"לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם כרמת הישגים כללית לכל העמים והאומות. כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו " (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם)
ב-10 בדצמבר 1948 קיבלה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. הכרזה זו היא במידה רבה תוצאה של התפתחות רעיונית בדבר זכויות האדם במאתיים השנים האחרונות, ושל לקחי מלחמת העולם השנייה, שבעקבותיה התאחד העולם בדעה כי יש להגן באופן פעיל על זכויותיו של כל אדם באשר הוא. רוב מדינות העולם הצטרפו להכרזה, והיא מהווה מאז מקור השראה לפעילות בתחום זכויות האדם, הן במישור הפנים-מדינתי והן במישור הבין-לאומי.
בהכרזה מבוא ובו רקע רעיוני והיסטורי ליצירתה, ולאחריו 30 סעיפים המפרטים את כל הזכויות והחירויות היסודיות של הפרט. ביסודה עומדת הכרה כי לכל בני האדם זכויות שוות וכי קיום זכויות אלו הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם.
יום זה, שבו התחולל מפנה בהתייחסות של מדינות העולם לזכויות האדם והתבססה סולידריות כלל-אנושית, בין כל בני האדם, ללא הבדל לאום, גזע, מין ודת, הוא סמל לזכויות האדם. מאז מציינים בכל שנה ב-10 לדצמבר את יום זכויות האדם הבינלאומי.
