מאת עו"ד סוניה בולוס
השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה הישראלי
מכשולים והצעות לפתרון
הקדמה
במדינת ישראל, כיום, נשים ערביות נמצאות בתחתית הסולם בשיעור השתתפותן בכוח העבודה האזרחי וכן בתחתית סולם השכר של עובדים/ות שכירים/ות. מצבן הייחודי של נשים ערביות נובע מהשתייכותן הכפולה: למיעוט הפלסטיני בישראל מחד גיסא, ולמעמדן המגדרי מאידך גיסא. כתוצאה מהשתייכותן הכפולה, נשים ערביות סובלות מאפליה כפולה: כמיעוט לאומי וכנשים. עובדה זו משפיעה על אחוזי השתלבותן בשוק העבודה הישראלי ועל תנאיה. מסמך זה מבקש לסקור תנאים אלה, לבחון מהם הגורמים המשפיעים על השתלבותן בשוק העבודה, ולהציע פתרונות למצב הקיים. יצוין, כי המסמך לא יתייחס למעמדן הייחודי של הנשים הבדואיות בנגב, אשר סובלות מבעיות ייחודיות כתוצאה מהשתייכותן לחברה הבדואית המוזנחת הרבה יותר, בהשוואה לקבוצות ומגזרים אחרים בחברה הישראלית1 .
השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה האזרחי
התגברותה של בעיית האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, פגעה בנשים ערביות בצורה קשה ביותר2 . העלייה החדה בשיעור האבטלה ביישובים הערביים עוררה צורך כלכלי ביציאת נשים לעבודה. אולם ביישובים הערביים קיים היצע מוגבל של משרות לנשים ערביות ככלל ולמשכילות בפרט.
הממשלה היא המעסיקה הגדולה ביותר של נשים כיום: ב-1970 הועסקו בשירותים הציבוריים 36.1% מכלל הנשים המועסקות בישראל, ובשנת 1999 הועסקו בשירותים הציבוריים3 45% מכלל הנשים המועסקות. השירותים הציבוריים כוללים את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, שירותי החינוך, שירותי הבריאות ושאר השירותים הקהילתיים והחברתיים.
ביישובים ערביים אין כמעט חברות ממשלתיות או משרדים ממשלתיים שביכולתם לקלוט נשים לשורותיהם, ועל כן שיעור השתלבותן של נשים ערביות בשירותים הציבוריים נמוך בהרבה משיעור השתתפותן של הנשים היהודית:
- ב-1972 הועסקו בשירות הציבורי 45,920 נשים, מתוכן רק 3,290 נשים ערביות4 (7.2% מכלל הנשים שהועסקו בשירות הציבורי).
- בשנת 1983 הועסקו בשירות הציבורי 104,165 נשים, מתוכן רק 9,300 הן נשים ערביות5 (8.9% מכלל הנשים שהועסקו בשירות הציבורי).
- בשנת 1995 הועסקו בשירות הציבורי 184,640 נשים, מתוכן רק 25,200 הן נשים ערביות (13.6% מכלל הנשים שהועסקו בשירות הציבורי)6 .
כיום 97.3% מכלל העובדות הערביות בשירות המדינה, מועסקות בשישה משרדים ממשלתיים. 82% מועסקות במשרד הבריאות7 .
יתרה מזו, 3.2% בלבד משטחי התעשייה בתחומי הרשויות המקומיות שבטיפול משרד התעשייה המסחר והתעסוקה מצויים ברשויות מקומיות ערביות 8. פיתוחם של אזורי תעשייה ברשויות המקומיות הערביות הוא צעד הכרחי כדי להגדיל את מספר מקומות העבודה הנגישים לנשים ערביות.
אף שבשנים האחרונות חלה עלייה באחוז הנשים הערביות שרוכשות השכלה אקדמית, עדיין שיעור השתתפותן של הנשים הערביות בכוח העבודה האזרחי נמוך מזה של מקבילותיהן היהודיות.
אחוז הנשים המשתתפות בכוח העבודה האזרחי לפי לאום9
שנות לימוד |
1975 | 1999 | ||
ערביות |
יהודיות |
ערביות |
יהודיות |
|
| 0-4 | 3% | 14% | – | 7% |
| 5-8 | 8% | 24% | 10% | 20% |
| 9-10 | 6% | 31% | 14% | 32% |
| 11-12 | 24% | 42% | 24% | 53% |
| 13-15 | 46% | 60% | 47% | 64% |
| 16+ | 67% | 71% | 64% | 79% |
הגידול בשיעור הנשים הערביות המשתתפות בכוח העבודה האזרחי בשלושים השנות האחרונות התחולל בעיקר בקרב בנות 24 עד 44 10. בקבוצת גיל זו נרשמה עלייה משמעותית בשנות התשעים11 . יחד עם זאת, באף אחת מקבוצות הגיל לא עלה שיעור הנשים הערביות בכוח העבודה האזרחי על שליש12 .
השתתפות נשים בכוח העבודה לפי קבוצת גיל ולאום
באחוזים מתוך קבוצת הגיל והלאום13
| קבוצת גיל | 1980 |
1990 | 1999 | |||
יהודיות |
ערביות |
יהודיות |
ערביות |
יהודיות |
ערביות |
|
| 15-17 | 12% | 6% | 11% | (3%) | 9% | – |
| 18-24 | 44% | 20% | 45% | 17% | 52% | 22% |
| 25-34 | 58% | 17% | 67% | 20% | 76% | 30% |
| 35-44 | 57% | 8% | 70% | 12% | 79% | 27% |
| 45-54 | 46% | 4% | 62% | (5%) | 76% | 21% |
| 55-64 | 28% | 5% | 33% | (3%) | 39% | (7%) |
| 65+ | 7% | 1% | 7% | (1%) | 5% | – |
* נתונים בסוגריים – תיתכן לגביהם טעות דגימה גבוהה.
פועל יוצא מההיצע המוגבל של מקומות עבודה לנשים ערביות, הייתה היזמות העסקית. היה בכך פתרון נוח לנשים ערביות רבות, אשר לא מצאו פתרון תעסוקתי אחר בתוך היישוב. פתיחתו של עסק פרטי מאפשרת לנשים אלו שילוב נוח בין העבודה והבית. אולם רוב העסקים שפתחו נשים הם עסקים קטנים ואין ביכולתם ליצור מקומות עבודה חדשים או לקלוט עובדות נוספות14 . עסקים אלה נשארים בדרך כלל בשוק המקומי (מעגל השכונה והמשפחה)15 . ההשקעה הראשונית ברובם היא מחסכונות משפחתיים של האישה, רק במקרים בודדים האישה מצליחה לגייס מימון בנקאי או מימון ממקורות אחרים16 . עסקים קטנים אלה נתקלים במכשולים רבים בדרכם להצלחה. העיקריים בהם הם המיתון הכלכלי במשק והתחרות מצד הרשתות הגדולות17.
תנאי העסקתן של נשים ערביות בשוק העבודה הישראלי
נשים ערביות שמצליחות להשתלב בכוח העבודה האזרחי נתקלות באפליה על בסיס מין ולאום. אפליה פסולה זו משתקפת בצורה בוטה בשכרן של נשים ערביות.
בשנת 1998 פורסם מחקר שערכה האגודה הערבית לזכויות האדם, ועניינו תנאי העבודה של נשים ערביות במגזר הפרטי בנצרת – העיר הערבית המרכזית במדינה18 . המחקר בדק 190 מקומות עבודה, שנבחרו מכל האזורים בעיר, ובהם משרדי עורכי-דין, משרדי הנדסה, משרדי הנהלת חשבונות, משרדי ביטוח, מרפאות ובתי מסחר שונים.
ממוצע שעות העבודה השבועיות של המשתתפות בסקר עמד על 39,33 שעות (פחות ממשרה מלאה) וממוצע ההכנסה החודשית (ברוטו) של הנשים שהשתתפו בסקר עמד על 2,489 ש"ח לחודש.
תוצאות הסקר גם הראו כי המעסיקים הפרו באופן בוטה את חוקי העבודה בנוגע לתנאים הסוציאליים שעובדות אמורות ליהנות מהם:
חופשה שנתית
1. רק 53.7% מהנשים יוצאות לחופשה שנתית.
2. רק 7.8% מהנשים מנצלות יותר מ 10 ימי חופש בשנה.
3. רק 32.1% מהנשים מקבלות דמי חופש.
דמי מחלה
רק 67.4% מהנשים מקבלות דמי מחלה לפי החוק.
שעות נוספות
1. 51.6% מהנשים עובדות בשעות נוספות.
2. רק 34.7% מהנשים קיבלו כסף עבור השעות הנוספות.
על פי מחקר של מרכז אדוה, שכרם של שכירים/שכירות המתגוררים/ות ביישובים הערביים הוא השכר היישובי הממוצע הנמוך ביותר במדינה בשנת 2000: 4,762 ש"ח לחודש – כשני שלישים בלבד מהשכר הממוצע בישראל באותה שנה, שעמד על 7,188 ש"ח לחודש19 20.
בשנת 2000 השתכרו 29.1% מהשכירים/ות בישראל שכר מינימום ומטה. ב-81 מתוך 83 היישובים הערביים שנכללו במחקר, היה שיעור המשתכרים/ות שכר מינימום ומטה גבוה מהממוצע הארצי21.
השכר הממוצע של נשים בכלל היישובים עמד בשנת 2000 על 5,399 ש"ח. ב-43 יישובים היה השכר היישובי הממוצע לנשים נמוך משכר המינימום, כל היישובים בקבוצה זו הם יישובים ערביים. בשליש התחתון של היישובים, מבחינת רמת שכר נשים, נכללים רק שני יישובים שאינם יישובים ערביים22.
בין שנת 1993 לשנת 2000 נרשם גידול ריאלי, בשיעור 25% בקירוב, בשכר הממוצע של נשים בישראל. כאשר בוחנים את הגידול לפי מגזרים, מתברר כי שיעורי הגידול במגזרים השונים היו שונים מאוד זה מזה23 :
- ביישובים הערביים עלה השכר הממוצע של נשים בשיעור של 7%;
- בעיירות הפיתוח עלה השכר הממוצע של נשים בשיעור של 17%;
- ביישובים המבוססים עלה השכר הממוצע של נשים בשיעור של 31%.
בשנת 2000 נרשמה עלייה בשכר הממוצע של נשים: ביישובים המבוססים – עלייה ריאלית של 13%, ובעיירות הפיתוח – עלייה של 5%. לעומת זאת, ביישובים הערביים נרשמה ירידה ריאלית של 3% 24.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 1998 עמדה ההכנסה הממוצעת של נשים ערביות על 3,1697.7 ש"ח לחודש, לעומת ההכנסה הממוצעת של נשים יהודיות שעמדה על 4,139 ש"ח לחודש וההכנסה הממוצעת של גברים ערביים שעמדה על 4,401 ש"ח לחודש. כלומר, ההכנסה הממוצעת של נשים ערביות הייתה 71% מההכנסה הממוצעת של נשים יהודיות ו-72% מההכנסה הממוצעת של גברים ערביים.
הגורמים העיקריים
להשתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה האזרחי בשיעור נמוך ובתנאים ירודים
מספר גורמים מגבילים את יכולתן של נשים ערביות להשתתף בכוח העבודה האזרחי, מעודדים את תופעת ניצולן בשוק העבודה ומנציחים את האפליה הקיימת בשוק.
1. הגורם הכלכלי
האבטלה המתמשכת במגזר הערבי עוררה צורך כלכלי ביציאת נשים לשוק העבודה. אולם תלותו של המשק הכלכלי הערבי במשק הכלכלי היהודי והעדר תיעוש והשקעה כלכלית ביישובים הערביים גורמים למספר מצומצם של משרות נגישות לנשים. בכפרים ערביים אין כמעט חברות ממשלתיות או משרדים ממשלתיים, ובשל כך, הפכו משרדים פרטיים לאלטרנטיבה יחידה. מעסיקים, המודעים למציאות זו, מנצלים נשים שמחפשות עבודה ומציעים להן תנאי עבודה ירודים מתוך ידיעה שאין לנשים אלו אפשרויות תעסוקה אחרות. יתרה מזו, ההיצע המצומצם של מקומות עבודה ביישובים הערביים, הביא לעלייה משמעותית באחוז הנשים העובדות באופן חלקי/זמני, או במקצועות שאינם תואמים את רמת השכלתן ואת התמחותן המקצועית. מצב זה מביא לאי ניצולו של הון אנושי פוטנציאלי.
2. העדר מסגרות טיפול בילדים
העדרן של מסגרות לטיפול בילדים בגיל הרך (0 עד 3 שנים) הוא מחסום עיקרי בפני נשים רבות שרוצות לצאת לעבודה. כיום פועלים 1,600 מעונות יום במדינה, רק 25 מהם פועלים במגזר הערבי, ומתוך 2,320 המשפחתונים הקיימים, רק 900 פועלים במגזר הערבי25 . אף על פי שמדובר במספר רב יחסית של משפחתונים, חשוב להזכיר כי משפחתון קולט 5 תינוקות בלבד ואילו מעון יום שנועד לטפל במספר גדול של תינוקות (לפחות 20). יוצא, כי בעוד ילדים ערביים, מונים 26% מכלל הילדים במדינה – חלקם בכלל הילדים השוהים במעונות יום ומשפחתונים רק 5.25% אחוזים: 4,200 מתוך 80,000 הילדות/ים השוהות/ים במעונות יום ומשפחתונים. העדר מסגרות לילדות/ים של נשים ערביות מאלץ רבות מהן להישאר בבית, כיוון שלא משתלם להן, מבחינה כלכלית, לפנות למטפלת פרטית כדי לצאת לעבודה.
3. גורם ההכשרה המקצועית
יש קשר ישיר בין רכישת השכלה לבין השתלבות בשוק העבודה המודרני. התשתית החינוכית הקיימת כיום במגזר הערבי אינה עונה על הדרישות הבסיסיות להשתלבות בשוק העבודה המודרני26 . רוב מגמות הלימוד במערכת החינוך הערבי הן מגמות מסורתיות, כגון: מזכירות, ספרות, תפירה, שרטוט, נגרות, חשמלאות רכב ועוד27 . קיים מחסור גדול במגמות טכנולוגיות שבכוחן להגדיל את סיכויי השתלבותן של עובדות ערביות בשוק העבודה המודרני. יתרה מזו, האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה לא מקצה מספיק משאבים לפתיחתם של קורסי הכשרה מקצועית במגזר הערבי. בקרב המשתתפים בהכשרת מבוגרים, שיעורם של נשים וגברים ערביים כאחד הוא נמוך. בשנת 2001 השתתפו 12,644 נשים בקורסי הכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה, רק 1,827 מהן היו נשים ערביות28 . בשנת 2002 השתתפו 13,847 נשים בקורסי הכשרה מקצועית, רק 1,844 מהן היו נשים ערביות29 . כתוצאה מהמחסור בקורסי הכשרה מקצועית לנשים ערביות הגורם להעדר כישורים בסיסיים הנדרשים לצורך השתלבות בשוק העבודה המודרני, נחסמת כניסתן של נשים אלו לשוק זה, או שהן מועסקות בענפים הדורשים מיומנות וכישורים ברמה נמוכה מאוד, מניבים הכנסות נמוכות מאוד ותנאי העבודה בהם ירודים.
4. הגורם התחבורתי
ברוב היישובים הערביים הקטנים שאין תחבורה ציבורית לערים גדולות, שבהן היצע העבודה רב יותר והשכר המשולם גבוה יותר. חוסר נגישות פיזית-תחבורתית מונע מנשים רבות את אפשרות העבודה מחוץ לכפר.
5. הגורם החברתי
מעמדה של האישה הערבייה בחברה הפלסטינית בישראל מושפע מנורמות חברתיות מסורתיות, הקובעות כי מקומה הטבעי של האישה הוא בבית. נורמות אלו אינן מעודדות נשים לחפש עבודה מחוץ לכפר או להשקיע מאמץ בעבודתן ולשאוף לבנייתה של קריירה מכובדת. יש להן השפעה ישירה על בחירת מקצועות הלימוד בקרב נשים ערביות ועל השתלבותן בשוק העבודה בשלב מאוחר יותר. בחברות מסורתיות יש נטייה לעודד נשים ללמוד מקצועות "נשיים" המאפשרים לאישה לאזן בין מה שנתפס כחובתה העיקרית לטפל במשק הבית לבין עבודתה. מקצועות "נשיים" מתוגמלים הרבה פחות ממקצועות "גבריים". יתרה מזו, הכנסת האישה נחשבת כהכנסה שנייה בבית, לכן החברה אינה מצפה שתשקיע יותר מדיי בעבודתה. הגורם החברתי פועל גם בכיוון אחר: נשים שמנסות לתבוע את המעסיק שלהן בגין הפרת זכויותיהן במקום העבודה, נתקלות במחסומים חברתיים רבים. לא-פעם המעסיק מצליח להפעיל לחץ חברתי על העובדת באמצעות קרובי משפחה שלה, ואלה מנסים לשכנע אותה לא לתבוע אותו ולקבל את הפשרה שהוא מציע. ברוב המקרים האישה נכנעת ללחצים, ומוותרת על זכויותיה ומקבלת את ההצעה של המעסיק, שהיא פחותה בהרבה ממה שמגיע לה לקבל בהתאם לחוקי העבודה30.
6. גורם המודעות
רבות מהנשים הערביות, אשר מצליחות להשתלב בשוק העבודה, אינן מודעות לזכויותיהן הבסיסיות במקום העבודה, כגון הזכות לקבל שכר שווה והזכות לקבל שכר שאינו פחות משכר המינימום. חוסר המודעות בקרב נשים מנציח את אפלייתן במקום העבודה.
7. גורם האכיפה
קיימת בעיה חמורה באכיפת חוקי העבודה על ידי משרד העבודה בתוך היישובים הערביים, חרף העובדה שרוב הנשים העובדות ביישובים אלה משתכרות פחות משכר המינימום. אכיפה מוגברת עשויה להרתיע מעסיקים מהפרת החוק ולהביא לשיפור תנאי העסקתן של נשים ערביות.
8. העדר תמיכה בעמותות ערביות
בתקציב משרד העבודה והרווחה מופיעים מספר סעיפים תקציביים המיועדים לתמוך בעמותות שמטרתן קידום הרווחה בחברה. בעבר נתמכו עמותות שפעלו בתחום עידוד יציאת נשים לעבודה. כיום קיימות מספר עמותות של נשים ערביות שמטרתן לעודד יציאה של נשים ערביות לשוק העבודה, כגון עמותת "ליקיא", "מפרנסות יחידות" ו"סידרה". בקשותיהן של עמותות אלה לקבלת תמיכה ממשרד העבודה והרווחה נדחו, כתוצאה מביטולם של הסעיפים התקציביים הנ"ל בשנת התקציב שבמהלכה נתבקש הסיוע31 .
9. מחסור בסניפים של שירות התעסוקה במספר יישובים ערביים
במספר יישובים ערביים לא נפתחו סניפים של שירות התעסוקה. כפועל יוצא מהעדר נגישות לסניפי שירות התעסוקה במגזר הערבי, נשים ערביות רבות אינן נרשמות כדורשות עבודה.
הצעת פתרונות אפשריים
התשתיות המקומיות ביישובים הערביים כיום הן מכשול רציני המונע מנשים ערביות רבות להשתלב בשוק העבודה. אי השתלבותן של נשים אלה בשוק העבודה פוגע קשות בנשים עצמן, במשפחותיהן ובחברה הפלסטינית בישראל בכללותה. הוצאתן של נשים ערביות ממעגל העבודה פוגע בכבודן העצמי, בזכותן למימוש עצמי ובזכותן לשאוף לרמת חיים טובה יותר. מצב זה אף מונע מנשים רבות להעלות את רמת ההכנסה של משפחותיהן, השרויות במצוקה כלכלית קשה. זאת ועוד, מדובר בבזבוז הון אנושי פוטנציאלי, שניצולו יביא להעלאת רמת הרווחה בחברה הפלסטינית בישראל בכללותה.
הקצאת משאבים לפיתוח התשתיות ביישובים הערביים היא צעד הכרחי, שהממשלה ומשרדיה חייבים לבצע כדי ליצור תנאים חדשים ושוויוניים שיאפשרו השתלבות קלה יותר של נשים ערביות בשוק העבודה. גם לקהילה עצמה בתוך החברה הפלסטינית בישראל יש תפקיד חשוב בשינויי דפוסים חברתיים, אשר תורמים לתופעה שלילית זו של השתתפות נשים בשיעור נמוך בכוח העבודה האזרחי.
כדי ליצור תנאים חדשים ושוויוניים עבור נשים ערביות, הממשלה צריכה לבדוק את כל הגורמים המשפיעים על תנאי השתלבותן בשוק העבודה ולאמץ תכנית מקיפה שתספק מענה הולם לבעיות הקיימות, ובכלל זה:
1. הרחבת תשתיות התעסוקה וכתוצאה מכך הרחבת אפשרויות העבודה של נשים ערביות ביישובים הערביים, לרבות הקמת אזורי תעשייה והגדלת היקף השירות הציבורי בתוך היישובים.
2. הגדלה משמעותית של מספר מעונות היום ופתיחת משפחתונים נוספים ביישובים הערביים.
3. פיתוח תשתיות מקומיות ביישובים הערביים, לרבות הרחבת תנועת התחבורה הציבורית.
4. הקמת מסגרות חינוך אלטרנטיביות ובתי ספר ללימוד מקצועות טכנולוגיים ומקצועות שנדרשים בשוק העבודה המודרני, והרחבת פעילותו של האגף להכשרה מקצועית בקרב האוכלוסייה הערבית ככלל ונשים ערביות בפרט.
5. פתיחת סניפים של שירות התעסוקה ביישובים הערביים שאין בהם סניפים.
6. הקצאת משאבים מיוחדים במשרד העבודה והרווחה לתמיכה בעמותות שמטרתן לעודד יציאת נשים ערביות לשוק העבודה.
7. הגברת פעילותה של הרשות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד התעשייה והמסחר – בקרב האוכלוסייה הערבית בכלל ובקרב נשים ערביות בפרט, ופתיחת שלוחות ומוקדי סיוע חדשים בתוך היישובים הערביים. הגברת הפעילות צריכה להיות מלווה בקמפיין הסברתי בשפה הערבית, כדי לעודד נשים לפנות ולבקש סיוע והדרכה מקצועית.
8. הגברת האכיפה של חוקי העבודה על ידי משרד העבודה בתוך היישובים הערביים. האכיפה צריכה להיות מלווה בקמפיין הסברתי, כדי להעלות את רמת המודעות בקרב נשים ערביות.
