שרון אברהם-ויס
בשבוע שעבר חשפה רותי סיני (הארץ 27.10.06) את העובדה, כי חברות גדולות משלמות לקבלנים, בעבור מאבטחים הרבה פחות מהמתחייב בחוק.
החשיבות בחשיפה של סיני היא הצגת נתונים עובדתיים, לפיהם החברות הגדולות משלמות סכומים, הנמוכים משכר העבודה, הקבוע בחוקי העבודה ובהסכם הקיבוצי לענף השמירה. על פי החוק וההסכמים עלות "שירות" השמירה למעביד היא 29 ש"ח לכל הפחות לשעה. אולם בפועל, משלמות החברות פחות. כך, למשל, "אייס קנה ובנה" ו"טמפו" משלמות 24 ש"ח לשעה בלבד.
העסקה באמצעות קבלני משנה אמורה לספק גמישות בשוק העבודה ולהתאימו לעידן המודרני ולגלובליזציה, אולם בישראל של השנים האחרונות הופכת העסקה באמצעות קבלני משנה למכשיר, שבאמצעותו ניתן לפגוע בקלות בזכויות עובדים.
איך פועלת העסקה באמצעות קבלן? החברה הגדולה, היא ה"משתמשת" בפועל, מזמינה מהקבלן "שירותים". החברה מתקשרת עם הקבלן בחוזה לקבלת שירותי אבטחה, למשל, ואילו הקבלן שוכר מאבטחים ושולח אותם לעבוד עבור החברה. מתוך התמורה שמשלמת לו החברה עבור ה"שירות", אמור הקבלן לשלם לעובדיו את שכרם, ומטבע הדברים – גם לשלשל לכיסו רווחים.
למעשה חשפה סיני את מה שידוע לעוסקים בתחום זה מכבר: ישנן חברות מסחריות גדולות, החותמות חוזים עם קבלנים ביודען שעל פי חוזים אלה לא ניתן יהיה לשלם לעובדים את שכרם. מדובר ב"חוזי הפסד" – קבלן, שישלם לעובדים את שכרם על פי חוק, לא רק שלא ירוויח את לחמו, אלא למעשה יפסיד. לא צריך להיות גאון פיננסי כדי להבין כי חוזה התקשרות כזה מוביל לכך שהקבלן אינו משלם לעובדים את המינימום שמובטח להם בחוק. אולם, כאשר החברות נדרשות לתת דין וחשבון על הפרת זכויות העובדים הן טוענות, כי הן אינן המעסיקות ומגלגלות את האחריות לפתחו של הקבלן.
חשיפת הנתונים הללו אינה עניין של מה בכך. האגודה לזכויות האזרח, המייצגת מאבטחים שזכויותיהם נפגעו בתביעות נגד הקבלן ונגד המשתמש בפועל, ניסתה לקבל את הסכם ההתקשרות בין רשת שופרסל לבין קבלן במסגרת תביעה שהגישה בבית הדין לעבודה. אולם בית הדין דחה את בקשת האגודה וקיבל את עמדת שופרסל בתואנה, כי חוזה ההתקשרות אינו רלבנטי לתביעה. האומנם? לפחות מהנתונים שחשפה סיני עולה ששופרסל משלמת לקבלני השמירה שלה 25ש"ח לשעה. נתונים אלה מעידים על אחריותה המשותפת של שופרסל לקיפוח זכויות המאבטחים בסניפיה.
ניצול עובדי הקבלן הופך את מנגנון ההעסקה המשולש ל"עסק" משתלם. לפיכך, ניתן להבין את התרחבות דפוס העסקה זה למימדי ענק בהשוואה למדינות במערב: בעוד שבמדינות אירופה מהווים עובדי הקבלן פחות מ-1% מכלל העובדים במשק, מגיע שיעורם בישראל ל-10% בקירוב.
אולם החברות המסחריות אינן לבד. בקרב עובדי המדינה הנתון עוד גבוה הרבה יותר: המדינה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן במשק. 45% מעובדי כוח האדם מועסקים במגזר הציבורי, והפרת זכויותיהם נפוצה מאוד גם במשרדי הממשלה.
מיהם עובדי הקבלן? בעיקר בני השכבות המוחלשות בשוק העבודה ובהן נשים, מצטרפים חדשים לשוק העבודה – עובדים צעירים או עולים חדשים, ובעלי השכלה של 12 שנות לימוד. הם מועסקים בעיקר בשמירה ואבטחה, ניקיון, הסעדה, מענה טלפוני, פקידות וקלדנות, ומרביתם משתכרים שכר מינימום.
מתלונות עובדי אבטחה, המגיעות לארגונים העוסקים בזכויות עובדים, ובהם האגודה לזכויות האזרח, עולה תמונה, לפיה חברות הקבלן מפרות את זכויות המאבטחים, לעיתים כעניין שבשגרה. החברות המשתמשות בפועל בשירותיהם של המאבטחים, טוענות כי אינן נושאות באחריות ומטילות את האחריות כולה לפתחו של הקבלן בתואנה, כי מדובר ב"שירות".
הצעת חוק, שהונחה בכנסת הקודמת על ידי ח"כ יאסינוב (שינוי) ואשר נועדה לחייב גם את מזמיני השירות באחריות לתנאי ההעסקה של העובדים, פרי יוזמה של פורום הארגונים לאכיפת זכויות עובדים, נדחתה בכנסת בנובמבר 2005, בלחץ הממשלה, עקב התנגדותם של פקידי האוצר. הממשלה, החובשת שני כובעים, הן של מעסיק והן של הרגולטור האמור להגן על זכויות העובדים הקבועות בחוק, העדיפה את השיקולים הכלכליים – כמעסיק.
הגיעה העת להטיל את האחריות להפרת זכויותיהם של עובדי הקבלן על החברות המסחריות הגדולות ועל המדינה כמזמינות השירותים. העסקה באמצעות קבלן אינה יכולה לשמש איצטלה להפרת זכויות עובדים.
על בתי הדין לעבודה לראות את התמונה בכללותה. עליהם לאפשר חשיפת סעיפים רלבנטים מתוך הסכמי התקשרות עם קבלנים, ובמקרה הצורך – להטיל אחריות על המשתמש בפועל. על המחוקקים לקבוע בחוק את אחריותו של המשתמש בפועל להפרת זכויות עובדי הקבלן בישראל.
הכותבת היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח
המאמר התפרסם בעיתון הארץ-TheMarker בתאריך 9.11.06.
