אדם). אלה חשופים לפגיעות מתמשכות בתשלומי השכר. מבדיקה של משרד התמ"ת עלה כי 92% מהמעסיקים מפרים את זכויות עובדיהם. 14% מהעובדים אינם זוכים בשכר מינימום (38% מהעולים החדשים; 25% מהערבים).

הפתרונות:

• יש לקדם חקיקה המטילה אחריות על מזמין השירות לתשלום השכר והזכויות הסוציאליות כחוק.
• הימנעות מהתקשרות של מוסדות ציבור עם מפירי זכויות עובדים (בהסתמך גם על תביעות אזרחיות ותלונות עובדים) ומניעת הטבות ממשלתיות למפרי זכויות עובדים (כמו עידוד השקעות הון והטבות מס).
• מעבר להעסקה ישירה של כל העובדים במוסדות ציבוריים.
• חיזוק ותגבור מנגנוני הפיקוח והאכיפה הממשלתיים על קיום זכויות עובדים ובטיחותם.
• ביטול ההתיישנות הקצרה בת-השנתיים של תביעה לדמי הבראה למי שסיים עבודתו, והארכתה לשבע שנים.

 

ג. עובדים שעתיים

הבעיה: בעבר תשלום לפי שעה היה נהוג רק לעובדים חלקיים, בזמנים משתנים. היום הנוהג רווח בכל הענפים במשק לעובדים המועסקים משרות מלאות וקבועות. לפי נתונים של משרד התמ"ת  45% מהעובדים במשק משתכרים לפי שעה. אותם עובדים נפגעים במגוון זכויות מהמעסיק (כך למשל, הם לא זכאים לתשלום עבור ערבי חג כשהם לא עובדים) ומהמוסד לביטוח לאומי על אף שאין הצדקה מהותית להעסקתם בדרך זו.

הפתרון: יש למנוע בחוק העסקה לפי שעות למי שעובד 90 שעות ומעלה בחודש. לחלופין, יש לקבוע תוספת שכר וזכויות סוציאליות שיפצו את העובדים על העסקה בדרך זו.  כן מוצע לתקן בחוק את הורדת זמן ההפסקה רק לאחר חצי שעה.

 

ד. זכויות סוציאליות – הרחבת בסיס חישובן

הבעיה: זכויות סוציאליות (כמו פנסיה ופיצויי פיטורים, חופשה ודמי מחלה) לא נגזרות ממלוא השכר, ותוספות שונות אינן נכללות בבסיס החישוב על אף שהן חלק מהשכר החייב במס (כמו שעות נוספות ובונוסים). היטיבה להמחיש זאת עובדת שמירה שפנתה ל "קו לעובד" : "המשכורת האחרונה היתה 4800, לאחר שקיבלתי פחות שאלתי מדוע?  נאמר כי לא מחשבים את כל המשכורת אלא רק הבסיס  –  1400 ₪ (ללא תוספות שלב, וותק, מבצעית וכו'), הרי שילמתי כל השנים מיסים ומס הכנסה אשר נוכו מה-4800 ולא מה-1400". בנוסף, צו ההרחבה הכללי לגבי פנסיה חל רק מגיל 20 לגבי נשים ו-21 לגבי גברים, באופן המפלה לרעה אוכלוסיות שאינן משרתות בצבא (ערבים, אנשים עם מוגבלות ועוד). הצו גם קובע תקופת המתנה של חצי שנה לזכאות לביטוח פנסיוני לעובד חדש שלא הפרישו לו לפנסיה בעבר.

הפתרון: יש לקבוע בחוק כי תשלום הזכויות הסוציאליות ייגזר מכל השכר החייב במס. כמו כן, יש להרחיב את האכיפה הממשלתית לכל הזכויות הסוציאליות הנלוות, בין היתר באמצעות קביעת אי הפרשה לקרן פנסיה כעבירה פלילית. בנוסף, מן הראוי לקבוע חובת הפרשה לפנסיה לכל עובד בכל גיל והחל ממועד התחלת העבודה. כן, יש לחוקק חוק פנסיה לעצמאים (בעלי שכר מסוים ומטה) – עם הפרשות פנסיוניות באותם השיעורים כמו בצו ההרחבה הפנסיוני.

 

 

ה. הבטחת הפנסיה

הבעיה: דמי הניהול הגבוהים בקרנות הפנסיה מגיעים למאות מיליוני שקלים. הם נוטלים קרוב ל-20 אגורות מכל שקל שהעמיתים ומעסיקיהם מפרישים לקרנות הפנסיה (על פי מרכז אדוה). הממשלה הורידה את שיעור אגרות החוב הממשלתיות המהוות רשת ביטחון לפנסיה, ומתירה לקרנות להשקיע את כספנו שנועד להבטיח את זקנתנו בחברות הבורסאיות כמעט ללא הגבלה ומביאה למצב בו איילי הון מבקשים מחיקת חובות מתוך הפנסיה של העובדים.

הפתרון: יש להעלות את שיעור הערבות הממשלתית, להגביר את הפיקוח על השקעות קרנות הפנסיה ולהגביל מאד את העמלות שהן רשאיות לגבות. ראוי להשקיע את כספי הפנסיה, בין היתר, במיזמים של פיתוח תשתיות תומכות תעסוקה (כמו אזורי תעשייה בפריפריה, תחבורה ציבורית, מעונות יום).

 

 

ו. מניעת כבילה למעסיקים

הבעיה: הגבלת חופש העיסוק של העובדים באמצעות כבילתם למעסיקים. הכבילה למעסיקים אינה רק נחלתם של העובדים הזרים – היא מתרחבת גם בקרב עובדים ישראלים. רוב המועסקים בחברות התקשורת למשל, מחויבים לשלם קנסות יציאה אם עזבו לפני תום שנה.

הפתרון: יש לבטל כליל את כל הצורות של כבילה למעסיקים ולאפשר לעובדים (במיוחד בדרגות שכר נמוכות) לעזוב את מקום העבודה ללא קנסות יציאה ועם מלוא זכויותיהם הסוציאליות (כך מקומות העבודה יידרשו לעודד עובדים להישאר במקום העבודה באמצעות העסקה ראויה).

 

ז. פיתוח תעסוקה בפריפריה

הבעיה: בפריפריה, ובאופן מיוחד בסביבת ישובים ערביים, קיים מחסור גדול במקומות תעסוקה ובתשתיות תומכות תעסוקה (כמו תחבורה ציבורית, מעונות יום, צהרונים ועוד). כתוצאה מכך, בין היתר, שיעור התעסוקה של נשים ערביות הינו פחות מ-20%.

הפתרון: על המדינה להשקיע סכומים גדולים בפיתוח אזורי תעשייה ותשתיות תומכות תעסוקה באזורי פריפריה, ולהבטיח ולאכוף תעסוקה הוגנת באזורים אלה.

 

ח. הגבלת שעות העבודה

הבעיה: עובדים רבים מחויבים לעבוד שעות נוספות מרובות בניגוד לרצונם.

הפתרונות:

• ביטול ההיתר הכללי להעסקה בשעות נוספות, ומתן היתר רק במקומות עבודה בהם יש הצדקה מיוחדת לעבודה בשעות נוספות.
• קביעת תוספת שכר על משמרות אחה"צ ועל משמרות לילה.

 

ט.  קידום שוויון בשוק התעסוקה

הבעיה: קיימים הבדלים גדולים בשכר ובתנאי העבודה בין עובדים העוסקים בתפקידים דומים. פערי השכר בישראל עולים על הפערים בארה"ב (מכון טאוב). נשים מרוויחות בממוצע שני שליש מגברים. בנוסף, קיימות אוכלוסיות רבות המודרות משוק התעסוקה ומתקשות למצוא מקום עבודה. מנתונים שפרסם משרד התמ"ת עולה כי הקבוצות המופלות ביותר הן: מבוגרים (82%), אמהות לילדים קטנים (78%), ערבים (72%), יוצאי אתיופיה (72%) נשים (65%).

הפיתרונות:

• אכיפה של העסקה שוויונית בשירות הציבורי (כיום רק כ-7% מעובדי שירות המדינה הם ערבים);
• הפיכת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה לרשות עצמאית והרחבתה;
• התניית התקשרויות של מוסדות ציבוריים ותמיכות של המדינה באימוץ תכניות לקידום שוויון בתעסוקה;
• צמצום פערי שכר (בכלל) במקומות עבודה. בין היתר, באמצעות העלאה משמעותית של שכר המינימום (עד פי אחד וחצי) באופן הדרגתי במשך מספר שנים, ובאמצעות הגבלת גובה שכר הבכירים בחברות ציבוריות כמכפיל מסוים מן השכר הנמוך ביותר.

 

י. עוד צעדים הנחוצים להגנה על זכויות עובדים ועל התארגנות עובדים

• עצירת כל מהלכי ההפרטה המתוכננים והקמת וועדה לבחינת מחודשת של מדיניות ההפרטה בכלל ושל הפרטת שירותים חברתיים בפרט.
• יתרון במכרזים למציעים שיצהירו מראש על מוכנות לחתום על הסכם קיבוצי, ואף חיוב בחקיקה לחתימה על הסכם קיבוצי אל מול ארגון יציג שדורש זאת, בכפוף לסייגים מסוימים.
• איסור בחוק על כל התערבות או ניסיון השפעה של מעסיק על החלטת עובדים אם להתארגן או לא ואיזה ארגון עובדים, בתוספת סנקציות אזרחיות ופליליות.