המשפט ההומניטרי הבין-לאומי:
נועד להגן על זכויות האדם ולאזן בין זכויות האדם לבין צרכים צבאיים, במלחמות בין מדינות (כולל מצב כיבוש) ובסכסוכים פנים מדיניים.
תקיפת מטרה צבאית לגיטימית:
פעולה שמטרתה להחליש את כוחו הצבאי של האויב. בכלל זה: פגיעה במפקדות ובבסיסים צבאיים, בכלי נשק ובייצורם, בשדות תעופה, בנמלים, בגשרים, במסילות רכבת, בתשתיות של אמצעי תקשורת המשמשים את הצבא, במאגרי דלק, ברשתות חשמל, בתעשיות ביטחוניות או תעשיות התורמות למאמץ המלחמתי, באניות מלחמה. כמו כן פגיעה בחיילים.
עיקרון ההבחנה:
הצדדים הלוחמים חייבים להבחין ולהבדיל בין פגיעה במטרות צבאיות לבין פגיעה באוכלוסייה אזרחית וברכוש אזרחי. יש לעשות כל מאמץ להימנע מלפגוע באוכלוסייה וברכוש אזרחי. לפיכך, אסור להשתמש בנשק, שפעולתו איננה מבחינה בין אזרחים ללוחמים.
לוחם:
כל מי שנושא נשק בגלוי, נוטל חלק בלחימה ושייך לארגון צבאי היררכי.
אזרח:
כל מי שאינו לוחם (שאר האוכלוסייה).
עיקרון היחסיות:
הצדדים הנלחמים חייבים להימנע מהתקפות צבאיות או להגבילן, אם הן עלולות לסכן מאוד את האוכלוסייה האזרחית, גם במחיר ויתור על ההישג הצבאי.
אמנה בין-לאומית:
אמנה החתומה בידי נציגי מדינות, ואלו מחויבות לפעול בהתאם לאמנה.
אמנות האג:
נחתמו בשנת 1907, הגדירו "מטרה צבאית לגיטימית" וכלי נשק אסורים. אמנות האג הניחו את הבסיס הערכי לאמנות ג`נבה.
אמנת ג`נבה הראשונה:
1949, קובעת את זכויותיהם של חיילים פצועים וחולים בשדה הקרב, להגנה ולטיפול רפואי.
אמנת ג`נבה השנייה:
1949, קובעת את זכויותיהם של חיילים פצועים וחולים בים.
אמנת ג`נבה השלישית:
1949, קובעת את זכויותיהם של שבויי מלחמה: חובה על הכוח השובה לספק את כל זכויותיהם, ביניהן ביטחון, כבוד וקשר עם משפחותיהם.
אמנת ג`נבה הרביעית:
1949, קובעת את זכויותיהם של אזרחים, שאינם משתתפים בלחימה, כדי שיוכלו לנהל את חייהם בעת מלחמה או תחת כיבוש.
כיבוש:
הימצאות שטח תחת שלטון זר, שבידיו יש הן שליטה צבאית והן שליטה מינהלית-אזרחית.
